גבעת הלבונה קסא

בהא דהקשה הש"ס שם והא אין מבטלין איסור לכתחלה פירש דאין מבטלין איסור לכתחלה ביו"ט יעו"ש. ובגליון שם תמה המגיה דהרי אף בחול אסור. ובאמת הוא תמוה מאוד דהרי הא דאין מבטלין הוא בכל זמן ומדוע הוסיף הוא ביו"ט. ובכדי שלא יהי' דברי הר"ח שכל דבריו דברי קבלה תמוהים כ"כ יגעתי ומצאתי בעז"ה ליישב דבריו בדרך הפלפול. דהנה בהא דהקשה הש"ס והא אין מבטלין איסור לכתחילה יש להקשות. דהרי כבר הקשה הישויע"ק באו"ח סי' תק"ז סק"ו בהא דרב מתנא דמרבה עצים מוכנים והוכיחו הפוסקים דמיירי שהי' בתנור מקודם עצי היתר דאל"כ אסור לבטל. וזה ברור דרק אם יש היתר כ"כ כמו האיסור אז שרי ולא ברוב איסור דהוה כולו איסור. וא"כ בעצים בודאי א"א כ"כ לצמצם שיהי' שוה בשוה וע"כ דמיירי שהדבר ספק וא"י אם איסור מרובה או היתר מרובה ומשו"ה מותר להוסיף וא"כ קשה מדוע צריך כלל להרבות הרי ספיקא דרבנן לקולא ונאמר שבודאי הי' רוב היתר ושרי בלא שום ריבוי וכתב לתרץ משום דהוה דשיל"מ וספיקו אסור יעו"ש. אכן לענ"ד עדיין קשה דא"כ מה הקשה הש"ס מקודם הא דאין מבטלין ובתר הכי הקשה ולרב אשי דאמר דשיל"מ אפילו בדרבנן אסור והרי בלא הך דרב אשי קשה יותר מדוע צריך כלל להרבות בהיתר ומה הקשה דאין מבטלין איסור לכתחילה והרי אדרבה קודם שידע הא דרב אשי קשה דהרי אין כאן איסור כלל אכן נראה לתרץ עפמ"ש התו"י בביצה ד"ג בהא דפריך הש"ס שם למ"ד משום גזרה דהוה סד"ר ולא פריך למ"ד משום מוקצה משום דמוקצה חמור כעין דאורייתא וספיקא לחומרא יעו"ש. וא"כ שפיר צריך להרבות ול"ש כאן ספיקא דרבנן לקולא. אכן עדיין יוקשה בהא דהקשה הש"ס דאין מבטלין איסור לכתחלה דהרי איסור זה בודאי דהוא רק דרבנן אף דאיסור מוקצה בעצמו חמור כעין תורה מ"מ הא דאין מבטלין אותו הוא בודאי רק דרבנן ובפרט להסוברים דכל האיסור דאין מבטלין הוא דרבנן גם באיסור תורה וא"כ כיון שהאיסור דרבנן שוב הוה ספיקא דרבנן. אמנם נראה דהנה כבר נודעים דברי התה"ד דאסור לבטל בשבת ויו"ט דהוה מתקן והקשה לעצמו מהא דביצה הנ"ל דמרבה עליהם, עצים מוכנים והרי הוא מתקן ותירץ דמיקלי קלי איסורא יעו"ש בתה"ד. והקשה הישויע"ק באו"ח שכ"ג סק"ב דעדיין יוקשה לשיטת המקשן דלא ידע הך דמיקלי קלי מדוע לא הקשה בל"ז דאסור לבטל ביו"ט יעו"ש. ולענ"ד קושיא זו עם קושיא הראשונה מתורצים בחדא מחתא כ"א בירך חבירתה דהנה כבר העלה אחי מו"ר הגה"ק ז"ל בספרו אוהל יהושע בח"ר סי' ט"ז דאע"ג דקיי"ל סד"ר לקולא זהו, רק ספק חד דרבנן אבל ספק תרי איסורי דרבנן דחמיר כדאורייתא שפיר אסור יעו"ש. וא"כ שפיר פריך הש"ס והא אין מבטלין איסור לכתחלה והיינו כיון שיש בזה ב' איסורים איסור דאין מבטלין ואיסור דמתקן ביו"ט וא"כ בה"ג גם בספק לחומרא וא"כ כיון שצריך להרבות שוב אסור לבטל אע"ג דהדבר ספק. ומעתה הן הן הדברים שפיר"ח דאין מבטלין ביו"ט והיינו אף שהדבר ספק מ"מ הואיל ויש בזה איסור דאין מבטלין ביו"ט דהוא ב' איסורים שפיר אסור בספק ומיושבים ב' הקושיות הנ"ל כ"א בירך חברתה ומבואר לשון פיר"ח הנ"ל ונראה קצת ראי' לפירושו מיתור לשון הש"ס שהקשה והא מבטל איסור לכתחילה ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה ולכאורה הוא יתור לשון מדוע לא הקשה והא תנן אין מבטלין איסור לכתחילה ומדוע הקשה ג"כ והא מבטל איסור לכתחילה. מזה מוכח קצת כפיר"ח דהכונה והא מבטל איסור לכתחילה ביו"ט ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה ויש ב' איסורים ואסור וכדברינו הנ"ל ודוק

ב) אמנם לפ"ז יוקשה תירוץ הש"ס ה"מ בדאורייתא הא בדרבנן מבטלין דעל איזה איסור אמר אם על איסור דאין מבטלין הרי לדעת הפוסקים הנ"ל גם בדרבנן אם לא נתערב שוה בשוה אסור וא"כ כאן הוה ספק איסור ואם על איסור מתקן קשה דהנה כבר רצה הישויע"ק בסי' שכ"ג שם לחדש דאיסור דרבנן מותר לבטל ביו"ט דאינו מתקן ודחה הדבר דא"כ לא יצוייר כלל דינא דתה"ד דהרי איסור תורה אסור לבטל בל"ז ורק איסור דרבנן בזה יצוייר דינו דתה"ד ומוכח דתה"ד קאמר דינו רק באיסור דרבנן יעו"ש בישויע"ק. אכן לענ"ד נראה עפמ"ש בתשובה להוכיח דאיסור תורה הוה בכל אופן איסור חפצא ובאיסור דרבנן יש חילוק בין איסור התלוי בזמן לאיסור שהוא לעולם דרק אם הוא איסור עולם הוה חפצא וכנ"ל. ומעתה נראה דל"ש איסור מתקן רק אם מבטל איסור שהוא איסור חפצא בזה הוה מתקן. אכן אם האיסור רק גברא ואין על החפץ בעצם שום איסור בזה ל"ה מתקן כיון שהחפץ הי' מותר גם קודם הביטול וזה סברא ברורה ונראה להמתיק הדבר יותר עפמ"ש המג"א בסי' שכ"א לתרץ קושיית הפ"י דמשו"ה מותר להדיח הבשר בשבת ול"ה מתקן משום דההדחה היא רק משום דם שע"פ וזה ל"ה תיקון כמו הדחת כוס יעו"ש. וא"כ מובן שפיר כיון דאינו חפצא וא"כ אין האיסור בגופו רק על פניו ל"ה מתקן דהוה כהדחת הכוס וז"ב וא"כ שפיר משני ה"מ בדאורייתא דבזה גם האיסור התלוי בזמן הוה איסור חפצא והוה מתקן. אמנם בדרבנן באיסור כזה התלוי בזמן מבטלין ביו"ט ורק באיסור דרבנן שאינו תלוי בזמן יצוייר דינו דתה"ד ולא במוקצה שהיא דרבנן ותלוי בזמן ומבואר מדברי הש"ס ראי' לתה"ד ובפרט דברי הר"ח מפורשין כתה"ד דאל"כ אין פירוש לדבריו ודוק

ג) ובדרך זה נראה לבאר דברי הר"ח הנ"ל באופן אחר קצת דהרי כבר הבאתי קושיית הישויע"ק הנ"ל דהרי בע"כ מיירי שהוא ספק אי רוב היתר או רוב איסור וא"כ הוה סד"ר ולקולא. אכן נראה עפ"מ שכ' אחי הגה"ק ז"ל בתשובה אחת שהשיב לי לחדש דאע"ג דלא גזרינן גזל"ג הוא רק במקום שגזרה ראשונה נגזרה רק מטעם א' אבל אם בגזירה הראשונה יש ב' טעמים אז הוה כתרי איסורי דרבנן וכדאורייתא דמיא וגזרינן בזה גזל"ג והאריך בזה ועפ"ז נראה לענ"ד לחדש ג"כ לענין סד"ר לקולא אם באיסור דרבנן יש ב' טעמים הוה כאיסור תורה וספק אסור ומעתה בנ"ד בעצים שנשרו יש בזה ב' טעמים לאיסור א' משום מוקצה ועוד מגזרה דשמא יעלה ויתלוש וא"כ הוה ב' טעמים לאיסור ודינו כאיסור תורה וספק אסור ומש"ה צריך להרבות עצים מוכנים ומיושב קושיית הישויע"ק הנ"ל אכן עדיין יוקשה דכ"ז יתכן בהא דצריך להרבות אמנם בהא דהקשה הש"ס והא אין מבטלין איסור לכתחילה בזה שוב קשה להסוברים דאיסור זה הוא רק דרבנן ושוב הוה סד"ר לקולא ומה הקשה הש"ס הרי נהי דצריך לבטל משום דהאיסור הוא כמו איסור תורה אבל איסורא דלבטל דדרבנן הוא שפיר מותר בספק. אכן נראה כדברינו הנ"ל דהרי כבר הקשה התה"ד דהרי אסור לבטל ביו"ט משום מתקן. אכן יש לתרץ עפי"ד הנ"ל דבאמת הדבר ספק דשמא כבר ההיתר רוב ורק דמ"מ צריך להרבות משום דיש בזה ב' טעמים. אכן הך דאין מבטלין ביו"ט דהיא רק דרבנן שפיר מותר בספק כיון דהוה ספיקא דרבנן. ומעתה שפיר פריך הש"ס והא אין מבטלין איסור לכתחילה והיינו דהרי יש בזה ב' איסורי דרבנן אין מבטלין לכתחילה ואין מבטלין ביו"ט ושוב הוה בזה ג"כ ב' איסורים ואסור גם בספק ושפיר הקשה הש"ס ומיושבים ב' הקושיות הנ"ל וזהו ג"כ כונת הר"ח בפירושו שפירש הקושיא דאין מבטלין ביו"ט והיינו דהקושיא מכח דאיכא ב' איסורים הא דאין מבטלין וביו"ט ושפיר אסור גם בספק ומבואר פיר"ח הנ"ל

ד) ונראה ג"כ בדרך זה לפרש תירוצא דהש"ס ה"מ בדאורייתא הא בדרבנן מבטלין ונדקדק בלשון הש"ס דקאמר ה"מ בדאורייתא הא בדרבנן מבטלין ומדוע