גבעת הלבונה קנג

כלי בזה הואיל והיא כלי אף דלאחר שאחז בה האור נעשית שבר כלי מ"מ עדיין ניכרת היא בין העצים הואיל ולא נשרפה לגמרי וזה מילתא דמיסתבר ומשו"ה פירש בביצה שם דאין ניכר האיסור ובשבת פירש דניכר האיסור. אבל עדיין קשה דדבריו סתראי נינהו לענין דינא דבביצה כתב דאם מכירם ל"ש לומר בהתירא מהפך ואסורים בטלטול ובשבת כתב דמותר. אכן כפי מה שביארתי טעמו דמשו"ה כתב בשבת דמותר משום דהוה דשא"מ נראה בישוב הקושי' העצומה הזו ואין כאן סתירה כלל. דהנה כ"ז דשייך להתיר מטעם דשא"מ היא רק איסור העצם דטלטול מוקצה בזה שפיר שייך לומר הואיל ואינו מכוין לא עביד איסורא. אכן איסור שאסרו חז"ל מגזרה דיבא לידי איסור תורה מה מהני בזה היתר דאינו מכוין סוף סוף כיון שמכוין גם להאיסור והאיסור ניכר א"כ שייך בזה הגזרה ובשלומא אם אין האיסור ניכר ונתבטל הוה כמו שאינו ול"ש הגזרה כיון דבשעה שמטלטל אין כאן שום איסור דאינו ניכר ונתבטל ברוב. אכן אם האיסור ניכר ורק אנו רוצים להתיר מטעם דמכוין בעיקרו להיתר והוה דשא"מ. או כמ"ש באות ו' משום דהוה איסור גברא ובה"ג שרוב היתר לא גזרו חז"ל וא"צ בזה לתורת ביטול איסור כיון שאינו איסור חפצא. כ"ז רק באם האיסור הוא איסור עצמו בלא גזרה אבל אם האיסור מחמת גזרה שיבא לידי איסור תורה אינו מועיל בזה רובא דהתירא כיון שהאיסור ניכר ומטלטלו שייך הגזרה וזה סברא ברורה וישרה. ומעתה הנה שם בשבת כ"ט דמיירי בשברי כלים דאין האיסור רק משום טלטול מוקצה ואין שום גזרה בדבר בזה שפיר שייך לומר דאף במכיר האיסור מותר או מטעם דאינו מכוין או משום דבזה לא אסרו חז"ל כנ"ל, אכן בביצה דמיירי מעצים שנשרו מדקל ביו"ט דבזה שייכה גזרה דשמא יעלה ויתלוש בזה שפיר אם מכיר האיסור ומטלטלו יבא לידי איסור תלישה ביו"ט ומה שייך לומר בזה דאינו מכוין או דבה"ג לא אסרו חז"ל סוף סוף אם רואה שמותר לטלטל יבא לתלוש ממחובר. ולזה כתב הרשב"א דאם מכיר האיסור אסור ורק באינו מכירו ונתבטל כאילו אינו כדין ביטול ברוב שפיר מותר ומיושבים דברי הרשב"א ז"ל התמוהים לכאורה ולא ראיתי מי שהעיר בזה ודוק

ט') ובזה יתיישב לנו מה שיש להקשות עוד ע"ד הרשב"א בשבת כ"ט הנ"ל שהוכיח דהנאת מוקצה מותרת מדחזינין דהש"ס הקשה רק על הטלטול ולא הקשה דהרי אסור בהנאה וע"כ דאין איסור כלל בהנאת מוקצה וכנ"ל בדבריו. והרי כבר הקשה הפרמ"ג ביו"ד צ"ט במ"ז סקי"ב דאם קושית הש"ס דקא מהפך באיסורא הוא על טלטול מה פריך הש"ס בביצה שם דהו"ל דשיל"מ ומשני דמקלי קלי איסורא והרי זה ל"ש באיסור טלטול דמטלטל האיסור כשהוא בעין וע"כ דקושית הש"ס היא משום דהנאה הו"ל דשיל"מ דבטלטול בל"ז ל"ש דשיל"מ ומשו"ה הקשה רק מהנאה ובזה שפיר משני דמקלי קלי איסורי' יעו"ש בפרמ"ג. וא"כ כ"ז אם נימא דהנאה אסורה אכן לשיטת הרשב"א דהנאה מותרת שוב קשה ממ"נ אם גם בטלטול לא בטל בדשיל"מ א"כ ל"ש תירוץ הש"ס, ואם באיסור טלטול ל"ש דשיל"מ ובטל כדברי הצל"ח הנודעים א"כ מה הק' הש"ס דהו"ל דשיל"מ וממ"נ קשה לשיטת הרשב"א והקושי' עצומה. אכן לענ"ד נראה לתרץ הקושי' דבאמת יש לומר דגם בטלטול שייך הא דדשיל"מ ושפיר פריך הש"ס על היתר טלטול דהוה דשיל"מ. ואולם מה דמתרץ מיקלי קלי איסורי' הכונה משום דבאמת הרי אין איסור בהסקת האור דהרי יש בתנור ג"כ עצים דהתירא ויכול להצית האור בשל היתר והאיסור נדלק מאליו ובזה אין איסור וכדברי הרשב"א הנ"ל וא"כ כיון שמותר להצית האש א"כ ממילא גם עצי מוקצה יושרפו ולמחר לא יהי' בעולם שיהפוך בהם כי כבר יהי' לאפר ול"ש לומר בהו עד שיטלטלם באיסור יטלטלם בהיתר למחר דלמחר כבר יהי' כלים ונאבדים ומשו"ה ל"ש בזה דשיל"מ ובטלים ברוב וזהו הכונה מיקלי קלי איסורי' היינו דעצי היתר יהי' שרופים למחר. וזה כבר ראיתי בתשובות הגאון מוהרח"כ זצ"ל בראש הספר בהקדמה מנכדו הרב ז"ל כתב ג"כ לפרש הך דמיקלי קלי כעין זה משום דלמחר יצטנן התנור ויהי' הפסד ולא יוכל לאפות בו וכמדמוני שהביא זה בשם אחד מהראשונים ואינו תח"י כעת ראיתיו זה כמה ורק דהוא מפרש שם זה לענין איסור הנאת מוקצה ומכ"ש דנוכל לפרש כן לענין איסור טלטול ושפיר משני הש"ס ומיושב קושית הפרמ"ג הנ"ל

י') ובזה יש ליישב הקושיות שהקשו בסוגי' דביצה שם בהא דפריך הש"ס והא מהפך באיסורא והרי רב מתנה אמר מרבה עליהם עצים מוכנים, וא"כ בע"כ דהצריך רובא דהתירא בכדי דיובטלו עצי מוקצה ברוב היתר דאל"כ מדוע הצריך רובא דהתירא וא"כ מה הקשה הש"ס דמהפך באיסורא הרי בטלים ברוב וכמו דמשני באמת הש"ס. עוד הקשו בזה מדוע המתין הש"ס בקושיות דאין מבטלין איסור לכתחילה והא דדשיל"מ לא בטל על הא דמשני דמהפך בהתירא ולא הקשה תיכף על דברי רב מתנא קושיות אלו אכן בהנ"ל מיושב דבאמת מצד הנאת המוקצה אין כאן איסור וכד' הרשב"א ז"ל והי' סובר הש"ס דאין הכונה בזה שאמר רב מתנא מרבה עליהם עצים מוכנים שיהי' רוב היתר לבטל האיסור דאין הדבר צריך רוב כלל ורק הפירוש מרבה היא שיוסיף עליהם עצים מוכנים ומסיקן והכונה משום דמוקצה אסורים להשתמש בהם ולהדליקם דזה שימוש בידים בעצי מוקצה וזה אסור וכמ"ש המג"א בסי' תק"א דגם לשורפם במקומם אסור והיינו משום דזה שימוש בעצי מוקצה ולזה צריך להוסיף עצי היתר ולהסיק ההיתר ושוב אין כאן איסור עצי מוקצה כלל דעצי מוקצה נדלקין אח"כ מאליהן. ואדרבה ידוקדק בזה לשון ומסיקן דקאמר רב מתנא ולא קאמר דאופה ומבשל בהן ומה זה שאמר רב ומסיקן. אכן בהנ"ל נכון הדבר דבאמת מצד הבישול ואפי' אין כאן איסור ובפרט אחרי שכבר המה שרופים ואינם בעינייהו ורק שאסור להצית בהן האש ולזה צריך להסיק בעצי היתר ולוה קאמר ומסיקן. כך הי' ס"ד דהש"ס בפירוש דברי רב מתנא. וא"כ לא קשה כלל דאין מבטלין ולא הא דדשיל"מ דאין זה ביטול כלל. ואולם כאשר הקשה הש"ס דצריך להפוכי בהם ומטלטלם בידים ומתרץ דרובא דהתירא והיינו דהפירוש בדברי רב מתנא דמרבה עליהם הוא שמבטלם ברוב וא"כ כיון שהכונה בתורת ביטול איסורין ברוב שפיר הקשה מהא דאין מבטלין ומהא דדשיל"מ ומיושבים כל הקושית בצירוף קושית הפרמ"ג הנ"ל באופן שמסוגי' דביצה יהי' ג"כ ראי' לדעת הרשב"א דאין איסור בהנאת מוקצה

ואולם כ"ז יוצדק רק אם נאמר פירושא דהש"ס דמהפך בהתירא דהוא מתורת ביטול ברוב שפיר יתכן קושית הש"ס והתירוץ. אכן לדברי הרשב"א בשבת הנ"ל דמיירי במכיר האיסור ולא מתורת ביטול קאתינן עלה ורק דהוה טלטול מן הצד שוב קשה מה פריך הש"ס והא אין מבטלין איסור לכתחילה ומתרץ והקשה שוב דהוה דשיל"מ, והרי אין בזה שום ביטול איסור לא מצד הנאת המוקצה ולא מצד טלטול מוקצה. וא"כ ב' דברים אלו שכתב הרשב"א בשבת שם לכאורה לא יוצדקו מחובר דממ"נ אם נאמר דהנאת מוקצה מותרת בע"כ דהטלטול מטעם ביטול איסורין ואם הטלטול מותר בלא ביטול משום דהוה טלטול מן הצד א"כ בע"כ דהנאה אסורה וצריך ביטול לענין איסור הנאה וע"ז קאי קושית הש"ס וא"כ קשה על הרשב"א ז"ל שכתב הני תרתי והקושי' עצומה מאוד. והנה לפ"מ שרצה הרשב"א בשבת שם לומר דרק היכא דמיקלי קלי איסורא מותר הנאה ולא בשאר מוקצה יש לתרץ הדבר דבאמת זה יתכן רק בתר דמשני הש"ס מיקלי קלי איסורי' שפיר יש לומר דאין בזה