גבעת הלבונה קנה

סתירה כלל במג"א ומצאתי להגאון בתניא בקו"א בסי' תק"ז שם כ' ג"כ קצת מעין זה ונטה קצת מדברינו משום שלא הי' למראה עיניו הבדולחים דברי הרשב"א הנ"ל שבדבריו מבואר הכל באר היטב. ומעתה לפ"ז ה"ה להניח קדירה אצל עצי מוקצה הבוערים כבר להתבשל ג"כ אסור דנהי דאינו מטלטל ומצד הנאה אין איסור מ"מ זה השתמשות במוקצה שסומך הקדרה אצל המוקצה ולא גרע זה מסמיכת כרעי המטה. וא"כ באמת זהו הטעם דמחייב שם בפסחים מ"ז בעצי מוקצה ואין הטעם משום הנאת המאכל דיש שבח עצים במאכל כמו שפירשו ד' המג"א בסי' שכ"ה הנ"ל דמחמת זה אין איסור ורק מטעם דמשתמש במוקצה ולא מיבעיא אם מבעיר בעצי המוקצה דאסור מטעם דמשתמש במוקצה וכנ"ל ורק אף אם מבעיר בעצי היתר והמוקצה נבער ממילא אח"כ דבזה הנאה הבאה מאלי' שרי מ"מ זה גופה דמניח הקדרה אצל המוקצה הוה השתמשות במוקצה דאסור כיון שמשתמש בידים במוקצה. ומעתה הן הן הדברים שכ' המג"א בתר שהביא ד' התוס' דמוקצה מותר בהנאה ול"ש בזה שבח עצים בפת כתב ובפסחים משמע דאסור לבשל בעצי מוקצה ובא לשלול בזה שלא תטעה לומר דמותר לכתחילה לבשל בעצי מוקצה הואיל ואין בזה איסור הנאה לזה הביא מפסחים דאסור משום דזה השתמשות במוקצה ורק אם ההנאה באה מאלי' מותר וכנ"ל ואין כונתו כלל לחלוק על התוס' רק לבאר הדין כמו שהוא ותדע דאל"כ הו"ל לכתוב וצ"ע דבפסחים משמע דאסור שזה הי' משמע שמשם מוכח דלא כהתוס' אבל כיון שכתב סתם ובפסחים משמע ולא כתב שום צ"ע לא בתחלה ולא בסוף מוכח דהפירוש כמו שביארתי וז"ב ואמת בעזה"י בכונתו ומיושבים כל הקושיות על המג"א

ב') ובזה מיושב ג"כ מה שיש להביא ראי' דהנאת מוקצה אסורה מד' הר"ח בפירושו בביצה ד' שם שכ' לפרש הא דקאמר הש"ס שם דמיקלי קלי איסורי' דמשו"ה בטל האיסור ושרי למיפא בתנור יעו"ש ומפורש לכאורה בדבריו דאם לא הי' נתבטל הי' אסור לאפות בתנור וע"כ דס"ל דהנאת מוקצה אסורה. ובאמת בש"ס ווילנא נדפס בצדו שם הגה שהק' מתוס' פסחים כ"ו שהוא הדין הנ"ל דהנאת מוקצה מותרת יעו"ש ובאמת צ"ע לפ"ז גוף הדין הואיל ודעת גדול הקדמונים הר"ח לאסור והאחרונים לא ראו דבריו. והנה לפמ"ש הרשב"א הנ"ל דיש מקום לומר דרק בזה דמיקלי קלי איסורי' מותר בהנאה ולא בשאר מוקצה אין קושי' מהר"ח דהרי זה רק בתר דמתרץ הש"ס מיקלי קלי איסורי' וא"כ שפיר כ' ומשו"ה מותר למיפא בתנור דבלא זה התירוץ הי' אסור ואולם הרי הרשב"א סיים שם דאין חילוק וכל מוקצה מותר בהנאה וכנ"ל וא"כ שוב יוקשה כנ"ל. אכן לפי הנ"ל הדבר נכון דבאמת אי לאו דנתבטל הי' אסור לאפות בתנור דהרדי' לתוך התנור אצל המוקצה היא השתמשות במוקצה דאסור ורק משום דמיקלי קלי ונתבטל מותר לאפות לכתחילה בתנור אבל הנאת המוקצה הבאה מאלי' שפיר מותר וכמ"ש הרשב"א ואין שום קושי' מהר"ח ודוק. וראיתי להרב מחצה"ש בסי' שכ"ה הביא ראי' מפסחים שם דמותר לבשל דאל"כ האיך שייך לומר הואיל בזה כיון שאף לצורכו אסור לבשל בעצים הללו וע"כ דמותר ולזה הגיה במג"א שם מותר במקום אסור. אכן לפי דרכנו מיושב קושי' זו דנהי דאסור לבשל הוא רק לסמוך בידים הקדרה להמוקצה וכנ"ל אבל הנאה הבאה מאלי' שרי וגם הנאה בידים אחר שכלה האיסור שרי וא"כ שפיר שייך בזה הואיל ואף דהמג"א בסי' תק"ז סק"ג שם הביא מתוס' פסחים דאם אסור ליהנות בשעת הבערה אף שמותר אח"כ אסור לבער ביו"ט יעו"ש. אמנם מלבד דהמג"א לא החליט שם כר' התוס' וגם הדג"מ שם חולק עליו בפירוש דברי התוס' אכן בל"ז שם קאי רק אי שרי לכתחילה אבל מלקות בודאי דליכא בזה אם נצרך לו לצרכו אחר הבערת העצים דאז ההנאה מותרת. ועוד דהרי שרי להתחמם כמ"ש המג"א בעצמו בסי' תק"ז שם דבזה בא ההנאה מאיסור לאחר שכלה יעו"ש ובזה שוב אין איסור דמשתמש במוקצה דכבר אין המוקצה בעולם. ועכ"פ ד' המג"א בסי' שכ"ה נכונים בישוב כל מה שהקשו עליו ויוצא מזה באמת להלכה דגם המג"א מודה דהנאת מוקצה מותרת ובפרט דכבר הבאתי דהדבר מפורש ג"כ ברשב"א ומפיר"ח אין ראי' כמ"ש וא"כ הדין דין אמת דהנאה הבאה מאלי' מותרת ורק השימוש אסור וז"ב

ג') וראיתי לכת"ה בסוף פלפולו שם כתב ראי' דהנאת מוקצה מותרת מהא דשבת כ"ט דהקשה רק מהא דמהפך באיסורא והרי בל"ז אף אם אינו מהפך אסור משום הנאת מוקצה וע"כ דהנאה מותרת ולזה הקשה רק מהא דמהפך עכ"ד. ובאמת ראי' גדולה היא וזכה לכוין לדעת הרשב"א בחידושיו שם בשבת כ"ט כתב ג"כ ראי' זו יעו"ש. אכן מעכת"ה הק' בהא דשבת שם דהגירסא אמר רב מתנא אמר רב מרבה עליהם עצים מוכנים דהאיך מהני לרב ביטול והרי רב ס"ל מב"מ לא בטל ומה מועיל הא דמרבה עצים מוכנים עכ"ק וכבר העיר בזה הצל"ח בביצה שם, אכן לענ"ד באמת מזה מוכח דמוקצה מותר בהנאה וא"כ משום הנאה א"צ ריבוי ורק משום איסור טלטול ולזה שפיר מהני ריבוי היתר וכמ"ש הרשב"א שם וז"ל והא דאמרינין דמרבה עצים מוכנים לאו מתורת ביטול נגעו בה דכל דבר שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל אלא הכא א"צ לבטל אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל האיסור אלא כמטלטל בהיתר וכי מטלטל בשבר כלי הו"ל כטלטול מן הצד עכ"ל הרשב"א שם. הרי מבואר דבאמת לא באנו עלה מתורת ביטול ובהנאה הנאה מותרת וא"צ לביטול משום איסור הנאה ועיקר האיסור מטעם טלטול מוקצה היא וכמבואר ברשב"א ומיושב קו' מעכת"ה וז"פ

ד') אמנם אף שהדברים מבוארים ברשב"א עכ"ז הדברים צריכים ביאור והבנה מדוע באמת יהי' מותר במכיר האיסור ויודע בודאי שמטלטל האיסור עם ההיתר ומ"ש הרשב"א דהוה טלטול מן הצד אינו מובן וגם מעכת"ה בספרו שם תמה כזה על המהר"ם שיף בביצה שם שרצה לומר בזה מטעם זוז"ג יעו"ש ותמה כת"ה בצדק דמה מועיל עצה דזוז"ג גבי איסור טלטול והכי נאמר אם הי' מוקצה והיתר ביחד מותר לטלטל המוקצה ע"י גורם שיניח ג"כ היתר אצל המוקצה דהא לא התירו רק אצל מת כה"ג וזה מועיל רק לענין בסיס כמבואר בסי' ש"ט וש"י ולא לענין מוקצה עכ"ק והאריך בזה. והנה מה דפשיטא לי' למעכת"ה דבטלטול מוקצה אסור כה"ג עינינו הרואות דברי הרשב"א מפורשים להיתר גם בטלטול מוקצה כה"ג ומעכת"ה לא ראה דבריו

אולם בטעם הדבר ובישוב הקושי' שהקשה כת"ה כבר עמדתי בעצמי ע"ז בקונטרס אחד שכתבתי בעניני מוקצה [עיין בסי' הקדום] והארכתי בזה בפלפול רב וכעת חדשות אגיד בעזה"י, הנה בקונטרסי שם הקשיתי על הרשב"א הנ"ל מלבד דדבריו אינם מובנים המה סותרים למ"ש בעצמו בחידושי ביצה ד' דע"כ מיירי באינו מכיר העצים דאיסור דאל"כ ל"ש ביטול וליכא למימר בהתירא קא מהפך יעו"ש וא"כ דבריו סותרים זא"ז הן לענין דינא אי מותר להפוכי במכיר האיסור והן בפירוש הסוגי'. והנה מה שסותרים זא"ז בפירושא דשמעתא י"ל דבביצה דמיירי מעצים שנפלו לתוך התנור בזה שפיר אין האיסור ניכר דאלו ואלו עצים המה. אכן בשבת דמיירי בשבר כלי א"כ הואיל והוא כלי אף דלאחר שאחז בה האור נעשית שבר כלי מ"מ עדיין ניכרת היא בין העצים ומשו"ה בביצה פירש דאין ניכר האיסור ובשבת פירש דניכר האיסור, ואולם ק' דדבריו סתראי לענין