גבעת הלבונה קמט

רש"י בקידושין ל' ע"א שפירש אומצא בשר מעט בגחלים הי' רגילים לטעום בבוקר יעו"ש. ומאוד תמוהים דבריו מלבד דבעצמו פירש בשבת ובחולין בשר חי. ועיין רש"י גיטין ס"ט ע"א פירש חתיכת בשר, ובע"ז כ"ב ע"ב פירש ג"כ בשר מעט ולא כתב בגחלים. אולם מלבד זה אנה מצא דהפירוש נצלה מעט בנחלים. ועיין בשבת ק"ט ע"ב בהא דמאומצא ומיא פירש ג"כ בשר בגחלים. ולכאורה לפ"ז קשה הא שפירש בקידושין דהי' רגילים לטעום בבוקר בשר בגחלים הרי זה מזיק וכמבואר בשבת ק"ט. ונצטרך לומר דרק עם מים מזיק כמבואר בשבת שם. אבל עכ"פ קשה איך סתר דברי עצמו. והנה לפיר"ח כפי שביארתי בשיטתו דאומצא הוא נא הי' אפשר לומר דכיון שנצלה מעט הוה אומצא. אבל הרי סותר דברי עצמו, והנה לכאו' גם מרמב"ם מוכח קצת דפירש כרש"י דהעתיק הדין המבואר ביומא פ' אומצא ומלחא בפ"ב משביתת עשור בזה"ל צלי ומלח שעליו ושינה מלשון הגמ'. ונראה קצת מפירושו דמפרש אומצא צלי כרש"י בקידושין. ולכאו' הי' נראה דקשה לי' איך קאמר הש"ס אומצא ומלחא מצטרף הרי בשר חי הוה שלכדר"א. ונצטרך לומר דמיירי בבשר עוף דהוה אכילה גם בחי וכנ"ל. ולזה שינה הרמב"ם וכתב צלי דיהי' בכל מיני בשר. אכן עדיין ק' לשיטת השאג"א דביוה"כ חייבין גם בשלכדר"א. ובפרט דכבר העליתי דבנמלח כבר יצא מתורת חי והוה כדר"א. וא"כ מדוע שינה מלשון הגמרא ומשמע קצת כפירש"י בקידושין הנ"ל [והנה חתני הרה"ג שליט"א השיב לבאר דברי רש"י בקידושין הנ"ל דהי' קשה לו איך אכלו האמוראים חי ממש הרי הוה רעבתנותא וכמ"ש תוס' במנחות ד"ק ולזה פירש שנצלה מעט והביא דגם בחולין נ"ט ע"א פירש כן וכתב שם הלב ארי' כן עכ"ד חתני הרה"ג שליט"א]. אכן לענ"ד מלבד דמה יענו להא דשבת ק"ט שפירש ג"כ בגחלים ושם ל"ש לומר כן ומלבד זה והרי בשבת קמ"ב אמר רבא חזי לי' לאומצא ויוקשה ג"כ על רבא דשם הרי מיירי בלא גחלים האיך אכל חי דהוה רעבתנותא. וע"כ כמ"ש תוס' בפסחים דבעוף הוה כדר"א ורק במנחות דמיירי בבשר בהמה הוה רעבתנותא ואע"ג דשם מיירי בשבת בטביא דהיא חי' ותוס' פסחים כתבו רק בעוף יש לומר דבשר חי' שוה לעוף בזה דגם לענין בב"ח בשר חי' שוה לעוף וה"ה בזה. ובפרט בקידושין ובחולין נוכל לפרש בשר עוף. ועוד כיון דמהך דחולין נ"ט וקידושין מוכח בע"כ דפירוש אומצא הוא בשר בגחלים א"כ בודאי דבכ"מ כן פירושו ומדוע שינה את טעמו וד' הל"א תמוהים. ואגב בעיוני ברש"י בחולין נ"ט שם תמהתי שכתב מולחו מאוד וצולהו כ"ד ואינו מובן הכונה שכתב מולחו מאוד ואין פירוש לדבריו. ולכאו' הי' נראה דט"ס ברש"י וצ"ל מולחו מעט ואזיל לשיטתו דגם צלי צריך מליחה מעט כמ"ש תוס' בשמו בפסחים ע"ד אמנם קשה לשבש הספרים וע"כ נראה דמזה ראי' למ"ש התבו"ש בסי' כ"ז בשיטת רש"י דאם חתך מביה"ש קודם שתצא נפשה כיון שפירש ממל"מ צריך מליחה יותר משאר בשר יעו"ש. ולפ"ז נראה דה"ה כאן דצולהו מעט וכתבו תוס' בחולין י"ד ופסחים ע"ד דבזה פירש ממל"מ וא"כ צריך מליחה יותר ומשו"ה כ' מאוד וראי' מזה להתבו"ש ואף דכאן המליחה קודם שפירש מ"מ כיון דמיד אחר המליחה צולהו הוה כמו בהך דתבו"ש, ואקצר]

עכ"פ תורת העולה מהאימורים הניתנים למעלה בכל המשך דברינו בזה, דבשר חי ממש הוה שלכד"א בבשר בהמה דוקא. ואולם אם נצלה או נתבשל מעט וכן אם נמלח או נחלט בחומץ כשיעור כבישה הוה כדר"א וזהו מה שרצינו לבאר בזה

והנני בזה חותנך אוהבך שמח ומשתעשע בתורתך

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

סימן ל"ט

א') אמרתי לעיין קצת במה שנשאל הגאון מוהרעק"א ז"ל בתשובותיו בסי' ה' אי חולה שאב"ס ונצרך לרפואה פירות שנשרו מן הדקל בשבת ויו"ט אי מותרים לו באכילה לרפואה וביאר טעם הספק כיון דקיי"ל דחולה שאב"ס מותר לחלל שבת עבורו באיסור דרבנן. ואעפ"כ אסור לאכול מאכלות אסורות דרבנן וא"כ בפירות אלו יש לומר כיון דהאיסור נצמח מגזרה דחילול שבת הוה כחילול שבת באיסור דרבנן ושרי או דכיון דפירות אלו נאסרו באכילה יהי' לטעם שיהי' הוה מאכלות אסורות דרבנן ואסור יעו"ש והספק מושכל מאוד

והנה לכאו' תמהתי עליו דהרי הדבר מפורש במג"א סי' שכ"ח סקט"ו דמותר להאכיל מוקצה לקטן יעו"ש. והתירא דקטן מפורש ברמ"א שם דהוה כחולה שאב"ס וא"כ מבואר לכאו' דמותר לחולה שאב"ס לאכול איסורי מוקצה ומפורש לכאו' הספק הנ"ל. אכן באמת אין משם ראי' כלל דהרי באמת הקטן מצד עצמו אינו מוזהר כלל ומותר בכל האיסורים דאינו בר חיובא כלל ואף בהגיע לחינוך כתב הר"ן במגילה פ"ב במשנה דהכל כשרים לקרות המגילה בשם הרמב"ן דאינו מחויב כלל ורק מצוה דאבוה הוא שחייב לחנכו ומשו"ה אינו מוציא אחרים יעו"ש. ומכ"ש בקטן כזה דמיירי המג"א דאינו בר חיובא כלל ורק אנחנו מוזהרים שלא להאכילו בידים. וא"כ לא מיבעיא לשיטת הרשב"א דמותר להאכיל לקטן איסור דרבנן בידים בודאי דבלא טעמא דחולה הוא שרי. ורק גם לדידן דלא קיי"ל כהרשב"א מ"ט כיון שהוא כחולה וא"כ שפיר מותר להאכילו ביש צורך בדבר דהרי גבי גדול המאכילו בודאי דלא נחשב זה איסור מאכל דאינו אוכלו ורק מאכילו לקטן ויש בזה רק איסור דרבנן בחילול שבת וזה הותר עבור חולה, וכ"ז בקטן שאינו מוזהר בעצמו אבל בגדול חולה שאב"ס דמוזהר בעצמו לאוכלו שפיר יש לומר דאסור ככל מאכלות אסורות דרבנן ואין משם ראי' כלל ודוק

ב') אולם לכאו' יש להביא ראי' לאידך גיסא דאסור בה"ג מהא דקיי"ל באו"ח שי"ח והוא בב"י בשם הרשב"א דמבשל בשבת עבור חולה שיב"ס אסור לחולה שאב"ס. ומעתה הרי הרשב"א ז"ל מרי' דהך דינא סובר דמותר לישראל לחלל שבת באיסור דרבנן עבור חולה שאב"ס וכמבואר בב"י או"ח שכ"ח בשמו. וא"כ מדוע בנתבשל עבור חולה שיב"ס אסור לחולה שאב"ס הרי מאכל זה אסור רק מדרבנן אפי' לבריא וא"כ מדוע אסור לחולה שאב"ס וע"כ דהוא בכלל מאכלות אסורות דרבנן דאסור לחולה שאב"ס, הגם שראיתי להפרמ"ג בסי' שי"ח במ"ז סק"ב כ' דבש"ע חיסר המחבר התנאי כיון שאפשר ע"י גוי, וטעמא דאף דאיסור דרבנן שרי לחולה שאב"ס מ"מ כאן חמור דיבא להתיר ע"י ישראל ואם אין עכו"ם שרי יעו"ש, מבואר מזה לכאו' דשיטת הרשב"א דמותר לחולה שאב"ס דזה נחשב רק חילול שבת באיסור דרבנן, אכן באמת המעיין בב"י שם בפנים יראה דמקודם הביא בשם האגור בשם הרשב"א כדברים האלו שהעתיק הפרמ"ג כיון שאפשר ע"י גוי וכ' אח"כ ואני מצאתי התשובה ההוא וכתב בה הטעם דפעמים לא ימצא גוי ויבא זה להרבות בשבילו יעו"ש. הרואה יראה דכונתו דלפי הטעם הזה אף באין גוי אסור מחמת גזרה דיבא להרבות בשבילו דאל"כ מה הוסיף בזה שמצא התשובה וע"כ דהוסיף דלפי דברי האגור נמצא דאם א"א ע"י גוי שרי אכן לדברי התשובה אסור בכל גווני יעו"ש בב"י ותראה דכונתו כן, ומשו"ה באמת לא העתיק בש"ע הדברים האלו שכ' בשם האגור כיון דאפשר ע"י גוי משום דסובר באמת דאף בליכא גוי אסור ומבואר דלא כפרמ"ג, וא"כ