גבעת הלבונה קמג

הנ"ל וא"כ בע"כ דדרשינן איש איש לחייב אכן רבי יוסי יש לומר דס"ל כר"מ דמחייב ב' שעשאוהו בז"י וז"י וא"כ אליבי' אין קושיא כלל מש"ח וא"כ שפיר סובר ד"ת כלב"א ומיושב קושית התוס' וקושית החסל"א הנ"ל ואמנם החסל"א שם כתב שפלא גדול על הריטב"א שנעלם ממנו תלמוד ערוך ולענ"ד מיושב קושיתו בפשטות. וא"כ מכיון שסובר רבי יוסי ב' שעשאוהו חייבים הי' קשה לו מהך דהבבליים. ולזה כשאמר לו רבי יהודה שאליבי' לק"מ לשיטתו ועכ"ז אמר לו שלא בבליים היו ורק אלכסנדריים כו' וא"כ מוכח מדבריו דהוזכרו במשנה לגנאי וא"כ שפיר יש לומר דמשו"ה נזכרו לגנאי משום שעשו איסורא וא"כ נחה דעתו בזה דנתיישב לו הקושיא על שיטתו בהך דב' שעשאוהו ולזה אמר לו תנוח דעתך. ומבוארים הסוגיות הנ"ל בדרך דרוש דאין הכונה שנחה דעתם משום שהי' ממשפחת הבבליים ורק דהי' מצטערים שמהני עובדי מוכח דלא כדעתם. וכיון ששמעו שנזכרו לגנאי נחה דעתם וזה דרך חדש בעזהי"ת ודוק בזה

סי' ל"ז

המשך התשובה הנ"ל

א) והנה בסי' הקדום הארכנו ליישב קושית המשנ"ח והמנ"ח על התוס' ומרדכי הנ"ל ועלה בידינו בעז"ה דממקום שבאו לסתור דבריהם משם בארה דהעיקר כשיטתם. ואולם לכאורה הי' נראה להביא ראי' לדעת המנ"ח הנ"ל מהא דחולין ד"ג בכותי דבא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ומשמע דחותך ונותן לו ואוכלו תיכף דהרי מיירי בבא ומצאו ששחט והכל חי ואוכלו תיכף דלא הוזכר בש"ס דבעינין שיבשלו ואם הי' צריך בישול או צלי מדוע לא ביאר רבא דמיירי בצלי או מבושל דאביי ורבא פלפלו בזה שם ואמורא צריך לפרש דבריו ובפרט דהלשון משמע אכלו כמו שהוא וא"כ אם נאמר דבשר חי מותר לאוכלו א"כ אכילה זו אינה ראי' שנשחט כהוגן דאין בזה איסור אף אם לא נשחט כהוגן וע"כ דבבשר גם בחי הוה כדר"א. ואע"ג דלשיטת התוס' אסור עכ"פ גם בשלכדר"א אולם מלבד דיוקשה עדיין לשיטת המרדכי דמותר גמור. ואולם גם להתוס' קשה. דהנה בהא דקאמר הש"ס חותך כזית בשר ונותן לו ראיתי להגאון בספר שם אהרן בחידושיו לחולין שם דיקדק מדוע דוקא כזית הרי ח"ש אסור מה"ת יעו"ש. אכן כבר העיר בזה הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב במ"ז סק"א והביא ראי' מכאן כהך צד במל"מ דאכילה דקרא היא כזית והלל"מ דח"ש אסור וא"כ בכותי שפיר אין לסמוך רק בכשיעור יעו"ש. ומעתה הנה כבר הבאתי בשם מהרש"ל ומהרש"א בשבועות כ"ג דח"ש ושלכד"א דין אחד להם. וא"כ לפ"ז מה מועיל מה דאוכל כזית הרי אם הכותי סובר דפירוש אכילה היא בכזית דוקא א"כ כמו כן הפירוש רק כדר"א וא"כ אף להתוס' דשלכד"א אסור עכ"פ זה רק בישראל אמנם הכותים שמפרשים קרא כדכתיב וכזית דוקא ה"ה דכדרך אכילתו דוקא ואין נזהרים מאכילת חי וא"כ מה מהני חותך ונותן לו וע"כ דמוכח מזה דאכילת חי הוה כדר"א וקשה על התוס' הנ"ל מסוגי' זו

ולכאו' הי' נראה ליישב עפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה"ש דנהי דח"ש לא הוה מושבע ועומד מ"מ נבילה הוה מושבע ועומד גם בח"ש מחמת העשה דאינו זבוח דבזה לא כתיב אכילה במניעה או בציווי יעו"ש. וא"כ לפ"ז ה"ה בשלכד"א ג"כ הוה מושבע ועומד ע"י העשה דלא בעינין בזה אכילה וא"כ הוה מפורש בקרא וגם הכותים מוזהרים גם בשלכד"א מחמת העשה. ואולם א"א לומר כן מלבד דמפורש בתוס' פסחים כ"ד ע"ב ד"ה הכל דבחשב"ע אין לוקין בשלכד"א משום דכתיב בהו אכילה דילפינין מוזבחת ואכלת יעו"ש. וא"כ הרי זה הוה ממש במו הך דאינו זבוח ומפורש דבעינין בזה כדר"א. ואולם גם בל"ז אם נאמר כן א"כ שוב קשה מדוע דוקא כזית ואין לומר כמ"ש הפרמ"ג הנ"ל דהרי בנבילה גם ח"ש מפורש בתורה מחמת העשה דאינו זבוח ובאמת יוקשה ע"ד הפרמ"ג בפתיחה הנ"ל מסוגי' זו, ואכן נראה להביא ראי' מכאן למה שכתב הגאון מוהרש"ק בק"ס סי' ק"י דבנתנבלה ע"י ה' דברים הפוסלים את השחיטה בזה גם הפרמ"ג מודה דלא הוה מפורש בקרא ע"י העשה ובזה הוה כמו בכל איסורין שבתורה דבפחות משיעור אכילה ל"ה מושבע ועומד וכנ"ל. וא"כ שם בחולין דמיירי בבא ומצאו ששחט וא"כ הדבר ברור שנשחט ורק הספק אי נשחט כהוגן או לא דבזה ל"ש העשה דאינו זבוח רק כשיעור וכדרך אכילה ושפיר בעי כזית דוקא וא"כ מיושב הקושיא על הפרמ"ג הנ"ל וא"כ ממילא שוב יוקשה קושיתי הנ"ל לשיטת התוס' דהרי בעינן כדרך אכילה ואין ראי' ממה שאכל כזית חי וכנ"ל

ב) אכן נראה דגם מסוגיא זו לא רק שלא קשה לשיטת התוס' הנ"ל ורק דאדרבה מסוגיא זו ראי' לשיטתם הנ"ל דהנה בגוף הדבר שכתבתי דמשו"ה נקט חותך כזית משום דבפחות מכזית אינו מפורש בתורה. הנה לפ"ז קשה מה נאמר בסיפא דברייתא כיוצא בו מצא בידו דקוריא של צפורים קוטע ראשו של אחד מהם ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו. והרי בזה שוב קשה מדוע מותר לאכול משחיטתו הרי דבר ידוע דראש צפור קטן אין בו כזית וע' זבחים ק"ח ע"א המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומכ"ש צפור דקטן מיונה וא"כ האיך סומכים על הכותי במה שאכל ראש הצפור הרי אין בו כזית בסתמא וכנ"ל. ולכן נראה דהנה בל"ז דברי הש"ס תמוהים מאוד מדוע ברישא אמר כזית ובסיפא ראשו של אחד ולא אמר כזית והוא דקדוק עצום ולא ראיתי מי שיתעורר בזה. ולכן נראה לבאר דהנה לכאורה עוד יש להעיר במה שכתבתי דמשו"ה צריך כזית משום דח"ש אינו מפורש בתורה ורק מהלל"מ והרי בחולין שם פריך ודילמא סברי כותים אין שחיטה לעוף מה"ת ופריך ולטעמך שהי' דרסה כו' מי כתיבן אלא כיון דאחזוקי ה"נ כיון דאחזוקי וא"כ כיון שהחזיקו ה' נבילות כיהודים וא"כ הרי אנן נזהרים גם בח"ש דאסור מה"ת אף דלא כתיב מפורש וא"כ כיון שאנו נזהרים מח"ש נבילה א"כ אם המה החזיקו בזה כישראל וא"כ בודאי גם בח"ש נזהרים מנבילה כישראל וא"כ שוב יוקשר מדוע צריך דוקא כזית. ולכן נראה דקושיא זו עם קושיתי הנ"ל מתורצים כ"א בירך חבירתה דהנה כבר העלה המחנה לוי בחידושיו לשבועות דף כ"א דאע"ג דח"ש מה"ת אסור וכן שלכד"א אסור מה"ת לדעת התוס' בע"ז מ"מ בהצטרפות שניהם יחד לכ"ע מותר מה"ת וח"ש שלכד"א אין בו איסור תורה לכ"ע דל"ש בזה חזי לאיצטרופי כיון דאף בצירוף אין בו מלקות יעו"ש ודבריו נחמדים. וא"כ כיון דכאן נותן לו חי וא"כ משו"ה צריך כזית דוקא דאז אסור מה"ת. אכן בח"ש שפיר מותר מה"ת כיון שהוא שלכד"א ומשו"ה בעי כזית דוקא דיש בו איסור תורה גם בשלכד"א ובזה גם הכותי נזהר כישראל. ומעתה כ"ז ברישא דמיירי בבהמה אכן בסיפא במצא דקוריא של צפורים בזה גם בחי הוה כדר"א כמ"ש תוס' בפסחים כ"ד שם דבעוף דרכיך גם בחי הוה כדר"א וא"כ שפיר בשיעור שלם לוקה ובח"ש אסור מה"ת עכ"פ וא"כ א"צ בזה כזית דוקא. וזה משמיעינו הברייתא החילוק בין בהמה לעוף בזה דבבהמה בעי דוקא כזית ובעוף סגי בקוטע ראשו ומבואר הדיקדוק הנ"ל ונתיישבו הקושיות הנ"ל ונמצא דמסוגיא זו ראי' לשיטת התוס' הנ"ל ודוק

ג) אפס דעדיין יוקשה לשיטת המרדכי דבאמת בחי פטור