גבעת הלבונה קנז

הקודמים מיושב הקושי' כמובן אכן חוץ לדרכינו הנ"ל נראה ליישב עפמ"ש הגאון בש"ע התניא בקו"א לסי' תק"ז לחדש דאף דהנאת מוקצה מותרת זה רק מוקצה סתם אבל בעצים שנשרו דשייך בהו שמא יעלה ויתלוש בודאי דגם בהנאה שייך גזרה דשמא יעלה ויתלוש. ואמנם דחה הדבר ורק דאין חילוק וגם בה"ג מותר. אמנם הגאון ישועת יעקב ז"ל באו"ח סי' תק"ז בסק"ה כ' שם לחדש דבר זה דבעצים שנשרו לכ"ע אסורה הנאה מגזרה דיעלה ויתלוש יעו"ש וא"כ שפיר כאן בביצה דמיירי בעצים שנשרו אסורה ההנאה וא"כ בזה בע"כ צריכין לבא לתורת ביטול ברוב ושפיר פריך הש"ס שם ומיושב הקושי' הנ"ל על הרשב"א. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי באות ב' על הסוברים דהנאת מוקצה מותרת מד' הר"ח בפירושו בביצה שם שכתב דהואיל ובטל ברוב משו"ה מותר לאפות בתנור ומשמע הא אל"ה אסור וכנ"ל. אכן בהנ"ל מיושב דבאמת שם דמיירי בעצים שנשרו אסורה הנאה והתוס' שכתבו דמותר מיירי בסתם מוקצה וראי' מכאן לד' הגאון ישויע"ק ז"ל. אמנם לכאו' מוכח מסוגי' דביצה שם שלא כדבריו דהרי עיקר ראיות הרשב"א בשבת שם דהנאת מוקצה מותרת מדלא הק' הש"ס רק דמהפך באיסורא ולא הקשה כלל דנהנה ממוקצה. וא"כ הרי גם בביצה הק' הש"ס רק מהא דמהפך באיסורא ולא הקשה מהנאה ומוכח דגם בהך דעצים שנשרו מותר בהנאה. אמנם הדבר נכון דרק שם בשבת דהש"ס הק' מקודם דידע ד' רב מתנא דהמתרץ הביא דברי רב מתנא וא"כ שפיר ק' מדוע לא הק' מהנאה ובע"כ דהנאה מותרת. אכן בביצה שם דהש"ס הביא ד' רב מתנא דמרבה והקשה דמהפך באיסורא יש לומר דאדרבה דבאמת גם הנאה אסורה וכדברי הישויע"ק כיון דמיירי מעצים שנשרו ורב מתנא הצריך ריבוי עצי היתר כדי שיובטל האיסור ברוב וע"ז הק' הש"ס דמהפך באיסורא והיינו כיון דהפירוש כפירוש רשב"א בשבת דמכיר האיסור וא"כ נהי דלענין הנאה שפיר בטל אף במכיר האיסור משום דבשעה שנהנה כבר נשרף האיסור ואינו ניכר וכמ"ש הב"ח והובא במג"א ומחצה"ש בסי' תק"ז סק"ב. אמנם האיך מועיל זה לענין טלטול כיון שאז בשעה שמטלטל ניכר האיסור ובניכר האיסור אינו בטל ומשני הואיל ורובא דהתירא כי מהפך בהתירא קא מהפך והיינו דעיקר הטלטול לצורך ההיתר והאיסור הוה טלטול מן הצד כמ"ש הרשב"א. ובאמת בזה גם הנאה אסורה ורק דבזה שייך ביטול אף בניכר. ובזה מיושב הא דהק' הש"ס דמהפך באיסורא והרי רב מתנא קאמר מרבה וכנ"ל. דהי' סובר דזה הוא רק לענין הנאה והק' דהאיך מטלטל הואיל וניכר וכנ"ל. ויתיישב ג"כ הא דהק' הש"ס מאין מבטלין ומדשיל"מ כיון דבע"כ באנו בזה לתורת ביטול לענין הנאה, וזה רק בביצה דמיירי הש"ס מעצים שנשרו אמנם בשבת דמיירי במוקצה שפיר לא ק' מידי וכנ"ל ומיושבים הסוגיות והדקדוקים הנ"ל. ואולם הרי הרשב"א בעצמו לא פירש כן ורק בביצה פירש דהסוגי' מיירי באינו ניכר ונצטרך לומר בשיטתו כדברינו באותיות הקודמים ודוק

ז') וראיתי להיש"ש בביצה שם כתב דמהרי"ף ומפירוש רש"י בביצה שם משמע דס"ל דאפי' אם מכיר עצים דאיסורא מותר להפוך בהם ביחד עם הרוב היתר, ותמה שם על דבריהם דהאיך מועיל ביטול בדבר הניכר. ועוד דא"כ מדוע הוצרך הש"ס לפרושי כי מהפך בהתירא קא מהפך ולא קאמר בפשוט דהתירא הוא דהאיסור בטל ברוב יעו"ש. והנה לכאו' כאשר ראיתי כן תמהתי דאנה מצא בדבריהם דס"ל דגם במכיר האיסור ומטלטלו שרי. והרי אדרבה לכאו' משמע מלשונם שכתב בהתירא מהפך דבטל ברוב דהיינו שאינו מכיר האיסור דאל"כ ל"ש ביטול וכמו שהק' בעצמו ודבריו תמוהים לכאו'. אמנם נראה בכונתו דסובר דאם איתא דהמה פירשו הסוגי' שאינו מכירם א"כ מדוע הוצרכו לומר דההיתר מטעם ביטול ברוב ולא פירשו בפשוט דתלינין שמהפך בעצים דהתירא וכמו שפירש הוא היש"ש שם ובע"כ דהמה מפרשים בניכר האיסור ול"ש לומר דתלינין ומשו"ה הוצרכו לבא לתורת ביטול ומשו"ה שפיר הק' עליהם קו' הנ"ל וז"ב בכוונתו. ואולם לדברינו הנ"ל בשיטת הרשב"א בשבת הנ"ל צדקו דבריהם מאוד דבאמת גם במכיר האיסור מותר אם רוב עצים דהתירא ואין הכונה בזה שכתבו דבטל ברוב בתורת ביטול איסורים דאיסור נהפך להיתר ורק דכיון דרוב היתר א"כ האיסור נעשה טפל ובטל לגבי ההיתר והוה כטלטול מן הצד וכמו שביארתי באותיות הקודמים שיטת הרשב"א ז"ל וא"כ מיושבים ב' קושיותיו חדא בירך חבירתה דהש"ס לא מצי למימר דכולו היתר משום דמכיר האיסור וכמו שהקשה בעצמו ורק דאמרינין דעיקר כונתו להפוך בהתירא והאיסור הוה טלטול מן הצד וכנ"ל. ואמנם כבר כתבתי דהרשב"א בעצמו סובר דבביצה ל"ש זה דהוה טלטול מן הצד וכמו שפירש בעצמו שם בביצה דמיירי באינו מכיר. ואולם בשיטת הרי"ף ורש"י יש לומר דס"ל גם בהך דביצה כן ומיושבים קושיותיו

ח') אכן לקושטא דמילתא לענ"ד אין הכרח לפרושי בדבריהם דס"ל דמיירי במכיר האיסור ורק דבאמת גם המה מפרשים הסוגי' דביצה דאינו מכיר האיסור ורק מה דלא פירשו משום דתלינין דמהפך בהתירא הוא בפשוט דס"ל כמ"ש הרשב"א בביצה שם דא"א להפוך בהתירא לחוד בלא האיסור. וא"כ א"א לפרושי כפירוש היש"ש דתלינן דמהפך בהתירא וד' רשב"א נעלמו מהיש"ש. וא"כ אדרבה משו"ה הוכרחו לפרש דמטעם ביטול הוא ובאמת מיירי באינו מכיר האיסור וכמ"ש הרשב"א שם בפירוש וצדקו ד' רבותינו רי"ף ורש"י ז"ל. ובדרך פלפול נראה לומר בזה בישוב קושית היש"ש. דהנה כבר הק' הפרמ"ג ביו"ד בסי' צ"ט לפירושם דמטעם ביטול ברוב היא א"כ ק' דהוה דשיל"מ ובזה ל"ש תירוץ הש"ס דמיקלי קלי איסורי' דהרי מטלטל בעוד האיסור בעין והקושי' עצומה. ונראה בזה דהנה כבר הבאתי בשם היש"ש שפירש דתלינין דמהפך בהתירא דרובא היתר. ואולם בדעת רש"י ורי"ף דלא פירשו כן נראה דהרי זה ענין כל דפריש מרובא פריש דאנו תולין דזה שמהפך היא מהרוב. וא"כ לפמ"ש הצל"ח בפסחים דף ז' ע"א וד"ט ע"א להוכיח בשיטת רש"י דבדשיל"מ ל"א כל דפריש מרובא פריש יעו"ש. וא"כ כאן דהוא דשיל"מ אינו מועיל לומר בזה כל דפריש מרובא פריש ומשו"ה לא מצי לפרושי בזה מטעם דתלינין דהיא מהרוב דבדשיל"מ ל"ש לומר כן לשיטתו דרש"י. אמנם נראה לחדש דחומרא זו דדשיל"מ אין בכחה לפעול ב' פעולות דלא נאמר כל דפריש וגם דלא יהי' שייך בו ביטול דהא דדשיל"מ פועל רק לדבר אחד או דלא ליבטל עי"ז או דלא נימא בזה כל דפריש וזה סברא ראוי' ומצאתי בעזהי"ת בישויע"ק יו"ד סי' ט"ו סק"ב כתב ג"כ סברא זו דדשיל"מ אינו עושה ב' פעולות לענין דלא ניזול בתר רובא ודלא נאמין לעכו"ם במסל"ת יעו"ש שכתב ממש סברא זו ושמחתי. ומעתה לפ"ז שפיר כתבו רי"ף ורש"י דבטל ברוב מה תאמר דהוה דשיל"מ כקו' הפרמ"ג. ז"א דהרי מהראוי לומר בזה כל דפריש מרובא פריש כד' היש"ש ורק דהוה דשיל"מ א"כ כיון שכבר נשתמשנו בזה החומרא דדשיל"מ שוב לא נוכל להשתמש בה לענין ביטול ג"כ וממילא בטל ברוב ומיושב קושית הפרמ"ג הנ"ל. ומעתה מיושב קו' היש"ש הנ"ל דבאמת גם המה מפרשים דמיירי באינו ניכר ורק דהוצרכו ג"כ לביטול משום דהוה דשיל"מ ולזה כתבו דבטל ג"כ ושוב חומרא דדשיל"מ א"י לפעול ב' פעולות ומיושב הכל בעזהי"ת ודוק

ט') ונראה להסביר הדבר עוד יותר בישוב שיטתם דהנה נראה לחדש דאע"ג דקאמר רב אשי בביצה שם דגם באיסור דרבנן דשיל"מ לא בטל. וכן אף לדעת רש"י דבדשיל"מ ל"א כל דפריש מרובא פריש מ"מ זה רק באיסור שהוא דרבנן עכ"פ אבל אם הוא תרי דרבנן אף