גבעת הלבונה קסב

קאמר בדאורייתא בדרבנן ולא קאמר דאורייתא דרבנן ה"מ דאורייתא הא דרבנן מבטלין. ואולם נראה דהנה אמנם אמת הדבר דספק תרי איסורי דרבנן לחומרא. זהו רק היכא שכל איסור דרבנן בפ"ע הוא חד דרבנן שפיר בהצטרפות שניהם יחד דין תורה להם. אמנם איסור דאין מבטלין דאף באיסור תורה הוא דרבנן ובאיסור דרבנן הוה תרי דרבנן. וכן הא דאין מבטלין ביו"ט דהוא דרבנן גם באיסור תורה ובאיסור דרבנן הוה תרי דרבנן וא"כ ב' איסורים כאלו הוה רק כאיסור אחד דרבנן כיון שכ"א בפ"ע הוי תרי דרבנן ובהצטרפות שני איסורים כאלו יחד הוה כמו חד איסור דרבנן ושוב שפיר בזה סד"ר לקולא. ולהכי קאמר הש"ס בדאורייתא בדרבנן דהיינו היכא ששני האיסורים המה דאורי' או דרבנן ואי הוה קאמר דרבנן הי' קשה שוב הרי הוה תרי איסורי דרבנן ולזה קאמר הא בדרבנן והיינו ששני האיסורים המה בדרבנן א"כ כ"א הוה תרי דרבנן ובה"ג בספק מבטלין ומבואר דברי הש"ס הנ"ל

ה) אכן בגוף הדבר שדיקדקו מלשון הש"ס דקאמר עצים שנשרו לתוך התנור ביו"ט דהכונה דוקא לתוך התנור שיש שם עצים דהתירא דאל"כ מדוע אמר לתוך התנור וכנ"ל באות א. לענ"ד נראה בזה לבאר דברי הש"ס דהנה כבר הבאתי לעיל בדברינו מה שדקדק מהר"ם שיף בהא דהמתין הש"ס בקושיא דאין מבטלין עד בתר שהק' ממהפך באיסורא ומתרץ דמהפך בהיתרא ולא הקשה תיכף הא דאין מבטלין על דברי ר' מתנא יעו"ש ולעיל הארכתי בזה. וכעת נראה ע"פ הנ"ל דהנה כבר הקשה אותי בחור מופלג מק' חירוב על הא דרב מתנא דהרי לצורך שמחת יו"ט מותר טלטול מוקצה כמ"ש תוס' בביצה ל"א. ומצאתי במג"א בסי' תק"ט סקט"ו שהעיר בזה והביא ראי' מכאן דרק הטלטול מותר לצורך יו"ט אבל לא ההנאה יעו"ש. ואולם לפ"ז קשה בהא דפריך הש"ס והא מהפך באיסורא הרי זה כבר הותר לצורך שמחת יו"ט כיון דהקושיא רק מטלטול. ונראה בזה דהמקשה לא מסתבר לי' לומר דמיירי באין לו עצים אחרים דהרי הא דהותר לצורך אוכל נפש הוא רק באין לו עצים אחרים ואז שרי לצורך שמחת יו"ט וכמ"ש המג"א שם ורק דמיירי גם ביש לו עצים אחרים ושפיר הקשה הש"ס. ואולם עדיין יש לומר דכבר דקדקו מדוע נקט לתוך התנור. אכן נראה לומר דהכוונה דנפל לתוך התנור וא"כ אין לו עצה אחרת דהרי אסור לטלטלם וליקחם מהתנור כיון דמוקצים המה וכיון שצריך לאפות בתנור שוב מוכרח הוא ואין לו עצה ומש"ה שפיר מותר בטלטול. אבל בנפלו שלא לתוך התנור שפיר הי' אסור לטלטלם. ואולם לפ"ז שוב יוקשה מה הקשה הש"ס והא מהפך באיסורא והרי לענין טלטול שוב מותר משום שמחת יו"ט. אכן נראה דהש"ס דהקשה סובר דבאמת מיירי גם ביש לו תנור אחר דאל"כ הי' לרב מתנא לבאר דמיירי באין לו תנור אחר. והא דקאמר לתוך התנור הוא משום דמיירי שיש שם עצי היתר וכנ"ל ושפיר הקשה. והנה כבר כתב הטו"ז ביו"ד סי' צ"ט דבאין כונתו לבטל דמותר הוא רק באין לו עצה אבל ביש לו עצה אסור אף באין כונתו לבטל יעו"ש. והנה לכאורה קשה בהא דפריך והא אין מבטלין איסור לכתחלה. והרי יש לומר דמשו"ה נקט לתוך התנור משום דכיון דאין מבטלין לכתחלה ומשו"ה אם נפלו שלא לתוך התנור אסור לבטלם ורק בנפלו לתוך התנור וא"כ כיון שצריך להסיק התנור לצורך אפי' ויוכל להרבות עצים כדי צורך לאפי' ול"ה מבטל איסור לכתחילה הואיל ואין כונתו לבטל רק לאפות בתנור ואין ביכולתו ליקח עצי איסור מהתנור דמוקצים המה וא"כ אין כונתו לבטל ומשו"ה נקט לתוך התנור דוקא וא"כ מה הקשה הש"ס והא אין מבטלין איסור לכתחלה. ואולם נראה דמשו"ה לא הקשה המקשה קושי' זו תיכף משום דהי' סובר כנ"ל. ואולם כיון שהקשה אחד מבני הישיבה קושי' דמהפך באיסורא ותירץ לו המתרץ דמהפך ברובא דהתירא. וא"כ ע"כ דמפרש דברי רב מתנא דמיירי ביש לו תנור אחר דאל"כ בל"ז שרי וכנ"ל וא"כ כיון שיש לו תנור אחר א"כ הרי כתב הטו"ז דביש לו עצה אחרת גם אם אין כונתו לבטל אסור ושפיר פריך לפ"ז הא אין מבטלין איסור לכתחילה ומבואר הש"ס הנ"ל ודוק

ז) ובגוף קושית התה"ד הנ"ל דאסור לבטל בשבת ויו"ט דהוה מתקן. לענ"ד נראה דבר חדש בזה דהיכא אמרינן דחשוב מתקן רק במקום שגם בלא יו"ט הי' אסור וכעת מתקנו ביו"ט שפיר אסור משום מתקן. אכן במקום שבאמת אי לאו יו"ט אין בו איסור כלל ורק יו"ט גורם האיסור שפיר מותר לבטל איסור זה ביו"ט דזה רק דמסלק ביו"ט האיסור שנגרם בסיבתו ואין זה תיקון ותדע דהרי פירי דטבילי האידנא מותר לתרום ביו"ט כמבואר בביצה דף ל"א וקשה הרי הוא מתקן וע"כ כיון שלא נאסר רק היום אין זה מתקן, ומכ"ש בנ"ד דעדיף יותר דהרי כל עיקרו של איסור זה דמוקצה הוא רק יען היום יו"ט והיו"ט גורם להאיסור שפיר מותר לתקנו ביו"ט וז"ב לענ"ד ומצאתי בשעה"מ פ"ב מה' יו"ט ה"ו העיר בזה מהא דפירי דטבילי האידנא יעו"ש. ולענ"ד זה עדיף יותר מהך דטבילי האידנא דשם אין יו"ט גורם האיסור ורק שבמקרה נולד האיסור ביו"ט. אבל בנ"ד דעיקר האיסור ע"י יו"ט הוא שפיר בודאי מותר. ועוד נראה לפמ"ש הה"מ דמשו"ה בנטמא בולד הטומאה מותר להטבילו ביו"ט משום דהוא דרבנן וגם יש לו עצה להשתמש בדברים טמאים והביאו המג"א בסי' שכ"ז. וא"כ בנ"ד במוקצה דרבנן וגם יכול לטלטלו בטלטול מן הצד ומשו"ה אין זה תיקון. וכ"ז יתכן רק אם נפרש הסוגי' דעיקר האיסור הטלטול וכמ"ש הרשב"א בשבת כ"ט הנ"ל בדברינו דמצד הנאה אין כאן איסור ומזה שפיר יש עצה. אכן אם נפרש הסוגי' דהאיסור הוא הנאת המוקצה א"כ בזה אין עצה בהיתר וכמובן. ומוכח מזה כדברינו הנ"ל דעיקר הוא הטלטול וא"ש. ודוק

והנני ידידו הדוש"ת באה"ר

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

סי' מג

א) הנה הדגול מרבבה באו"ח סי' רע"א נסתפק בדין קטן שהתפלל ערבית בליל שבת אי יכול להוציא בקידוש היום לגדול שהתפלל ערבית משום דהקטן היא תרי דרבנן גוף החיוב דקטן בקידוש הוא רק דרבנן וכיון שכבר התפלל הוה תרי דרבנן והגדול אף שהתפלל מ"מ הוה רק חדא דרבנן. וכתב שהדבר תלוי בזה שהביא המג"א בסי' קפ"ו לענין ברכת המזון כה"ג אי מי שמחויב תרי דרבנן מוציא חד דרבנן יעו"ש בדג"מ ובמג"א קפ"ו שם ובפרמ"ג מזה. והנה בהיות הדבר נוגע לכמה ענינים אמרתי לעיין קצת בזה, והנה מקור הדבר במגילה י"ט במשנה הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחש"ו והוכיחו תוס' שם דע"כ מיירי בקטן שהגיע לחינוך ואעפ"כ פסול משום דגבי דידי' הוי תרי דרבנן ואינו מוציא חד דרבנן יעו"ש. אכן ראיתי להטו"א במגילה שם הביא ראיות שלא כדבריהם ודחה דברי התוס' והעלה דכל שהוא דרבנן אין חילוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן לענין קלישותא רק שניהם שוים יעו"ש. והנה לפ"ז אין שום ספק בדבר דבודאי בכל מקום מוציא כה"ג. אכן לענ"ד יש ליישב קושיותיו באופן שדברי תוס' נכונים

הנה מקודם רצה להביא ראי' לדברי התוס' ממנחות ל"א דקאמר קסבר אין קנין לנכרי בא"י והוה מחיוב על הפטור אף דהוה דרבנן מטעם מירוח וע"כ דדמי יותר לחיוב וכמ"ש תוס' שם. ואולם כתב דאדרבה מהסוגי' ראי'