גבעת הלבונה קמ

שפיר הוזכרו לגנאי בזה משום דמיחזי כרעבתנותא. אבל אם מקיימין בזה המצוה וא"כ תלוי באכילה זו כפרת כל ישראל ועשו המה דבר גדול כזה אין כדאי להזכירם לגנאי משום דמיחזי כרעבתנותא. וע"כ דמוכח מזה דאין מקיימין המצוה באכילת חי וא"כ שפיר בחל בע"ש דאין עצה לאכול מבושל הוה כנטמא הבשר ונתכפרו גם בלא אכילה ואף למ"ש באות הקדום דיש עצה לאכול נא ושוב מעכב הכפרה מ"מ שפיר הוזכרו לגנאי כיון דהכהנים הי' יכולים לאוכלו נא והמה אכלו חי וגם דבשאר השנים ג"כ ביטלו המצוה לגמרי ושפיר הוזכרו לגנאי. אבל אם מקיימין המצוה באכילת חי אין שום סברא להזכירם לגנאי וראי' גדולה מזה לשיטת תוס' ומרדכי הנ"ל ודוק. [והנה כעת בעת הדפסה הגיעני מכתב מחתני הרה"ג הנ"ל כ' דיש ליישב הקושי' דבאמת בחי שפיר הוה אכילה ורק אעפ"כ לא קיימו בזה מצות אכילה דגבי אכילת קדשים דבעינין למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלים א"כ בחי נהי דהוה אכילה מ"מ אין זה למשחה והביא ראי' לזה מהמשנה בזבחים ד"צ וכולם הכהנים רשאים לשנות באכילתן ואוכלין צלויין שלוקין ומבושלין ואולם חי לא הוזכר במשנה והיינו משום דבאכילת קדשים בודאי אין יוצאין בזה ואין מזה ראי' לשאר מקומות עכ"ד ודפת"ח וש"י. ובדבריו נוכל לתרץ ד' התוס' במנחות שם התמוהים מאוד שכתבו אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר מ"מ הוזכרו לגנאי משום שהרגילו עצמם לאכלם כך כל השנים ומיחזי כרעבתנותא. וד' התוס' תמוהים מאוד שכתבו דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר ומוכח מזה דדעתם דאין מקיימים בזה מצות אכילה ולזה יש רק מצוה שלא יבואו לידי נותר וא"כ מה הוצרכו לומר דהוזכרו לגנאי משום שאכלו כך בכל השנים ומיחזי כרעבתנותא הרי בל"ז אין מקיימים בזה מצות אכילה בכל השנים וזה איסור גדול ולמ"ל דמיחזי כרעבתנותא וכבר הק' זה הרש"ש שם וזה פליאה עצומה. אכן עפי"ד חתני הנ"ל נראה ליישב דבריהם דבאמת מהראוי שיקיימו בזה המצוה דהוה אכילה ורק משו"ה אין מקיימין בזה משום דל"ה כדרך שהמלכים אוכלים והנה הטעם דבחי ל"ה כדרך שהמלכים אוכלין נראה משום דחי הוא רעבתנותא ואין זה דרך מלכים וא"כ זהו באמת ד' התוס' דמיחזי כרעבתנותא וא"כ ל"ה כדרך שהמלכים אוכלים ולא קיים בזה מצות אכילת קדשים וכתבו זה לטעם דלא קיים המצוה בזה ומיושבים דבריהם. אכן לקושטא דמילתא א"א לומר כן דאם בכה"ת הוה אכילה א"כ גם בקדשים נהי דל"ה למשחה מ"מ זה רק לכתחילה אבל בדיעבד שפיר קיים המצוה אף דלא אכל כדרך שהמלכים אוכלים דאין זה מעכב בדיעבד וז"ב. ונראה ראי' לזה מהא דזבחים ט"ז מה יושב שאוכל כו' והק' תוס' ביומא כ"ה והרי אין ישיבה בעזרה ותירצו דבאכילת קדשים מותר לישב כדרך שהמלכים אוכלים. ולכאו' ק' דא"כ מצותו בכך דוקא בישיבה ואין זה קולא מה שיושב באכילה והאיך עביד ק"ו מזה. ועכצ"ל כיון דמעיקר מצות אכילה קיים גם בעמידה אף שלכתחלה מצוה בישיבה עי"ז ל"ה מצותו בכך דזה שייך דוקא במקום שמעכב גם בדיעבד. ומעתה אם נאמר דלמשחה מעכב גם בדיעבד א"כ נמצא דאם אוכל בעמידה לא קיים המצוה א"כ שוב הוה מצותו בכך, וע"כ דאין זה מעכב בדיעבד. וא"כ כיון שזה רק לכתחילה שפיר בדיעבד קיים המצוה גם בחי אם הוה אכילה ושוב נדחים דברי חתני הרה"ג שליט"א וצדקו דברי דמסוגי' מוכח דלא הוה אכילה כלל בכה"ת ואקצר]

ה') ואילולא דמיסתפינא הי' נראה לענ"ד לבאר לשון המשנה הנ"ל בישוב הדקדוק שדקדקתי לעיל דהלשון משמע דנאכל לערב באופן אחר ממה שאוכלים הבבליים. גם בישוב קו' התוס' מדוע הוזכרו לגנאי וכנ"ל דהנה עוד יש לדקדק בלשון המשנה חל להיות בע"ש שעיר נאכל לערב ומשמע דזה גופי' הוא חידוש מה שנאכל לערב וזה אין בו שום חידוש דבכל השנים הוא נאכל לערב ואי דהחידוש הוא שנאכל חי א"כ הול"ל נאכל לערב כשהוא חי ואולם לשון נאכל לערב משמע דבזה בעצמו ג"כ חידוש הוא ואינו מובן. והנראה לענ"ד לבאר דהנה לכאו' יש להעיר בהא דשעיר יוה"כ שהוא מכפר והרי לדעת הר"ח דאכילת הכהנים מעכב הכפרה וא"כ נמצא דלעולם לא נתכפרו ישראל ביוה"כ הואיל והכפרה תלוי' באכילת השעיר והוא נאכל לערב. ובאמת מבואר במשנה בריש שבועות שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר ומשמע דמכפר ביוה"כ ולא בלילה שאח"כ וכן מפורש בקרא כי ביום הזה יכפר עליכם כו' דמשמע כל הכפרה בלי שום שיור וכמ"ש הטו"ז באו"ח תקפ"א ועי' מ"ש בזה באהל יהושע סי' ג' אות ג' בשם אאמו"ר הגאון מו"ה יוסף זצ"ל דמכל חטאותיכם משמע כפרה גמורה כמ"ש תוס' שבועות ד"ח וא"כ איך אפשר לומר דהכפרה ביום שלאחריו. ואין לומר כיון דהיום יוה"כ ואין הבשר ראוי לאכילה שוב הוה כנטמא או נאבד דאין מעכב הכפרה דז"א דכיון דבלילה מותר לאכול בודאי דמעכב הכפרה וכדמוכח מפיר"ת בפסחים הנ"ל בשעירי הרגלים אף דאסור לבשל בשבת מ"מ מעכב הכפרה הואיל ובלילה מותר וגם בל"ז הדבר ברור מצד הסברא. אכן נראה בשיטת הר"ח דסובר דאף דאכילת הבשר מעכב הכפרה מ"מ הואיל ואין כפרה אלא בדם ובנטמא או נאבד נתכפר גם בלא אכילה א"כ הא דתלה תורה הכפרה באכילת הבעלים הוא רק תנאי דאם אוכלין הבשר מתכפרין למפרע בדם ואם אין אוכלים הבשר לא נתכפרו ואם מקיים מכפר למפרע כמו מעכשיו אם מתי וכדומה. ובזה יש לפלפל הרבה בדברי מר אחי הגה"צ זצ"ל בספרו שם בסי' ג' מה שפלפל אם מחו"כ שאוכל בקדשים קודם אכילת הבשר חייב כרת דהוה נתכפר במקצת יעו"ש בפלפולו הנחמד ולהנ"ל הדבר תנאי גמור ואקצר בזה. וא"כ שפיר נגמרה הכפרה ביוה"כ ורק אם יקיים התנאי ושפיר קאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וא"ש. אולם עדיין קשה לר"נ דסובר ח"ש מותר מה"ת וא"כ מדוע לא אכלו ביוה"כ כ"א כזית דלענין יוה"כ הוה ח"ש ולענין המצוה קיימו בזה. אמנם נראה דכבר מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות מודה ר"ל ביוה"כ. וראיתי בקטנותי בשואל ומשיב וכעת אינו תח"י שפירש דאם אכל ביוה"כ כזית אף דהוא ח"ש מ"מ הואיל ובכל האיסורים הוה שיעור כזית גם לר"ל אסור מה"ת וביאר שלא יסתרו לזה סוגי' דיומא ע"ג וא"כ לכ"ע כזית אסור מה"ת ומיושב קושי' הנ"ל

והנה לפ"ז לכאו' לפמ"ש הנובי"ת בתשובה חאו"ח קט"ו להוכיח דגם ביוה"כ בעינין כדר"א וא"כ לפמ"ש דבשר חי הוה שלכדר"א ודעת הראבי"ה דפטור ומותר וכ"פ הש"ך ביו"ד קנ"ה וא"כ לשיטת המל"מ שנסתפק דבמצוה יוצאין אף שלכד"א א"כ מדוע לא אכלו השעיר ביוה"כ חי דידי מצוה יוצאין ואיסורא ליכא ויכופר בו ביום בלי שום תנאי. וע"כ דמזה ראי' גדולה לשיטת האחרונים דבמצוה הוה כמו באיסור ואין יוצאין בזה יד"ח וא"כ לא הי' יכולים לאכול ביוה"כ דלא יצאו בזה יד"ח וגם דהוה בכלל השחתה ועובר בלאו דלא תעשון כן וכנ"ל בסי' הקדום כמבואר ביומא פ"א דבחי הוה מזיק וא"כ הוה השחתה ואסור ונפשט בזה ספיקו של המל"מ בה' יסוה"ת הנ"ל

והנה לפ"ז עדיין יוקשה דכ"ז בכל השנים שיכולים לבשלו בלילה ולקיים המצוה שפיר אסור ביוה"כ אמנם בחל בע"ש דגם בלילה אסור לבשל א"כ שוב מהראוי לאוכלו חי ביוה"כ גופי' בכדי שיהי' תיכף הכפרה ואף שכתבתי באות הקדום דהואיל וא"א לאכול הבשר רק חי הוה כנטמא או נאבד דאינו מעכב הכפרה, הנה באמת אין הדבר ברור דיש לומר דרק בנטמא או לאבד דא"א לאכול הבשר בה"ג אין מעכב הכפרה אבל בה"ג דהבשר מצד עצמו ראוי לאכילה ורק איסור שבת מעכב שאסור לבשלו והוה כמו דבר אחר