גבעת הלבונה יד

שעם הוא מקדושת כל ישראל וע"י שהופרש זה להיות כה"ג כל ישראל נתנו מהודם עליו ונתכלל בקדושת כל ישראל, וזהו הכונה בקרא בדברים י"ז לבלתי רום לבבו מאחיו, והכונה דהנה חז"ל אמרו והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו, וביאור הדבר לדעתי דצריכים להורותו שהגדלות שלו הוא רק מאחיו דהמה נותנים בו כח הקדושה כמו בתרומה וא"כ אין לו במה להתגאות. וזהו לבלתי רום לבבו. והיינו שהעצה שבל ירום לבבו הוא שידע שהכל מאחיו שמידם בא לו הדבר הזה ואין לו להתגאות עליהם וכנ"ל

וענין זה מבואר ג"כ במד"ר בפרשת צו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הה"ד ממנו פינה ממנו יתד ממנו קשת בא וראה אומות כשמבקשים להעמיד להם מלך מביאים מכל מקום כו' שכה"א וימלוך באדום מדנהבה מבצרה אבל ישראל אינו כן מהם מלכיהם מהם כהניהם מהם נביאיהם וכה"א ואתה הקרב אליך כו' מהיכן מתוך בני ישראל עכ"ל. ובהשקפה הראשונה אינו מובן מה זה מעליותא אכן באמת כונה עסוקה לוטה בדברים האלו. דהנה באמת בקרא מצינו הרבה פעמים בלוים מתוך בני ישראל ומה הרצון בזה. אולם כונת השי"ת בזה להורות הלוים שלא יתגאו בזה שנבחרו לעבודת ה' שכל קדושתם היא מתוך בני ישראל וקדושת ישראל עליהם ודבר זה הורה אותנו המד"ר דבאוה"ע מביאים ממקום אחר וא"כ המושל לובש גאות וגאון, אכן בישראל מהם כהניהם כו' כל הגדולה הוא באמת שישראל האצילו מהודם עליו ואין לו להתגאות עליהם ולז"א המדרש מהיכן מתוך בני ישראל דקדושת ישראל חלה עליו ודוק כי קצרתי

ומעתה זהו הכונה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם והיינו דנגד פניהם יהי' הדבר שהוא היובא והבא וכל מה שנעשה להם הוא בזכותו, ואולם הוא בעצמו ידע אשר יוציאם ואשר יביאם שהמה הגורמים לזה ועבדי עובדא דאהרן ויתלה הגדולה בהם, ומשו"ה באמירת השי"ת למשה שיעמיד ליהושע אמר רק ע"פ יצאו וע"פ יבאו והיינו כיון שדיבר זה נגד העם המה צריכים לידע רק שעיקר הדבר ע"פ יהושע ולזה אמר לו ה' וצוית אותו לעיניהם היינו שתאמר לו בעצמו שעיקר הדבר לעיניהם עיני העדה המה השפיעו עליך מרוחם ואולם להעם אמר ע"פ יצאו וע"פ יבאו שהכל בכחו וצדקתו של יהושע עיין במקרא ותבין שהדברים מתאימים מאוד בביאור הקרא

ובזה נראה לפרש מה שדרשו חז"ל שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, דחז"ל הורו בזה הדברים אשר העלינו בזה, תשים עליך מלך דידעו העם שהוא מלך עליהם והכל בזכותו. ואולם חז"ל הוסיפו שתהא אימתו עליך והיינו שהוא יחשוב דאימתו מה שהוא ירא ה' הוא עליך ממש ומידך מיד העם ניתן לו זה שהכל בכח קדו' וכנ"ל ורק הקרא שמדבר להעם אמר שום תשים עליך מלך וחז"ל רמזו ג"כ הדרך עבור המלך שידע שהכל מאת העם ודוק בזה. וזה הרעיון בקרא דונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכפירוש המבשר צדק הנ"ל שקאי על גדולי האומה שכמו שהתרומה אין לה להתפאר על החולין הנשארים דהרי אדרבה קדושת התרומה היא מקדושת החולין והמה השפיעו על התרומה קדושה כמו כן הנשיא המורם מהעם בריך לידע שאדרבה קדושתו נשפעת מקדושת האומה וכנ"ל והבן. וכן הדבר ברב המלמד תורה לתלמידיו ונראה שהוא המשפיע והמה מקבלים אולם באמת כבר אמרו חז"ל ומתלמידי יותר מכולם והתלמידים משפיעים על הרב והיא ג"כ הענין שאמרתי דבכל דבר קדושה הוא כך ודוק

י') ובזה יבואר ג"כ מה דקאמר הקרא אח"כ כן תרימו גם אתם ודקדקתי באות ז' הלא כבר אמר זה שיתרמו, ובהנ"ל נראה לבאר, ונקדים לבאר המדרש בפרשה זו קרח שפיקח הי' ומטועני הארון הי' מה ראה לשטות זה לחלוק על משה [ובמדרש שלפנינו לא נמצא לשון זה רק הובא כן בספרים מפרשי התורה ובודאי נמצא כן באיזה מקום במדרש] וכבר תמהו כולם מה ענין הא דמטועני הארון הי' למחלוקת זה, ונראה דהנה מבואר במדרשות ברבה ותנחומא דעיקר מחלוקתם הי' על מה שהכהנים נוטלים מתנות כהונה והמה לא רצו ליתן. והנה המה טעו בזה שדימו בנפשם שהכהנים מקבלים ובאמת לא כן הדבר הכהן איננו מקבל רק משפיע אדרבה וכבר דרשו חז"ל בקרא דאשר יתן לכהן לו יהי' ואיש את קדשיו לו יהי' דהיינו מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנם אין שדהו עושה אח"כ רק חלק מעשר ואם יתן לכהן לו יהי' ממון הרבה כפירש"י בפ' נשא יעו"ש. וכן דרשו בקרא דעשר תעשר בשביל שתתעשר עשר הרי דבאמת הכהן הוא המשפיע וע"י מצוה זו זוכה הנותן בעושר ואושר א"כ אדרבה אין הכהן מקבל כלל מנותני מת"כ רק המה מקבלים ממנו, והנה בקרא כתיב. בפ' נשא ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ופירש"י משא דבר קדושה הארון והשלחן יעו"ש ואינו מובן מדוע דברים אלו בכתף דוקא ישאו. אכן באמת חז"ל אמרו הארון נושא את נושאיו ובאמת הדבר מרומז בקרא דקרינין ישאו בקמץ ולא בחירק ישאו דהפירוש ישאו בקמץ דהמה נשאים מאת הארון ולזה א"צ בעגלות ובקר כיון שהמה אין נושאים הארון רק הארון נושא אותם, והנה לפ"ז גם השלחן והמזבח שהמה תחת משא בני קהת אין צורך לישא אותם רק אדרבה המה נושאים לנושאיהם והשי"ת עשה ככה לרמז להם שהכהנים והמזבח והת"ח אף שהמה מקבלים מאחרים נושאים המה את נושאיהם והיינו שאדרבה בזכות תורתן וקדושתן כל המהנה אותן מתברך בשפעת ברכות והמה נושאים את נושאיהם וא"כ הכהנים שזכו משלחן גבוה המה בחינת משפיעים ונושאים את נושאיהם וכנ"ל וכן ת"ח שהמה בחינת ארון וס"ת ג"כ בכלל הזה. ומעתה שפיר קאמר המדרש הנ"ל דקרח שמנושאי הארון הי' וראה שהשלחן והארון והמזבח נושאים את נושאיו הי' לו להבין שהמת"כ שנותנים לכהנים אינם רק בכדי שעי"ז זוכים לברכה והכהנים משפיעים דנותניהם וא"כ מה ראה לשטות זה לחלוק על משה ואהרן ומבואר המדרש הנ"ל, ומעתה זהו הכונה בקרא דכן תרימו גם אתם דנאמר תיכף אחרי מחלוקתן של קרח וקאמר הקרא בת"כ שאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן והפירוש אף שנראה שהמורם מעם והתרומה המה משפיעים מ"מ בחד צד המה מושפעים מהחולין ומהעם וכנ"ל באות הקדום אמר כן תרימו גם אתם בתשובה על טענת קרח מדוע מגיע להם מת"כ אמר דגם בתרומה שנותנים לכהן אף שנדמה שהמה המשפיעים מ"מ באמת הכהן משפיע והמה מושפעים מהכהן וזהו ממש כמו קדושת הגדול מאחיו וקדושת הדגן מן הגורן וכנ"ל ועיין בזה היטב כי הכל עולה לנכון בישוב כל הדקדוקים

י"א) עינינו הרואות מכל האמור למעלה דהת"ח העוסקים בתורה ומעניקים מפרי חכמתם לאחרים המתחממים באור תורתם ועול פרנסתם מוטלת על אחרים ובמושכל הראשון נראה שבגשמיות המה מקבלים וברוחניות המה המשפיעים, ואולם באמת לא כן הדבר. ברוחניות במדה שהם משפיעים על התלמידים המה ג"כ מושפעים כנ"ל דמתלמידי יותר מכולם. ולעומת זה בגשמיות אדרבה המה המשפיעים ונושאים את נושאים, ובאמת נפלא הדבר שתוה"ק רמזה בעניני לימוד התורה שהכל יובא מגדר הטבע ורק מושפעים מאתו יתברך בעצמו כאשר אנו רואים בארון שנושא את נושאיו וכן במקום הארון בקה"ק מבואר בש"ס מקום הארון אינו מן המדה והיינו דלומדי התורה