גבעת הלבונה קנו

דינא ושם בקונטרסי הארכתי בזה. וכעת נראה, דהנה כבר העיר הצל"ח בביצה שם בשינוי הסוגיות דבביצה הקשה דמהפך באיסורא ומתרץ דרובא דהתירא והקשה בתר הכי דאין מבטלין איסור לכתחילה וכן הקשה דהוה דשיל"מ ובשבת שם הביא הא דרב מתנא ולא הקשה כל הקושיות האלו יעו"ש והדקדוק עצום. עוד הקשו בסוגי' דביצה שם בהא דהקשו והרי מהפך באיסורא והרי רב מתנא אמר מרבה עליהם עצים מוכנים ובע"כ בכדי דיובטלו עצי איסור בעצים המוכנים וא"כ מה הקשו דמהפך באיסורא ומתרץ כיון דרובא דהתירא הרי כל זה אמר רב מתנא בעצמו ומה הקשה הש"ס הרי בטלים ברוב וכתירוץ הש"ס. עוד הקשו מדוע המתין הש"ס בקושיות דאין מבטלין איסור לכתחילה והא דדשיל"מ לא בטל עד דמשני דמהפך בהתירא והרי קושיות אלו יכול להקשות תיכף ע"ד רב מתנא עיין במפורשים ובאמת הסוגי' תמוה מאוד. אכן עפי"ד הרשב"א כראה לתרץ הכל בעזהי"ת. ומקודם נבאר ד' הרשב"א בשבת גם ליישב קושית כת"ה על הרשב"א דהאיך מצינו היתר בכה"ג. אכן [באמת צדקו ד' הרשב"א ובאמת מצינו זה גם באיסור והיתר ביחד בשבת קמ"א בתרומה טמאה וטהורה דמותר לטלטלם ביחד וכן הא דבסיס הוא ג"כ כעין זה דבשלומא אם הי' מטלטל הכלי לבד שפיר שייך לומר כדברי כת"ה. אבל הרי באמת מטלטל הכלי בעוד הטמאה בתוכה בשביל הטהורה דחשובה יותר וע"כ דגם המוקצה בעצמו מותר לטלטל הואיל והכל ביחד הטמאה והטהורה החשובה יותר הוה טלטול מוקצה מן הצד וא"כ ה"ה בלא כלי ג"כ אמרינן הכי אם המה ביחד והכל תלוי איזה דבר חשוב יותר כמו בשבת קמ"א הנ"ל ומשו"ה אם רוב היתר מותר וז"ב ופשוט בטעמו דהרשב"א. ומה שהקשה כת"ה דלא מצינו זאת רק במת שהתירו לק"מ עפ"מ דקאמר בשבת קמ"ב שם ל"ש אלא בטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל לה לטהורה ושביק לטמאה יעו"ש. וא"כ במת התירו אפי' בכה"ג דהככר מונח עליו ובענין כזה אסור במוקצה וכנ"ל ורק מת מותר כה"ג. ומעתה לפ"ז מיושב הסתירה בד' הרשב"א הנ"ל דבשבת שם דיכול להניח עצי היתר למטה והכלי למעלה ובה"ג שרי באמת בכל מקום כמו בטמאה עם הטהורה ובזה ל"ש קו' הש"ס דלשדינהו ולנקטינהו מלבד דכיון שהעצים דולקים ל"ש לומר כן ועדיף יותר מפירות המטונפים דקאמר בשבת קמ"ב שם דל"א כן. וחוץ לזה בתנור ל"ש לומר כן כמובן. וא"כ שפיר אם מונחים עצי היתר למעלה שפיר יש לומר לישקל התירא אכן אם ההיתר למטה שפיר מותרים כולם ויכול להניח ההיתר למטה וכנ"ל ומבוארים ד' הרשב"א ז"ל. וכ"ז בהך דשבת דהכלי טרם הוסקה באש מותרת בטלטול ויכול להניחה כמו שירצה שפיר יש לו עצה הנ"ל דיניח ההיתר למטה. אכן בביצה שם דמיירי מעצים שנשרו שמוקצים ובנפלו לתוך התנור א"א להזיזם ולהניח תחתם עצי היתר ומוכרח להניח עצי היתר למעלה והמוקצה למטה ואין היתר לטלטל ביחד בניכר ורק מכח ביטול. ומעתה מיושבים הדיקדוקים הנ"ל דבאמת בד' רב מתנא יש לפרש מטעם דהוה טלטול כלאח"י כמ"ש רשב"א בשבת שם. ואולם הש"ס הק' ע"ז הרי מהפך באיסורא והיינו דבזה ל"ש ההיתר הנ"ל כיון שהאיסור למטה וע"ז משני דרובא דהתירא והיינו דבזה באמת מיירי באינו ניכר וההיתר מטעם ביטול ברוב וכמ"ש הרשב"א בביצה. וע"ז הק' שוב דא"כ דמטעם ביטול ברוב הוא שוב קשה דאין מבטלין איסור לכתחילה וגם דהוה דבר שיש לו מתירין אבל על הא דרב מתנא גופא לא קשה דיש לומר דהכונה מטעם טלטול מן הצד אבל כיון שתירץ דרובא דהתירא מהפך בהתירא מטעם ביטול שפיר הקשה. וזה רק כאן בביצה שפיר הק' דמהפך באיסורא משום דבע"כ האיסור למטה ול"ש הטעם הנ"ל. אבל שם בשבת שפיר אין קושי' כלל דשם הפירוש מטעם טלטול מן הצד ומיושבים ד' הרשב"א גם כל הדקדוקים הנ"ל. ובזה יתורץ ג"כ מה שיש עוד שינוי בין סוגי' דשבת לסוגי' דביצה דבשבת קאמר הש"ס מרבה עצים מוכנים ומסיקן ובביצה קאמר מרבה עליהם עצים מוכנים והדקדוק מבואר דבשבת לא קאמר עליהם ובודאי כל ד' חז"ל בדקדוק גדול. ובהנ"ל מתורץ היטב דבשבת דמיירי בכלים ומקודם מותרים בטלטול ורק אח"כ נעשים מוקצה קאמר מרבה עצים מוכנים והיינו דהמוכנים יהי' למטה ולא עליהן וכנ"ל. אכן בביצה דהעצים מוקצה מוכרח להרבות עליהן וההיתר מכח ביטול וכדברי הרשב"א. ואמנם רש"י ז"ל הביא גם בשבת שם מרבה עליהם משום דלשיטתו אזיל שפירש גם בשבת מטעם ביטול ברוב וא"כ יכול להיות עליהן. אכן לשיטת הרשב"א ופירושו מדוקדק הכל בטוב בעזהי"ת

ה') ונראה לומר עוד יותר בדרכינו הנ"ל החילוק בין דשבת להא דביצה. דהנה כבר כתבתי בטעם הרשב"א דהוא כמו הא דבסיס וכנ"ל באות הקדום. אולם עדיין יש להעיר לפמ"ש רמ"א בסי' ש"י ס"ט דהא דהי' עליו דבר היתר מהני רק אם הי' עליו ההיתר מע"ש אבל אם בע"ש הי' עליו האיסור לבד ל"מ מה שהניח עליו ההיתר בשבת יעו"ש. וא"כ כאן דמניח עצי היתר בשבת איך מועיל זה להתיר הטלטול. והגם דהטו"ז כ' שם בסק"ח דאם גם האיסור לא הי' עליו בע"ש ורק בשבת נפל מהני גם בהניח ההיתר אח"כ יעו"ש. אמנם זה רק בכלי שהי' עלי' איסור והיתר אמנם בנ"ד שאין כאן כלי רק המוקצה וההיתר אין שום נ"מ בזה דלא הי' מונח בע"ש דרק שם לא נעשית הכלי בסיס דאין מוקצה לח"ש וכד' הטו"ז אבל המוקצה בעצמה אסורה וא"כ אף אם נפל בשבת אין נ"מ כיון דאין שום כלי בזה ורק איסור והיתר שוב ראוי לומר דאם הני ההיתר אח"כ לא מהני להתיר כמו בכלי אם הניח ההיתר בשבת דהמוקצה היתה ג"כ מוקצה ע"ש ביה"ש וז"ב מאוד ושוב קשה האיך מועיל היתר זה דרוב היתר. אמנם הדבר נכון דהרי שם בסוגי' דשבת קודם הסקה אין כאן מוקצה כלל דהיא כלי ורק אחר הסקה נעשית שבר כלי ונאסרה וא"כ כיון שמרבה עצים קודם הסקה שפיר הי' ההיתר קודם שנעשה איסור והוה ממש כמו שם אם הי' ההיתר קודם שבת ושרי ובאמת מה"ט צריך שם בשבת להרבות עצים קודם הסקה בכדי שיהי' היתר קודם שנאסרה הכלי ואקצר. וכ"ז בשבת שם אכן בביצה דהעצים הי' מוקצים מקודם ובע"ש שהי' באילן בודאי הי' מוקצים ואם מוסיף עצי היתר ביו"ט בזה הוה כדינו של הרמ"א דהניח ההיתר בשבת דלא מהני ומשו"ה כ' הרשב"א בביצה שם דע"כ מטעם ביטול אתי עלה ומיושבים ד' הרשב"א. וגם הסוגיות מתיישבות בכל הדקדוקים באופן שכתבתי באות הקדום דמשו"ה לא הקשה בשבת רק בביצה וגם מקודם הי' סבור דרב מתנא אתי עלה מטעם טלטול מהצד כמו בסוגי' דשבת וע"ז הק' דמהפך באיסורא והיינו דבזה לא מהני הטעם הזה כיון שהי' מוקצה מעיו"ט ומשני דמטעם ביטול הוא כמ"ש באות הקדום ומיושב הכל בעזהי"ת ושמח לבי שעלה בידי בעז"ה ליישב ד' הרשב"א התמוהים ולבאר דאדרבה בדבריו מיושבים כל הדקדוקים ודוק

ו') ודע דיש מקום לומר בישוב כל הקושיות הנ"ל אף אם נאמר דגם בסוגי' דביצה הכונה דמותר אף בניכר מטעם דהוה טלטול מן הצד ויפורשו ג"כ הסוגיות ברווחא. דהנה בקונטרסי הנ"ל תמהתי לשיטת הרשב"א בשבת הנ"ל דהנאת מוקצה מותרת ועיקר האיסור הוא הטלטול וזה שרי משום דהוה טלטול מן הצד א"כ מה הק' הסוגי' בביצה דאין מבטלין איסור לכתחילה וגם דהוה דשיל"מ הרי א"צ לבא בזה לתורת ביטול ורק דהוה טלטול מן הצד ואיך בזה שום ביטול והקושי' עצומה. והנה בדברינו באותיות