גבעת הלבונה קמה

כבר העירותי שם דהרי הוה חי ואינו נזהר. ואולם נראה דהנה כבר הקשיתי שם באות א' לשיטת. הפרמ"ג דבעשה דא"ז א"צ כזית דוקא ואף בכ"ש מושבע ועומד מדוע קאמר הש"ס חותך כזית דוקא. אכן להנ"ל מתורצים ב' הקושיות חדא בירך חבירתה דבאמת מחמת עשה דא"ז א"צ אכילה וא"כ הי' סגי בפחות מכזית רק הואיל והוא חי והוה ג"כ שלכד"א ומשו"ה אינו עובר בפחות מכזית דהוה ח"ש שלכד"א ומשו"ה חותך כזית דוקא ומיושבים הקושיות הנ"ל. וכ"ז ברישא אכן בסיפא דמיירי בעוף דרכיך והוה כדר"א שפיר גם בפחות מכזית עובר בעשה עכ"פ ומשו"ה א"צ כזית ומיושב הדקדוק הנ"ל ויהי' מסוגיא זו ראי' לדברי הפרמ"ג הנ"ל. גם יהי' מוכח מזה דגם בעוף שייך העשה דא"ז כמו שהעלה הפרמ"ג בפתיחה לה"ש שם ומבואר הכל בעזהי"ת ודוק

ח') אכן לכאורה יש להביא ראי' דבשר חי הוה כדר"א ממשנה דביצה כ"ה ר"ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה, ומעתה יוקשה הרי ביו"ט הותר רק לצורך אוכל נפש ומוכח דגם בשר חי הוה אוכל נפש ושם אין לומר דמיירי בעוף דהרי מפורש דמיירי בבהמה. ויוקשה מאוד ע"ד תוס' ומרדכי הנ"ל דחי הוה שלכדר"א. האמנם הטו"א באבני מילואים בסוף מגילה כתב לדבר פשיט דגם בשביל אכילה שלכדר"א מותר לעשות מלאכה ביו"ט וא"כ ע"פ דבריו מיושב הקושיא דשפיר גם בשביל אכילה כזו הותר מלאכה ביו"ט ואין מזה ראי' דחי הוה כדר"א. אמנם גוף דברי הטו"א לכאורה תמוהים דמדוע מותר בשביל אכילה שלכדר"א והרי התורה אמרה רק יאכל לכל נפש והרי אכילה שלכדר"א ל"ה אכילה. אמנם נראה בטעמו עפמ"ש בפתיחות דברינו דגם באכילה שלכד"א עכ"פ הנאת מעיו איכא. וא"כ להמבואר בכתובות ד"ז דביאה הוה צורך לכל נפש ומשו"ה הותר ביו"ט ולא דמי למוגמר יעו"ש. וא"כ הנאת מעים הוה ג"כ דבר הצריך לכל נפש וא"כ אף דל"ה אכילה מ"מ מותר ביו"ט לעשות מלאכה עבור זה. ואף דלכאורה משמע בכתובות שם דהא דשרי בזה הוא רק משום מתוך וכאן בביצה הרי קאי לשיטת ר"ע דלית לי' מתוך ועדיין יוקשה. אולם כבר כתב הצל"ח בביצה י"ב וכ"ה שם דרק בהבערה לית לי' לר"ע מתוך אבל בשחיטה דעיקרה באוכל נפש גם ר"ע אית לי' מתוך וא"כ בשחיטה שפיר מותר לצורך חי, ונראה להביא ראי' לדברי הצל"ח דהנה בפסחים מ"ו פריך למאן דלית לי' הואיל ממתני' דביצה הנ"ל יכול לאכול אע"פ שאינו אוכל. וקשה דהרי כתב רשב"א בחידושיו בשבת דף ל"ט דב"ש דלית להו מתוך כ"ש דלית להו הואיל. וא"כ הרי במתני' אמר ר"ע כזית חי ומשמע דגם הוא סובר יכול לאכול אע"פ שאינו אוכל והרי ר"ע לית לי' מתוך כמבואר בפסחים ה' וא"כ כ"ש הואיל דלית לי' ויוקשה לשיטת הרשב"א הנ"ל. אכן בדברי הצל"ח מיושב שפיר דבשחיטה אית לי' לר"ע הואיל ומתוך. וא"כ שפיר צדקו דברי הטו"א אף לשיטתי' דר"ע. ובל"ז גוף הדבר שנראה מלשון הש"ס כתובות שם דשרי רק מטעם מתוך, רנה השטמ"ק בכתובות שם הביא בשם הקדמוני דזה שרי אף בלא מתוך יעו"ש. והמעיין ברשב"א בחידושיו בשבת ל"ט שם יראה מדבריו ג"כ דהנאה הצריך לכל נפש מיקרי יאכל לכל נפש יעו"ש. ועכ"פ אין מהך דביצה ראי' דחי הוי כדר"א וצדקו דברי התוס' ובגוף הקושי' מהא דביצה כ"ה יש אתי אריכות דברים ויבואר במ"א אי"ה וכעת בעת הדפסה ראיתי שכונתי בקושי' זו לדעת הגאון ברוך טעם בשער הואיל ומתוך בדין א' ודין ג' ורצה שם ג"כ לומר דהוה צורך קצת משום הנאת מעיו יעו"ש ותלי"ת נתבאר בדברינו לנכון דבזה לכ"ע שרי אף למ"ד דל"א מתוך]

ט) הנה עלה בידינו בעזה"י לתרץ כל הקושיות שיש להקשות על שיטת התוס' והמרדכי הנ"ל וביארתי דאדרבה עפ"י דבריהם נתבארו בטוב כמה שיטות בש"ס. ונראה להביא ראי' לדבריהם מחולין דף ט"ו ע"א עד כאן לא שרי ר"מ. אלא במבשל דחזי לכוס ופירש"י דחזי לכוס חי וכתב עוד דכל אכילה שלכ"ד קרוי כוסס והביא הא דהכוסס את החטה כוסם את האורז כס פלפלי ביומי דכפורי יעו"ש. ופלא שלא הביא ג"כ מיומא דף פ"א זר שכוסס שעורין של תרומה אינו משלם את החומש כי יאכל פרט למזיק דמבואר דכוסס הוה אכילה שלכד"א. ועכ"פ מפורש בש"ס דאכילת בשר חי קרוי כוסס כמבואר ג"כ בע"ב שם בפרש"י מבשל בשר וקאמר דראוי לכוס ומפורש דאוכל בשר חי קרוי כוסס וזה הוה שלכ"א כמבואר בראיות שהביא רש"י ז"ל ומפורש כתוס' ומרדכי זהו חדא ועוד בה שני' מש"ס דמנחות דף מ"ח ע"א חטא בשבת כדי שיזכה בחול ל"א והקשו בתוס' הרי יכול לזרוק בשבת שיאכל הבשר חי ותירצו דאכילת בשר חי ל"ה זכות ואין לחטוא בכך יעו"ש. ואם נאמר כדברי המשנ"ח להמנ"ח הנ"ל דבאכילת חי מקיימים המצוה דאכילה מדוע אין זה זכות וע"כ דאין מקיימין בזה המצוה דהוה שלכד"א ול"ה אכילה. והאמנם דהצל"ח בביצה ד"כ כתב בשיטת הרמב"ם דסובר דגם אכילת חי הוה זכות יעו"ש. ומוכח לכאורה משיטתו דאכילת חי הוה כדר"א אמנם גם מהרמב"ם אין ראי'. דהנה לכאורה דברי התוס' צריכין ביאור הרי במנחות דף ק' כתבו דהבבליים עשו מצוה בכדי שלא יבא הבשר לידי נותר וכנ"ל בסי' הקדום וא"כ מדוע לא הוה זכות אכילת חי דנהי דאין מקיימין בזה המצוה דאכילת קדשים מ"מ הוה זכות שלא יבא לידי נותר. ונראה בדעתם דהנה יש לחקור במקום שאין מצוה באכילה מצד עצמה רק של יבא לידי נותר אימתי מקיים המצוה אם תיכף בעת האכילה הואיל ובזה מצילו מהיות נותר או המצוה היא רק בעת שהי' בא לידי נותר או פסול. והנה החילוק היא דאם מקיים תיכף בעת האכילה המצוה שפיר הוה זכה בשבת ואמנם אם המצוה נתקיימה רק אח"כ בעת שהי' בא לידי נותר או פסול הוה חטא בשבת בכדי שיזכה בחול. ומעתה התוס' נראה דס"ל דמצוה זו נתקיימה רק בלילה שאז הי' הקרבן נפסל ובא לידי נותר ומשו"ה שפיר כתבו דאין זה זכות והיינו דהזכות הוא רק בחול בלילה ולא עדיף מזכות אכילת לילה מבושל דג"כ כעת בהזריקה נתקיימה מצוה זו שהבשר תיאכל בלילה ולא תיפסל ואעפ"כ קאמר הש"ס דזה הוה זכה בחול משום דעיקר המצוה נתקיימה בחול בלילה כמו כן אכילת בשר חי דעיקר המצוה שלא יבא לידי פסול נתקיימה רק בלילה והוה בחול ובשבת אין כאן זכות ומיושבים דברי התוס' אכן הרמב"ם סובר דבשלומא מה שזורק דאינו מעשה בגוף הבשר שפיר המצוה דלא יבאו לידי פסול נתקיימה בלילה ולא בשבת אכן אם יאכל בשבת בשר חי דעושה מעשה בגוף הבשר שפיר מקיים כעת המצוה שלא תבא לידי פסול ומשו"ה הוה זכות בשבת ומבואר טעמו של הרמב"ם. אבל גם הוא מודה דמצות אכילה אין מקיימין באכילת חי. ועכ"פ מסוגי' דחולין י"ד הנ"ל ראי' גדולה

י) וממוצא דברינו תמוהים לי דברי המג"א באו"ח סי' ש"ח ס"ק נ"ו בהא דמבואר שם בסל"א דבשר חי מותר לטלטל בשבת משום דחזי לאומצא והוא הדין המבואר בשבת קכ"ח. ודעת הטו"ז שם דזה גם בבשר בהמה כיון דעכ"פ ראוי לכוס אף דאינו מחזיקו לזה ורק לר"י דאית לי' מוקצה בעינין שיחזיקו לזה ולא לדידן יעו"ש בטו"ז סק"כ. והמג"א שם כתב דמיירי רק במין דרכיך וחזי לכוס ופירש במחצה"ש דהיינו בשר עוף. והנה הטו"ז שם הביא ראי' מהטור בסי' שי"ח דחזי לכוס וע"כ המג"א מפרש גם שם דמיירי בעוף. אכן לפי דברינו הנ"ל בע"כ דמיירי שם בבהמה דבזה הוה א"ר לאכילה ונקרא לכוס. אכן עוף דרכיך וגם בחי הוה כדר"א כנ"ל בתוס' פסחים כ"ד בזה לא נקרא לכוס. ובע"כ דמיירי שם בבשר בהמה ואעפ"כ כיון דחזי לכוס שוב ל"ה מוקצה לדידן דקיי"ל כר"ש וכדברי הטו"ז