גבעת הלבונה קלט

אכילה מקיימין בזה בחי ומבואר דאכילת חי הוה כדר"ח עכ"ק וזה באמת קושי' עצומה לשיטת התוס' ומרדכי והגם שיש לומר בפשוט דהרי בהא דאמר רבא שם ועוד כהנים אוכלים וישראל במה שמחים פירש"י נהי נמי דיש שמחה בבשר חי מבואר מזה דרבא רוצה להקשות לכל הסברות והשיטות וא"כ לא הי' יכול להקשות דחי לא הוה אכילה כלל עפמ"ש בתשובה [לעיל בסי' א'] דלר"ל דסובר בחולין ק"ג דחייבין על הנאת מעיו גם בחי הוה אכילה. וא"כ שמא סובר ר"ה ברי' דר"י כר"ל וגם חי הוה אכילה אליבי' ולזה קאמר דעכ"פ אין בזה שמחה ושוב אמר דאף אם נאמר דיש שמחה בחי והיינו דע"י הנאת מעיו יש ג"כ שמחה מ"מ קשה ישראל במה שמחים. אבל לקושטא דמילתא לבתר דקיי"ל כר"י דבחלב חי פטור באמת גם בבשר ל"ה אכילה וז"פ בישוב הקושי'

ג) אבל יותר נראה דהנה מצאתי בפיר"ח בש"ס ווילנא בפסחים שם דברים תמוהים מאוד ואין להם שום פירוש לכאורה. הנה כתב שם בזה"ל חדא דשעירי הרגלים בשבת מי נאכלים שלא יתכוין לבשל בשבת כו' וכיון דאין כפרה אלא באכילת כהנים בשר חטאת אוכלין אותו חי פירוש נא ושמחה בבשר חי ליכא עכ"ל. ודבריו תמוהים דהתחיל בשבת מי נאכלים וסיים וכיון דאין כפרת אלא באכילת כהנים אוכלים אותו חי מבואר דאוכלין בשבת ועוד דנהי דאין כפרה אלא באכילת כהנים מ"מ הרי יכול לאוכלם בלילה דנאכלת ליום ולילה. והנה זה אפשר לתרץ דסובר כיון דהתורה ציותה להביאם בשבת א"כ בע"כ דהכפרה באותו יום דאל"כ הוה חילול שלא לצורך וכיון דאין כפרה אלא באכילת הכהנים א"כ אם ימתינו עד הלילה תהי' אז הכפרה ג"כ בלילה והתורה ציותה שתהי' הכפרה ביום ובפרט לפמ"ש הרמב"ן בפירושי תורה והובא בחכ"ץ סי' קנ"א דעיקר זמן האכילה היא ביום הבאתו ורק בדיעבד אם לא אכלו ביומו נתנה תורה זמן אח"כ וא"כ כיון דעיקר המצוה ביום משו"ה אוכלין ביום. ומ"ש מקודם מי נאכלים יש לומר דזה ט"ס ובמקום מי צ"ל חי ובלא"ה צריך לומר כן דהרי קאי על לשין הגמרא ובגמרא מבואר חי וע"כ דזה טעות הדפוס וצ"ל גם בפיר"ח כמו בגמרא, ואפשר ג"כ לדחוק ולפרש מי נאכלים בצלי אבל יותר נראה דצ"ל חי, ואולם מה שקשה מ"ש שלא יתכוין לבשל בשבת דאין לו שום פירוש והו"ל לומר שלא יבשל בשבת ומה הפירוש שלא יתכוין לבשל ועוד יותר קשה מ"ש אוכלין אותו חי פירוש נא דאין לו שום הבנה והמה כחידה בלי פתרון לכאורה

ולענ"ד נראה לפרש דבריו. דהנה בזה שכתב ר"ח דהכפרה תלוי' באכילת הכהנים בזה אזיל לשיטתו שהביא הרשב"א בשמו ביבמות ד"צ דסובר דכל כמה שלא אכלו הכהנים הבשר לא נתכפרו בעלים יעו"ש. וא"כ לשיטתו כיון שהתורה ציותה להקריב שעירי הרגלים א"כ צריכין לאכול מהם בו ביום שיתכפרו בעלים ואמנם כשחל בשבת שא"א לבשל ובאכילת חי אין מקיימין המצוה דהוה שלכד"א וכנ"ל. הי' מבשלים זה הבשר פחות משיעור מאב"ד דלענין אכילה כבר כתבתי בסי' הקדום דיוצאין בזה ולענין בישול בשבת אין בזה איסור ואף דמבואר בשבת ע"ד וכי מותר לאפות פחות מכשיעור הוא רק בזה שנאפה לגמרי ורק השיעור קטן בזה הוה ח"ש. אבל אם מבשל או צולה פחות משיעור מאב"ד בזה הוה כמו חצי מלאכה דאין זה ענין למלאכה שלימה וחצי שיעור וכמו בהוצאה פחות מד"א שאין בזה איסור ח"ש כמ"ש בתשובת חות יאיר וה"ה בזה ואף אם נאמר דאסור מדרבנן עכ"פ מגזרה שמא יגמור הבישול או הצלי' דלא גרע מעקירה או הנחה לבדה דאסור מדרבנן כמבואר במשנה בריש שבת אף דהיא ג"כ רק חצי מלאכה ועיין בלשון רש"י בשבת ד"ג ע"ב וה"ה הכא מ"מ הרי באיסורי שבת אין שבות במקדש ובפרט בזה דנאכל רק לכהנים ובמקדש בודאי כהנים זריזים הם ובפרט לצורך מצוה דאכילת קדשים בודאי לא גזרו. ולענין מ"ע דאכילה מקיימין בזה וכנ"ל וא"כ שפיר אכלוהו בשבת נא קודם הגיעו לשיעור מאב"ד. וזה הכונה בד' ר"ח שלא יתכוין לבשל בשבת והיינו אף שיש לחוש שמא חתיכה ממנו יתבשל או יהי' נצלה כמאב"ד דא"א לצמצם ואפשר נהי דכל החתיכה לא תהי' כמאב"ד פן חלק קטן ממנו יהי' כמאב"ד. אכן אם הוא אינו רוצה שיתבשל רק שיהי' פחות ממאב"ד א"כ אף אם מקצת חתיכה יתבשל או יהי' נצלה כמאב"ד אינו עובר דהוה דשא"מ הואיל ואינו מכוין לבישול רק שיהי' קודם שיעור בישול. ולזה קאמר ר"ח חי פירוש נא והיינו דבחי לגמרי אין מקיימין המצוה ולא נקרא אכילה ול"ה בכלל ואכלו אשר כופר ולזה פירש נא ומבוארים ד' הר"ח הנ"ל. ומעתה ממילא אין קושי' על התוס' ומרדכי מהך דפסחים ואדרבה מפורש בר"ח כדבריהם וראי' מכאן לדברינו בסי' הקדום ודוק. [ועי' לקמן בסי' ל"ח אות ו'] ומעתה נראה דגם בשעיר של יוה"כ שחל בע"ש נהי דלאוכלו חי אין זה דרך אכילה מ"מ שפיר קאמר המשנה דנאכל לערב והיינו לא חי לגמרי רק באופן הנ"ל בר"ח שנתבשל או נצלה פחות ממאב"ד דאין בזה איסור שבת ומקיימין בזה המצוה. והבבלים אוכלים כשהוא חי והיינו חי לגמרי ובאמת ביטלו המצוה ומשו"ה הוזכרו לגנאי ומיושב קושית התוס' דלמה הוזכרו לגנאי להנ"ל מיושב משום דהי' להם עצה באופן שיהי' נא והמה אכלו חי וביטלו המצוה ומשו"ה נזכרו לגנאי ומבואר המשנה הנ"ל בישוב כל הדיקדוקים וקושית התוס' והמשנ"ח והמנ"ח הנ"ל ודוק

ד') ואדרבה לענ"ד נראה להביא ממשנה זו ראי' גדולה להתוס' ומרדכי הנ"ל. דהנה כבר כתבו התוס' שם דמשו"ה נזכרו לגנאי אף דמצוה עשו משום דהי' רגילים בכל השנים לאוכלם כך ומיחזי כרעבתנותא יעו"ש, והנה באמת ק' מאוד לשיטת הר"ח הנ"ל ברשב"א יבמות דאכילת הכהנים מעכבת הכפרה וא"כ לכאו' בשעיר של יוה"כ דכפרת כל ישראל תלוי' בו וא"כ בחל בע"ש אם לא הי' נאכל הי' בזה עיכוב הכפרה ונמצא דלא נתכפרו ישראל בשעיר של יוה"כ שחל בע"ש וא"כ הוה חילול יוה"כ שלא לצורך וגם דיוקשה קו' הש"ס בריש זבחים אם אינו מכפר למה הוא בא דחטאת אינו בא לאח"מ ול"ש תירוץ הש"ס שם ובפרט ק' לומר דלא נתכפרו ישראל ביוה"כ שחל בע"ש משום דא"א לאכול השעיר. ואולם נראה לפמ"ש הרשב"א שם דבנטמא הבשר או נאבד גם הר"ח מודה דנתכפרו בעלים ורק אם הבשר ראוי לאכילה מעכב האכילה הכפרה וא"כ בחל בע"ש וא"א לבשל הבשר לא ביוה"כ ולא בשבת וא"כ אין הבשר ראוי לאכילה והוה כנטמא או נאבד דאינו מעכב הכפרה. כעין שכתבו תוס' ביצה ד"כ ע"ב לענין אימורים הואיל וא"א להקטירם מבע"י הוה כנטמאו או נאבדו וכן מפורש בפסחים נ"ט. וא"כ כ"ז אם נאמר כתוס' ומרדכי דבחי ל"ה אכילה. אכן לשיטת המשנ"ח והמנ"ח דגם בבשר חי הוה אכילה ויוצאין בזה יד"ח. וא"כ הבשר ראוי לאכילה גם בחל בע"ש ומעכב האכילה הכפרה וכבר הוכיח מר אחי הגה"צ בספרו אהל יהושע ח"ר ס"א אות ב' דלדעת הר"ח ורשב"א אף אם נעשה הבשר נותר ג"כ מעכב הכפרה כיון שהי' ראוי מקודם. וא"כ נמצא דהחובה על הכהנים לאכול הבשר חי וא"כ מדוע נזכרו במשנה הבבליים לגנאי הרי עשה כתורה והחובה על הבי"ד לכוף להכהנים שיאכלוהו חי בחל בע"ש. ואף דהתוס' כתבו שנזכרו לגנאי משום שהרגילו בזה לאוכלם חיים בכל השנים. מה בכך הרי גם אז מקיימים המצוה בחי ואף דמיחזי כרעבתנותא מ"מ בשביל זה אין ראוי להזכירם לגנאי אם במעשיהם הצילו כפרת כל ישראל וגם בשאר השנים מקיימים המצוה באכילה זו ובשלמא אם לא הי' במעשיהם רק שלא יהי' הבשר נותר