גבעת הלבונה קסג

שלכ"ד התוס' דאי ס"ד דתרי דרבנן חמור מחד דרבנן א"כ איך קאמר לו קח מהשוק דרוב ע"ה מעשרין הם והרי זה הוה ב' דרבנן רוב מעשרין ולקוח וטבל שנתערב הוה חד דרבנן וכן ללישנא בתרא דאמר לו קח מהעכו"ם ג"כ הוה ב' דרבנן של עכו"ם ולקוח וע"כ דאין חילוק יעו"ש בטו"א. והנה דבריו תמוהים דלפ"ז הסוגיא סותרת עצמה דקאמר דלא אמר קח מעכו"ם דסבר אין קנין והיינו דדמי יותר לחיוב וא"כ מה אמר קח מהשוק הרי גם זה אינו כמו הטבל המעורב דדמי יותר לפטור וכן בלישנא בתרא דאמר קח מהעכו"ם ולא קאמר מהשוק משום דאין רוב ע"ה מעשרין הם וקשה ג"כ דהרי סוף סוף דמאי רק דרבנן וע"כ משום דדמי יותר לחיוב וכמ"ש תוס' בבכורות י"א ע"ב וא"כ מה הועיל במה דקאמר קח מעכו"ם הרי בזה בהיפוך דמי יותר לפטור והסוגיא תמוה לפי דבריו להמעיין בסוגיא שם ובתוס' בכורות הנ"ל. ואמנם הטו"א לא הביא רק הא דקסבר אין קנין לראי' דדמי יותר לחיוב אבל באמת גם מהא דאין רוב ע"ה מעשרין מוכח כך וכתוס' בכורות הנ"ל. ובאמת שהב"י ביו"ד סי' ש"ל הביא בשם מ"כ שהביא ראיה דאין מפרישין חלה מחד דרבנן על תרי דרבנן מהא דאין רוב ע"ה מעשרין הם אף דדמאי דרבנן משום דדמי יותר לחיוב יעו"ש ובודאי כונתו לתוס' בכורות הנ"ל יעו"ש

והנה לדברי הטו"א הרי משם ראי' להיפוך ותמוהים דברי הב"י והמ"כ ולפלא שהטו"א לא הביא דבריהם. אכן לענ"ד דברי הב"י נכונים דשפיר מוכח שם דתרי דרבנן חשוב קולא מחד דרבנן ואולם הדבר ברור דתרי דרבנן נקרא רק כמו בדינו של הב"י שם שנתערב ונתבטל ברוב ועוד דגוף החלה דרבנן והיינו דחז"ל גזרו חיוב חלה וגם אמרו חז"ל דאיסור שנתערב אינו בטל ברוב וכל אחד הוא בפ"ע וכאן נזדמנו יחד הני ב' דברים חלה דרבנן וביטול ברוב בה"ג הוה תרי דרבנן. אכן בדמאי דחז"ל שגזרו על דמאי בפירוש דצריך להפריש המה דיברו מדבר שיש עליו ב' פטורי דאורייתא דרוב מעשרין ולקוח ואעפ"כ גזרו בפירוש שצריך לעשר וגזרו ע"ז ביחוד שפיר הוה רק חד דרבנן דעל דבר זה גזרו חז"ל יהי' מאיזה טעם שיהי' ורק במקום דגזירת חז"ל הי' בכל אחד בפ"ע דחז"ל גזרו דאינו בטל ברוב ולא גזרו בפירוש על חלה דרבנן ורק כעת נזדמנה דבר זה שפיר הוה תרי דרבנן. אבל בדמאי חז"ל גזרו בפירוש על דבר זה ולא יצויר בחד דרבנן א"כ גזרה זו הוה חד דרבנן. וכן בלוקח מנכרי דחז"ל גזרו ע"ז ביחוד ולא יצויר שלא יהיה בו ב' פטורי דאורייתא מירוח העכו"ם ולקוח ואעפ"כ גזרו חז"ל וכיון שכן הוה רק חד דרבנן וזה סברא ברורה לענ"ד וא"כ מיושב קושיות הטו"א ואדרבה מכאן ראי' כדברי התוס' כמ"ש הב"י והטו"א בעצמו בתחילת דבריו ודוק בזה

ב) וע"ד הפלפול נראה דאדרבה אם נחזיק בשיטת הטו"א דדמאי וכן הלקוח מעכו"ם הוה תרי דרבנן שוב מוכח מסוגי' זו דאין להפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן וכן בהיפוך וכשיטת הב"י והמ"כ וכשיטת התוס' במגילה הנ"ל דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן. דהנה הך עובדא דר"ש שזורי שבמנחות ל"א הנ"ל מובא ג"כ בירושלמי פ"ה דדמאי ורק דבש"ס מנחות קאמר דר"ט השיב לו קח מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין והו"ל מפטור על הפטור ופריך ולימא קח מן הנכרי ומשני קסבר אין קנין כו' איכא דאמרי אמר לי' קח מן העו"כ קסבר יש קנין כו' ופריך ולימא לי' קח מהשוק ומשני קסבר אין רוב ע"ה מעשרין. ובירושלמי קאמר אהך דאמר לי' קח מעו"כ קסבר אין קנין יעו"ש. וכבר תמהו דאדרבא אם אין קנין הו"ל מחיוב על הפטור כמבואר בסוגי' דמנחות וגם שהוא בהיפוך מש"ס דילן ועיין במפורשים מזה. ובשיטת התוס' והב"י הנ"ל נראה לבאר דהנה רש"י במנחות שם הביא מה ששמע לפרש הך עובדא דהי' טבל של דמאי שנתערב לו בחולין והקשה ע"ז דא"כ מאי קא"ל קח מעו"כ שמא ע"ה זה שמכר הטבל לא עישר והו"ל מפטור על החיוב. ודחה מכח זה פירושם והיא קושי' עצומה. ונראה לבאר הדבר דהנה בגוף הדבר שדחקו לפרש דהי' טבל של דמאי אינו מובן מדוע נכנסו בפירצה דחוקה לפרש סתם טבל דהיא דמאי. הגם דמצינו כעין זה בתוס' תמורה ד' שפירשו המשנה דספ"ו דדמאי וטבל סתמא פירושו דמאי. והתויו"ט בדמאי שם העיר עליהם דבמשנה קרי לי' טבל וחידוש שלא הביא מדברי רש"י מנחות הנ"ל שפירש לשון טבל סתם טבל של דמאי. אמנם גם לדברי התוס' אין ראי' לכאן דרק שם כיון דנשנה במס' דמאי שפיר יש לפרש סתם טבל בדמאי דכל המס' מדבר מזה אבל כאן לפרש עובדא המבואר בש"ס סתם טבל דמיירי בדמאי הוא דוחק גדול ולא ראיתי מי שיבאר הדבר כי אין תח"י מפורשי מנחות. והנראה לבאר דעתם דהנה כבר הקשו תוס' שם בהא דקאמר הש"ס דמשו"ה לא קא"ל קח מנכרי דסבר אין קנין דהרי עכ"פ פטור מה"ת משום מירוח העו"כ דהרי בע"כ מאן דאית לי' אין קנין סובר מירוח הנכרי פוטר. ועוד הקשו דהרי בל"ז כל לקוח הוא מדרבנן יעו"ש וכזה הקשו בב"מ פ"ח ובבכורות י"א וכנ"ל. ונראה דקושיות אלו דחקו לרבותיו של רש"י לפרש הסוגי' בדמאי ועפ"ז כל הסוגי' יתפרש ברווחא דכבר הבאתי קושית הטו"א דהרי הא דדמאי וכן הלקוח מעכו"ם הוה תרי דרבנן והא דטבל שנתערב הוא חד דרבנן והוה מפטור על החיוב וכנ"ל. ולכן נראה דקושיות הטו"א גם קושיות התוס' מתורצים כ"א בירך חבירתה לפירוש המפורשים דהך עובדא מיירי בדמאי א"כ הרי הדמאי גם קודם שנתערב הוה תרי דרבנן ובפרטות אחרי שנתערב הוה ג' דרבנן ואמנם ב' דרבנן עם ג' דרבנן דינם שוה דתרוייהו אין להם עיקר בדאורייתא ולזה קא"ל קח מהשוק דקסבר רוב ע"ה מעשרים הם וא"כ גם זה הוה ב' דרבנן וכדברי הטו"א והוה מפטור על הפטור. ובאמת לפ"ז א"צ לגרוס שם בש"ס הני תיבות דקסבר דאורייתא ברובא בטל דבל"ז הוה ב' דרבנן וכאשר באמת השטמ"ק בגליון שם מוחק הני תיבות יעו"ש. וע"ז פריך הש"ס ולימא לי' קח מהשוק ומשני קסבר אין קנין והכונה עפ"מ דמתבאר מדברי תוס' בב"מ פ"ח ע"א בסופו בהא שכתבו שיטת הריב"ם דלוקח קודם מירוח דוקא פטור ואחר מירוח חייב סיימו שם ולוקח מנכרי הוה איפכא דקונה קודם מירוח חייב כיון דאין קנין להפקיע מידי מעשר לא נקראת תבואת זרעך של מוכר ורק של הקונה ממנו יעו"ש. ומפורש מדבריהם כלל חדש דאם אין קנין לנכרי בא"י אינו פטור משום לקוח בתבואה הנקנית מעו"כ. וא"כ כיון דסבר אין קנין א"כ נהי דפטור משום מירוח העכו"ם וכקושית התוס' אמנם הרי שוב הוה רק חדא דרבנן משום מירוח ותבואה שנתערבה הוה ג' או ב' דרבנן והוה מחיוב על הפטור. ואיכא דאמרי שהשיבו קח מנכרי דקסבר יש קנין וא"כ הוה ב' דרבנן והיינו דנהי דאליבי' מירוח הנכרי אינו פוטר דזה תליא בזה וכנ"ל בתוס' מ"מ כיון דיש קנין שוב פטור מטעם לקוח. ופריך ולימא לי' קח מהשוק ומשני קסבר אין רוב ע"ה מעשרין והיינו דנהי דמ"מ דמאי היא רק מדרבנן וכקושית התוס' הנ"ל מ"מ הדבר ברור דאם אין רוב ע"ה מעשרין הא דדמאי הוא רק מדרבנן אף דספק גמור הוא מ"מ כיון שהוא לקוח א"כ הוה רק דרבנן ועכ"פ דמאי הוה רק חדא דרבנן אם אין רוב ע"ה מעשרין ורק אם רוב מעשרין הוה ב' דרבנן אבל כיון שס"ל אין רוב ע"ה מעשרין א"כ הוה רק חדא דרבנן והוה מחיוב על הפטור ומשו"ה קא"ל קח מהעכו"ם ומיושבים קושית התוס' וקושיות הטו"א כ"א בירך חבירתה. וזהו שדחק לרבותיו של רש"י לפרש הך עובדא בדמאי. וקצת מוכח דמיירי בתערובות דמאי מדאמר רק עשר עליו ולא קאמר ג"כ תרום עלי ומזה מוכח דמיירי בטבל דמאי דא"צ לתרום רק לעשר ושפיר