גבעת הלבונה יג

השי"ת שיעמיד את יהושע לפני הכהן והעם אמר רק ע"פ יצאו וע"פ יבאו ולא אמר יוציאם ויביאם כמו שביקש משה הלא דבר הוא. ונראה לבאר ונבאר ג"כ הקרא בפ' יתרו הי' אתה לעם מול הא' והבאת אתה את הדברים אל הא'. וג"כ אין מבין כפילת הדברים וגם מהו והבאת אתה וכי בלא הלשון אתה לא ידענו דעליו הכונה הרי זה הפירוש של והבאת

ולבאר הדבר נאמר עפ"מ שאמרתי לבאר הקרא בפ' מסעי ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וכבר תמהו בזה על הפיכת הסדר וכפילת הדברים וגם מה הפירוש מוצאיהם. ואמרתי לבאר הדבר דהנה נעים זמירות ישראל אמר בתהלותיו ישראל בטח בה' עורם ומגינם הוא בית אהרן בטחו כו' עזרם ומגינם הוא יראי ה' בטחו כו' עזרם ומגינם הוא [תהלים קט"ו] ויש לדקדק דפתח בלשון נוכח ישראל בטח בה' בית אהרן בטחו בה' יראי ה' בטחו בה' וסיים בלשון נסתר בכולם עזרם ומגינם הוא, ואחשוב בביאור הדבר ונקדים אמרות טהורות ששמעתי מחותני זקיני הרה"ג החריף היחסן החסיד המפורסים מו"ה אלעזר פרענקיל זצ"ל מק' לובאטשוב שאמר בשם רבו הגה"ק רבן של ישראל רב שר שלום מבעלזא זצ"ל לפרש הקרא בפ' מצורע זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וכו' וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע וכבר דקדקו בקרא הזה הרבה בלשון והובא אל הכהן גם בלשון והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דהול"ל והנה נרפא הצרוע מן הצרעת ועוד הרבה דקדוקים, ודיבר בקדשו לבאר דהנה כבר אמרו חז"ל דצרעת באה על חטא לה"ר והנה לזה הצריכה תורה כהן שילמדהו איך לתקן מעשיו מהיום והלאה ושיקבל עליו שלא יוסיף עוד לעשות כמעשהו ושב ורפא לו. ונמצא לפ"ז דכהן המטהר יוכל לבא מזה לידי התנשאות וילבוש גאה וגאון בראותו שבכחו להאציל מרוחו על אחרים וללמד תועים בינה. והעצה לזה שיחשוב בנפשו שבאמת הוא לא עשה מאומה ורק שהחוטא בעצמו בהתבודדתו פשפש במעשיו ומעצמו שב ורפא לו. אכן הצרוע זה החוטא אם יחשוב שבעצמו שב בתשובה שלימה יוצמח לו גיאות מזה ובאמת עיקר תיקונו של המצורע שישפיל עצמו כאזוב כמבואר ברש"י שם ואם יחשוב ששב בתשובה שלימה איך יוכל להשפיל עצמו כאזוב ולזה צריך החוטא לחשוב בנפשו שעיקרו נעשה ע"י הכהן שבכח יראתו ותפלתו רפאות עלתה למחלתו, ומעתה הדברים האלו נרמזים בקרא זאת תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן היינו דהמצורע צריך בעת טהרתו לחשוב שהכל מהכהן ובעצמו אין בו מתום רק צדקת הצדיק דמעיקרא פעלה עליו וראה הכהן והיינו והכהן צריך לחשוב דוה ראי' שכלית ולראות בעיני שכל והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע שהצרוע בעצמו גרם לזה ולא הוא עכתדה"ק והנחמדים

ובכעין זה שמעתי בשם נכדו אדמו"ר הגה"ק רשכבה"ג מהורי"ד מבעלזא זצלל"ה לפרש מה שאומרים בברכת ק"ש של ערבית מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה ודקדק הרי בקרא מבואר מוליך לימין משה כו' בוקע מים מפניהם [ישעי' ס"ג] ומדוע סידרו אנשי כנה"ג בוקע ים לפני משה, וביאר ג"כ בדרך הנ"ל דישראל ברוב קדושתם חשבו שהמה אינם ראוים לנס גדול כזה ותלו הגדולה במשה שמחמת זכותו נעשה הדבר. ואולם משה בגודל ענותנותו חישב שבודאי הדבר נעשה בזכותן של ישראל. וא"כ שם בקרא דישעי' דמדבר ממשה שפיר קאמר בוקע מים מפניהם דמשה תלה הגדולה בזכותן של ישראל אכן מסדרי התפלה סידרו מלכותך ראו בניך היינו ראי' שכלית שישראל הבינו שבוקע ים לפני משה שעיקר הדבר בזכותו עכדה"ק

ולדעתי לדבריהם הקדושים כיון רבינו הקדוש בדבריו באבות פ"ב איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם. והכונה דהאדם בה' הידועה הכונה האדם השלם המורם מעם ואמר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם הכהן הגדול מאחיו הצדיק הרופא תחלואי בנ"א כל שהוא תפארת לעושי' היינו שיתלה התפארת בעושי' שהאיש בעצמו הטיב דרכו ונתקבלה בקשתו ותפארת לו. היינו בזה מדבר שוב מהאיש הנושע בתפלתו של הצדיק. מן האדם שהוא יחשוב שהצדיק שנרמז בשם האדם הוא פעל עבורו ובזכותו נושע כדברי רבינו הנ"ל וזה רמז הגון. והדברים האלו ועצה טובה הלזו רמז דוד המע"ה בתהלותיו ואמר שישראל יבטח בה' שהנהו עוזר ומגן להם בשביל הכהנים והיראים ולעומת זה הכהנים והיראים יבטחו בה' שיעזור ויגן בזכות ישראל ולזה אמר ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא ולשון עורם ומגינם מוסב על הבית אהרן ויראי ה' המבוארים למטה וכאילו מראה באצבע על הכהנים והיראים ואמר עזרם ומנינם של הכהנים והיראים הוא, ואמר שוב בית אהרן בטחו בה' עזרם ומגינם של ישראל הוא וכמו, כן יראי ה' יבטחו שה' עזרם ומגינם של הכהנים וישראל ובזכות זה גם המה יושעו בה' תשועת עולמים ומבוארים הפסוקים בתהלים הנ"ל, ומעתה זהו הכונה בקרא הנ"ל ויכתוב משה את מוצאיהם היינו המנהלים המוציאים ומביאים כלשון הקרא אשר יוציאם ואשר יביאם וכ"ז הי' לדעת משה בזכות ישראל וזה למסעיהם היינו דהכל הי' בזכותם כאמור בוקע ים סוף מפניהם, ואולם תורתינו הקדושה כתבה דאדרבה אמנם משה בגודל ענוה חישב כן אבל אמת הדבר ואלה מסעיהם למוצאיהם והיינו דזכותו של משה המוציא והמביא גרם לכ"ז וכדברי מרן הקדוש הנ"ל מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה והבן, ודברינו אלו המה תפוחי זהב במשכיות כסף בדברי יתרו שהראה הדרך לפני מרע"ה ואמר הי' אתה לעם מול הא' והיינו שהעם יחשבו שאתה היית מול הא' ובזכותך באה ישועתם וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני, ואולם כ"ז בנוגע לעם אבל לך אני אומר והבאת אתה את הדברים אל הא' והיינו שתחשוב בנפשך שהדברים בעצמם שהתפללו ישראל המה קרבו אל הא' לגודל קדושתן של ישראל דברי בקשתם לא חזרה ריקם ולא בזכותך נעשה הדבר, ומבואר הקרא דפ' יתרו הנ"ל

ט) ומעתה יפורש ג"כ הקרא דפ' פנחס הנ"ל. דהנה כבר נתבאר בדברינו למעלה דמי שיזכה לישב בראש ולנהל העדה יש לחשוש ח"ו שיבא להתנשאות ואולם העבה לזה ע"פ דברינו למעלה בקרא דונחשב לכם תרומתכם דפירש הקדוש מבשר צדק הנ"ל דהוא אם מרומים אחד ונעשה ראש יהי' נחשב אבלו כדגן מן הגורן כמו שאין לגורן להתגאות שיש בו דגן וכנ"ל, ולענ"ד נראה להעמיק בדבר דהנה כבר נתבאר בדברינו שהצדיק צריך לחשוב שהכל בזכות ישראל. וכבר פירשו בספה"ק בשם המגיד הקדוש מקאזניץ זצלל"ה מאמר שמעי' ואבטליון שאמרו להכה"ג ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן ביומא ע"א ע"ב דהכונה דעיקר הכח של הכה"ג הוא ע"י ישראל המסבבים אותו כחומה והוא בעצמו הוא רק כלי המעשה אבל עיקר האיכות הוא ע"י ישראל והמה באמת העושים העבודה בכח והוא בפועל עכדה"ק, ונראה בהסברת הדבר בדרכינו דנ"ל דהנה אנו רואים בתרומה שקודם הפרשה הי' כל הגורן טבל והוא משום דכל הגורן יש בו קדושת תרומה כשיטת רש"י ביבמות פ"ו ורק ע"י הרמה שמפרישים תרומה עי"ז הקדושה שבכל הגורן נתפסת בהתרומה והשאר חולין מבואר מזה דכל הקדושה של התרומה היא רק מהחולין שהופרש מהם כמו"כ הפורס