גבעת הלבונה קס

הנ"ל כיון דגם לרבה מוקצה היא סייג לתורה לאיסור הכנה דאורייתא וא"כ מה פריך הש"ס טלטול בעלמא היא וכנ"ל, אכן נראה דשפיר הקשה הש"ס דהנה אם נאמר דטעם מוקצה משום הכנה א"כ זה שייך רק באכילה דהרי איסור הכנה היא באכילה ושייך לגזור כמו כן במוקצה באכילה משום הכנה. אבל טלטול בזה אין שום ענין לאיסור הכנה דהיא באכילה ורק נצטרך לומר הואיל והוצרכו לגזור על אכילה גזרו גם על טלטול משום אכילה ולא הוה גזרה לגזרה דכולהו חדא גזרה כדקאמר הש"ס ביצה ד"ג שם. ועכ"פ כיון שהאיסור נצמח מאיסור אכילה דהכנה א"כ בזה שוב נהי דאיסור אכילה במוקצה יש לו עיקר בדאורייתא אמנם איסור טלטול אין לו עיקר בדאורייתא כלל דליכא דכותי' בדאורייתא ונהי שחז"ל אסרו גם זה אבל אין לו עיקר בדאורייתא. וא"כ שם בסוכה דמיירי בטלטול מוקצה שפיר לא הוה דבר שיש לו עיקר בדאורייתא לשיטת רבה ושפיר פריך הש"ס טלטול בעלמא היא ושפיר פירש רש"י שם מה סייג מצאו בזה כיון דשם רבה הוא בעל המימרא אמנם בביצה י"ב שם דפירשו בשיטת רב יוסף שפיר פירשו דאיסור מוקצה היא מגזרה דהוצאה. וכן בשבת קכ"ד וביצה ל"ז דקאמר הש"ס דטלטול משום הוצאה היא שם מרי' דשמעתא הוא רב פפא ור"פ מבואר ג"כ שם בביצה ד"ג ע"ב דמתרץ הא דספיקה אסורה אליבא דרב יוסף ורב יצחק דלית להו הכנה ומפורש שם דגם הוא סובר כן מדדחיק שם לתרץ הסוגי' אליבייהו וקאמר שם דזה דרבנן מבואר דסובר כן וא"כ אליבי' שפיר איסור מוקצה מטעם הוצאה וא"ש הכל דכל אחד אזיל לשיטתי' בזה. והן עתה יש מקום לדברי הישויע"ק הנ"ל באות ג' דאיסור אכילת מוקצה יש לו עיקר בדאורייתא ואיסור טלטול מוקצה אין לו עיקר בדאורייתא וכנ"ל. ומעתה מיושבים ג"כ דברי התוס' ובאמת יש לומר דגם התוס' מפרשים הסוגי' דביצה לענין איסור טלטול כרי"ף ורש"י ורשב"א ובהנאה מותר ומ"מ שפיר כתבו דאין לו עיקר בדאורייתא לדידן דקיי"ל כרבה דהכנה דאורייתא וא"כ טעם איסור מוקצה משום הכנה ושפיר טלטול אין לו עיקר בדאורייתא ובדף י"ב כתבו כן בשיטת רב יוסף וכנ"ל ומיושב הקושי' הנ"ל באות ב' על תוס' וא"כ שפיר כ"ע מודים דהנאת מוקצה מותרת וכנ"ל ודו"ק

ז) ובזה נראה לבאר הסוגי' דריש ביצה מ"ש בשבת דסתים לן תנא כר"ש ומ"ש ביו"ט דסתם לן כר"י אמרי שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה סתם לן כר"ש דמיקל יו"ט דקיל ואתי לזלזולי בי' סתם לן כר"י דמחמיר יעו"ש. והמל"מ בפ"א מה' יו"ט הקשה ע"ז דהרי אדרבא ביבמות קי"ד קאמר הש"ס בהיפוך שבת דאיסור סקילה גזרו בי' רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו בי' רבנן ומיבמות קי"ט ומביצה כ"א שאני שבות דשבת משבות דיו"ט דבשבת החמירו יותר ועוד מכ"מ והיא קושי' עצומה מאוד.. עוד יש לדקדק בהא דקאמר הש"ס מ"ש בשבת כו' ומ"ש ביו"ט עפמ"ש השטמ"ק בכתובות כ"ב דכל מקום דקאמר הש"ס מ"ש ומ"ש הכונה דראוי להיות בהיפוך. מדלא קאמר מ"ש זה מזה ורק מ"ש ומ"ש מוכח דהקושי' על תרוייהו דראוי להיות בהיפוך ומהו הכונה בכאן לפי דבריו. הגם דזה יש לבאר בפשוט דחדא מתורצת בחבירתה דקושית הש"ס דאדרבה ראוי להחמיר בשבת טפי מביו"ט וכקושית המל"מ הנ"ל ובפרט דהקושי' קאי על ר"נ והוא בעצמו קאמר שם ביבמות קי"ט רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו יעו"ש והקשה הש"ס לר"נ לשיטתו. אכן לפ"ז מה תירץ הש"ס דאדרבה הרי זה הוא יסוד הקושי' ואיך עושה מזה תירוץ. אכן עפ"י דרכינו הנ"ל נראה לבאר בעזהי"ת. דהנה ר"נ קאמר הטעם משום מוקצה וקאמר הש"ס בד"ג כולהו כרבה לא אמרי הכנה לית להו וא"כ ר"נ דלית לי' הכנה בע"כ דאליבי' טעם איסור מוקצה משום הוצאה כנ"ל. וא"כ אדרבה בשבת דכל הוצאה אסורה יש לגזור משום הוצאה דבכל אופן שיוציא חייב אכן ביו"ט דאם הוא רק לצורך קצת מותרת ההוצאה ל"ש לגזור כ"כ דבודאי אם לא יהי' לו צורך כלל לא יוציא ואם לא חייב רק באין לו צורך כלל ל"ש לגזור משום הוצאה ולזה פריך הש"ס מ"ש ומ"ש והכונה כדברי השטמ"ק דבשבת שפיר יש לאסור מוקצה ולא ביו"ט, ומשני אדרבה היא הנותנת הואיל והגזרה משום הוצאה א"כ שבת דחמיר וכל הוצאה אסורה ל"ש לגזור שמא יוציא דבודאי לא יוציא אכן ביו"ט דקיל ואין הכונה דקיל שהוא רק לאו ושבת חמיר שהיא כרת רק הכונה שבת דחמיר דכל הוצאות אסורות ליכא למיחש אכן יו"ט דקיל ואם יש צורך קצת מותרת הוצאה שוב יש לגזור שיבא להוציא גם בלי שום צורך ומשו"ה אסרו טלטול מוקצה ביו"ט ולא בשבת ומבואר הסוגי' הנ"ל עפ"י דברינו ומיושב (קושית המל"מ בטוב והרמב"ם לשיטתו דסובר דגם בלא צורך כלל הותרה הוצאה ביו"ט באמת הוכיח מסוגי' זו שיטתו ופירש הקושי' כנ"ל ולפי שיטתו הקושי' ביתר שאת דהרי אדרבה ביו"ט ל"ש כלל לגזור משום דכל הוצאה מותרת וכנ"ל באות ג' בשיטתו וע"ז תירץ הש"ס דאין איסור מוקצה משום הוצאה ורק כמ"ש הרמב"ם בכדי שיהי' נחשבת ליו"ט ולזה שבת דחמיר והיינו דאף אוכל נפש אסור לא אתי לזלזולי בי' ול"ח שיטרד כל היום ולא יהי' נח. אכן יו"ט דקיל והיינו שמותר אוכל נפש א"כ אתי לזלזולי בי' ויטרד כל היום ולזה אסרו מוקצה. אבל אין הכונה דחמיר שחייב כרת שהרי אין אנו חוששין בזה לאיסור מלאכה ורק שיהי' טרוד כל היום ולא יהי' שובת כראוי ובזה הוא רק באיסור עשה בין בשבת ובין ביו"ט ומיושב ג"כ קושית המל"מ עפ"י שיטת הרמב"ם וב"ה. כי עלה בידינו לפרש הסוגי' בטוב לכל השיטות והרמב"ם לפי פירושו הוציא מכאן שיטתו ודו"ק

ח) אכן בגוף הקושי' שהקשיתי באות ג' בהא דסוכה דפריך טלטול בעלמא היא הרי גם בזה גזרו משום הוצאה העירני חתני הרב הגאון מו"ה יוסף מרדכי שליט"א האבד"ק גאליגורא לתרץ דהרי כתבו רש"י ותוס' בביצה שם דמשו"ה לא אסרו טלטול בכל דבר דאין גוזרין על הצבור גזרה שאין יכולין לעמוד בה א"כ כיון דגם מצות שופר ולולב הוה חובה על הצבור וא"כ אם בדבר הרשות לא גזרו בדבר שאין הצבור יכולין לעמוד מכ"ש בדבר מצוה והסביר הדבר ביותר דגוף הדבר דחז"ל יכולין לעקור דבר מה"ת בשוא"ת הוא משום דהתורה נתנה להם כח כדבר תורה ממש מכח לא תסור. וזה רק אם עשו דבריהם כדי תורה שפיר ביכולתם לעקור דבר מה"ת בשוא"ת. אבל בטלטול מוקצה דהמה בעצמם לא העמידו דבריהם במקום שיש צורך לצבור בדבר הרשות א"כ בע"כ דלא עשו דבריהם בזה כדבר תורה ממש דאם הי' דבר תורה ממש לא הי' בכחם להתיר דברים שיש צורך בהם דבאיסור תורה אין חילוק בזה וכמובן וא"כ כיון שלא עשו כדבר תורה ממש שוב אין בכח גזרה זו לעקור דבר מה"ת אף בשוא"ת ושפיר פריך הש"ס טלטול בעלמא הוא ומשני שמא יעבירנו והיינו דזה גזרה חדשה דלא שייכה בדבר הרשות ורק במצוה כמ"ש הכל חייבים כו' וזה רק במצוה וגזרה זו שפיר דינה כדבר תורה ממש עכ"ד חתני שליט"א ודפח"ח וש"י

סי' מ"ב

המשך התשובה הנ"ל

א) ובעומדי בסוגי' דביצה ד' הנ"ל בסימנים הקודמים ראיתי בפיר"ח הנדפס בגליון ש"ס ווילנא