גבעת הלבונה טו

אינם נתונים תחת חוקי הטבע ואין להם לדאוג לפרנסתם כי אין מעצור לה' להושיע

ובזה אמרתי לבאר הא דמגילה דט"ו לדעת מה זה ועל מה זה אמר רב יצחק שלחה לו שמא עברו ישראל על התורה דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים, ודברי הש"ס צריכים ביאור דהכי לא הי' להם במה לסמן את התורה רק בזה שהי' כתובים מזה ומזה ומדוע לא שלחה לו בפירוש אולי עברו על התורה והדבר תמוה. ובהנ"ל נראה, דהנה מצינו בקרא בפ' ויחי ביששכר ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד והך דויהי למס עובד אינו מובן וכבר פירשו בו הרבה ולענ"ד נראה. ונקדים לבאר הטעם מדוע באמת הלוחות הי' כתובים משני עבריהם ומה התועלת מזה, ונראה דהנה בענין חינוך הבנים מצינו בקידושין פ"ב מחלוקת תנאי דר"מ אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה כו' ואולם רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. הרי שנחלקו בענין חינוך הבנים שר"מ אומר שצריך לדאוג גם בעד פרנסת הבן ואולם ר"נ אומר שהעיקר לחנך את בנו רק בלימוד התורה ודדי' ירווהו בכל עת עושר וכבוד. ובאמת בדורות הראשונים האבות דאנו לחנך הבנים רק בתורה כל אב הי' מאושר אם בנו מצליח בלימוד תוה"ק ובן חכם ישמח אב כתיב ולא בן עשיר ישמח אב כי עיקר שמחת ההורים לראות בניהם עוסקים בתורה ובמצות כי זה כל חיינו

ונפלא הדבר שתורתינו הקדושה שהיא תורת חיים ודואגת לשלום כל איש וציותה מצות הענקת עבדים וציינה חובת איש לאשתו עכ"ז בנוגע לחובת אב על הבן לא ציותה רק ללמדם תורה ויראה וחיוב זה בא הרבה פעמים בתורה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כו' ולמדתם אותם את בניכם, והגדת לבנך וגם את בניהם ילמדון וכהנה רבות וחז"ל אמרו משהתחיל לדבר אביו מלמדו תורה. וכל התורה שבכתב ושבע"פ מלאה מחיוב זה ולעומת זה לא ראינו שהתורה תצוה להאב שידאוג ללמד בנו מלחמת הקיום ולמצוא טרף לביתו, כי תוה"ק דאגה בעיקר שיחונכו הבנים בדרך התורה כי הוא חיינו ואורך ימינו וכדברי ר"ג וממילא לא יחסר לו פרנסתו ויאכל משכרה בעוה"ז

ולדעתי לזה כיון דהע"ה בהספדו על שאול ואמר ללמד לבני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר והכונה לדעתי דהנה מצינו בריש מס' ברכות שישראל באו לדהע"ה ואמרו עמך ישראל צריכין פרנסה ובאמת מצינו בהספדו על שאול שאמר בנות ישראל על שאול בכינה המלבישכן שני עם עדנים ופירש"י שם שבעוד שאול הי' קיים הי' הוא מביא שלל וכל טוב יעו"ש. ולזה כשמת שאול באו אליו בשאלת פרנסה, ולזה אמר בהספדו שלא ידאגו במיתת שאול שיחסר פרנסתם והנה מצינו אצל יצחק שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה מבואר שקשת היא כלי המכונה מזון ובידה ולזה אמר ללמד לבנ"י קשת היינו מלחמת הקיום מקום פרנסתם הלא היא כתובה על ספר הישר והיינו שבלימוד התורה לא יחסר להם מאומה וכדברי רבי נהוראי וכנ"ל, ואולם להראות בחוש להאבות והבנים שהתורה יוצאת מחוקי הטבע כי אמנם כבר כתבתי למעלה שהארון נושא את נושאיו והיינו שאינו בדרך הטבע וכן מקום ארון אינו מן המדה שאינו צריך מקום לפי חוקי הטבע, ואולם זה שנושא את נושאיו רק קהת ובניו נושאי הארון ראו וכן מקום ארון אינו מן המדה לא ראו רק הכהנים הגדולים ושאר העם לא ראו כי כל אדם לא יהי' באוה"מ ולזה השי"ת כשנתן התורה רצה להראות שבל ידאגו מענין פרנסה כי אין מעצור לה' להושיע לפרנסם בדרכים היוצאים מגדר הטבע כתב הלוחות משני עבריהם מזה ומזה המה כתובים ומבואר בש"ס דמ' וה' שבלוחות בנס היו עומדין כי בשביל שהיו כתובים משני עבריהם והמ' והס' היו חלולים מעבר לעבר היו תלוים בנה, והראה בזה השי"ת שלימוד התורה וקיום מצותי' בכחם להתחזק ולהחזיק מעמד בדרך הנם ולזה היו כתובים משני עבריהם בכדי שכל ישראל יראו זה הנס

ומטעם זה נראה דנעשה נס בלחה"פ והיו מראין אותו לעולי רגלים שהי' חם כיום הלקחו כמבואר בחגיגה כ"ו. בכדי שישראל ידעו שבקיום התורה הלחם שמרמזת על פרנסה תהי' בדרכים יוצאים מגבולי הטבע וכנ"ל, והנה באמת במחלוקת ר"מ ור"ג הנ"ל נחלקו ג"כ יששכר וזבולן שבהיות זבולן לחוף ימים ישכון ודאג לפרנסתו כשיטת ר"מ ואולם יששכר החזיק בשיטת רבי נהוראי שאינו מלמד רק תורה והיא הנותנת חיים ועושר וכבוד, וזהו שרמז לנו יעקב אבינו ע"ה בברכתו אשר ברך אותם ואמר על יששכר ויט שכמו לסבול כפירש"י עול התורה שקיבל עליו עול התורה ולא נטרד בצורכי פרנסה וכי תאמר מה נאכל לזה אמר ויהי למ"ס עובד הוא עובד השי"ת באותה בחינה של המם וסמך שבלוחות ]ר"ת מ"ס] שבנס הי' עומדים כן עשה יששכר וסמך בטחונו בה' שמידו הכל ומבואר הקרא הנ"ל

יב) ובאמת זהו הי' דרכו הטוב של יעקב אבינו ע"ה להדריך הבנים רק בידיעת ה' ולא דאג לצורכי הגוף כי זה דבר שממילא דורשי ה' לא יחסרו כל טוב כאשר בעצמו הי' יושב אוהלים, ובזה נראה לפרש הקרא בפ' ויגש שאמר יהודה ליוסף ועתה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו והי' כראותו כי אין הנער ומת ויש לדקדק בקרא הזה. הרי כבר אמר והנער איננו אתנו מדוע אמר שוב והי' כראותו כי אין הנער. ועוד מדוע הפסיק בזה דנפשו קשורה בנפשו בין הך דכראותו כי אין הנער להא דהנער איננו אתנו ומהראוי לומר זה אחר שאמר והי' כראותו כי אין הנער או קודם לזה ואינו מובן, והנראה דלכאורה הי' יכול יוסף לומר ליהודה מה לך כי נזעקת אינני חובשו בבית האסורים רק אמרתי יהי' לי עבד ומה יחסר לו אצלי כבר אמרו חז"ל עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך, ובפרט נשער נא בנפשינו העת הזאת עת צרה היא ליעקב וכל יום קללתו מרובה מחבירו ונמצא במדינה אחת קרן אורה שמקום להתפרנס שם בהרחבה ולהיות עבד מלך מי מאתנו לא ירצה לשלח את בנו שמה להיות מהמאושרים וגם אד הי' הרעב בכל תוקפו בכל הארצות ועיני כל הארצות נשואות למצרים ובודאי לא על נקלה הי' הדבר לקבוע משכנו בארץ המאושרה הזאת כי או מכל הארצות היי באים לגור במצרים וכמו שמצינו באלימלך שיצא לגור במואב ובפרט בימי יוסף שהרעב הי' בכל הארצות בודאי היתה מצרים סגורה על מסגר לבלתי תת לבוא שערי' רק לעובר ושב ולא לשום משכנו שמה ויוסף הוא השליט רצה להרשות לבנימין להיות מגרי הארץ ונוסף לזה להיות עבד מלך א"כ לכאורה אין הצלחה גדולה מזו ומה לו כי נזעק להלחם ביוסף. ולזה התחכם יהודה באמרי פיו להסיר הטענה הלזו, כי אמנם אצל יעקב אבינו לא הי' העיקר לדאוג בעד הגופים של הבנים הוא דאג בעיקרו לנפשם שיהיו נאמנים לה' ולתורתו ואם אינם יכולים לעבוד את ה' בכר גופם ומאודם כל חפציו לא ישוו בה לרוח ישראל סבא כי העיקר אצלו אהבת הנפשות והגוף טפלה כי ממילא דורשי ה' לא יחסרו כל טוב, והנה נחזה אנן כאשר יהודה לא ידע שזה יוסף דימה בנפשו שבודאי אם בנימין ישאר בעצמו במצרים ויהי' עבד המלך בודאי לא יוכל לעבוד את ה' כל הימים כאשר הורה אותו ישראל סבא, ואמנם