גבעת הלבונה קלז

במקצת שוב אינו בכלל חי והוה כדר"א וחייב. ואמנם הפליתי כתב שם דכל שלא נתבשל כמאב"ד הוה שלכד"א ולא הביא שום ראי' לזה. ולדעתי יש להסתפק בזה. והנה מצד הסברא נראה דרק בחי ממש הוה שלכדר"א כיון דגוף הדבר חידוש הוא אין לנו להוסיף ע"ז ולומר דגם בנצלה קצת הוה שלכדר"א דמנ"ל זה הרי ר"י אמר רק חי ופירושו חי לגמרי כמבואר בפסחים מ"א דבנצלה קצת הוה נא ולא חי כמבואר בפסחים שם ומנ"ל לומר דגם בנתבשל או נצלה קצת הוה שלכדר"א. ועוד דהרי בבשר עוף גם חי הוה כדר"א דרכיך וכנ"ל. ומסברא נראה דבשר בהמה אחרי בישול או צלי במקצת איננו קשה יותר מבר אווזא חי ושפיר הוה כדר"א בה"ג

ב') ולכאורה נראה ראי' לזה דהנה בחולין קי"ג ע"ב קאמר הש"ס גדי לרבות החלב ולכאורה ק' לפמ"ש המרדכי הנ"ל דבחלב חי דפטור הוא פטור ומותר לגמרי וכן דעת הרבה פוסקים. וא"כ למ"ל קרא דאיסור בב"ח חל על חלב הרי קודם שנתבשל אין בו איסור חלב דהוה שלכד"א ורק כשנתבשל נאסר משום חלב וא"כ חלים ב' האיסורים ביחד בשעה שנתבשל. ואין לומר דאיסור חלב חל קודם הבישול לזה דאם יבשלו יהי' אסור משום חלב. דז"א דהרי כמו כן נוכל לומר דגם איסור בב"ח חל קודם על החלב לזה דאם יבשלו בחלב יהי' עליו איסור בב"ח. וע"כ דכל זמן שלא נתהוה בו המעשה האוסרו לא נקרא חלות האיסור כיון שחסר לזה תנאי הבישול בחלב. וא"כ כמו"כ איסור חלב איך חל קודם הבישול והדבר דומה להא דקאמר הש"ס בהמה בחי' לאו לאברים עומדת אע"ג דאם יחתוך אבר ממנו יהי' אסור מ"מ כל זמן שלא חתך האבר אין האיסור חל וה"ה בחלב חי קודם הבישול. ואין לומר דבאמה"ח איננו עומד כלל לזה לחתיכת אבר ממנו אבל חלב עומד להתבשל ושפיר חל האיסור מחיים אבל לבשלו בחלב אינו עומד לכך ומשו"ה חל איסור בב"ח רק אחר הבישול ושייך אאחע"א. ז"א דהרי מבואר בבכורות דף י' דחלב בכפרים צריך מחשבה ובלא מחשבה אינו עומד לאכילה וא"כ אינו עומד גם לבישול והוה כמו אמה"ח דאין האיסור חל קודם ושוב יוקשה למ"ל גדי לרבות את החלב. ולכאורה רציתי לומר דצריך קרא כגון שנתבשל מקודם החלב בפ"ע ואח"כ בישלו בחלב דבה"ג בבב"ח יש בישול אחר בישול כמ"ש הפרמ"ג ביו"ד ק"ה במ"ז סק"ב בסופו ושפיר צריך קרא ואולם מלבד דדוחק לומר דקרא איירי בכה"ג בל"ז ק' בהא דפריך הש"ס שם וסבר שמואל איסור חע"א והרי יש לומר דשמואל מיירי בבישול חלב חי בחלב ובה"ג דהוה איסור בב"א כ"ע מודים, ואף דהש"ס קאמר שם מקודם קסבר שמואל אחע"א, הרי רש"י ז"ל מוחק זה. ולכאורה מוכח מזה כדעת המשנ"ח והמנ"ח הנ"ל דבבשר אף בחי הוה כדר"א וא"כ יש לומר דקושית הש"ס מהא דאמר שמואל ג"כ גדי לרבות את המתה והרי בזה שוב יוקשה דאף בחי חל איסור נבילה ואיך חל איסור בב"ח עליו וע"כ דאחע"א לשיטתו. ואולם כ"ז לדעת המשנ"ח והמנ"ח. אבל לשיטת התוס' והמרדכי הנ"ל דגם בבשר הוה שלכד"א בחי וא"כ גם במתה חל האיסור רק אחר בישול וא"כ שפיר יש לומר דשמואל מיירי בנתבשל חי בחלב וחלים איסור מתה ובב"ח כאחת ומה פריך הש"ס וסבר שמואל אחע"א. וע"כ מוכת מזה דלענין בב"ח א"צ בישול כמאב"ד ואם אך נתבשל במקצת שוב הוה כדר"א וא"כ איסור נבילה וחלב חלים תיכף בתחילת הבישול ואיסור בב"ח חל רק כשנתבשל כמאב"ד כמבואר בש"ס באיזהו בישול אמרו וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' פ"ז ושפיר מוכח מזה דסובר שמואל אחע"א ומיושב הקושי' הנ"ל וראי' מזה דבנתבשל או נצלה במקצת שוב הוה כדר"א לכ"ע לכאורה

ג') אכן בגוף הדבר לומר דהואיל ובחלב חי בטור ומותר לדעת המרדכי אין האיסור חלב חל קודם בישולו הדבר נסתר מכמה מקומות בש"ס. א') מהא דחולין ק"ג בטרפה ואמה"ח וחלב פלפל הש"ס בכמה אופנים אם איסור אבר חל על חלב ואי טרפה חל. ואם נאמר כנ"ל הרי הוה איסור בת אחת דבעת הבישול חלו האיסורים ואדרבה איסור אמהה"ח יש לומר דחל קודם דחייבין עליו גם בשלכדר"א לדעת האור חדש והדרוש וחידוש בפסחים כ"ב וא"כ זה האיסור א"צ בישול וחל קודם. ועוד בה שני' בכריתות י"ד דפלפל הש"ס איך חל נותר ומוקדשין אחלב ומ ומוכח ג"כ דחלב חל כשהוא חי דאל"כ הוה בב"א דגם במוקדשין אינו עובר בשלכד"א כמבואר בפסחים כ"ו בצלו של היכל. ועוד בה שלישי' מהא דכריתות כ"ג דמצריך קראי דכל חלב לה' ואשר לה' דחל איסור מעילה וטומאה על חלב והרי הוה איסור ב"א. וכן בסוגי' דמעילה ט"ז האי תנא סבר אחע"א יעו"ש ברש"י ואם נאמר דהאיסור חל רק אחר בישול א"כ הוה איסור ב"א ומכ"ז מוכח דאיסור חלב חל קודם הבישול ועכצ"ל דנהי דלא נתבשל עדיין מ"מ עכ"פ איסורו הוא משום חלב וזה הדבר כבר יש בו ורק חסר עוד תנאי א' הבישול ועכ"פ האיסור ישנו בכח ואינו דומה לבשר טרם שנתבשל בחלב דאין עליו עדיין הכח שבשבילו תרצה לאוסרו אבל איסור שבגופו כגון חלב או טרפה או נבילה האיסור כבר ישנו בגופו כבר הוא חלב או טרפה או נבילה אף שחסר תנאי הבישול מ"מ כבר ישנו להאיסור ואינו דומה לאמה"ח למ"ד לאו לאברים עומד דעדיין אין האיסור במציאות דאינו נפרד מהכלל ואינו עומד לזה אבל בזה שכבר ישנו להאיסור בפועל ובכח ומשו"ה נקרא חלות האיסור גם קודם בישול. ונראה להביא עוד ראי' לזה מהא דחולין ק"ג שם דפליגי ר"י ור"ל באכל אמה"ח מן הטרפה ר"י מחייב ב' ור"ל א' ודחיק שם הש"ס בבהמה אחת במאי פליגי. ואם נאמר דאינו חל קודם בישול שפיר יש לומר דאזלי לשיטתייהו דהנה כבר כתבתי בתשובה [לעיל בסי' א'] דר"י דסובר חלב חי פטור לשיטתו אזיל דסובר דחייב בהנאת גרון ואין כאן הנאה בשלכד"א. ולשיטתי' דר"ל דחייבין גם בהנאת מעיו גם בשלכד"א חייב. וא"כ יש לומר דגם בזה אזלי לשיטתייהו דלר"י דבחי פטור שפיר הוה בב"א ונאמר כשיטת הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב דגם באמה"ח בעינין כדר"א ומשו"ה חייב ב' ור"ל לשיטתו דגם שלכד"א חייבין וא"כ גם בחי חל האיסור ומשו"ה אין האיסור השני חל ומדוע דחיק הש"ס לומר טעמים שונים ובע"כ דלכ"ע חל האיסור קודם בישול ודוק (שוב כתב לי חתני הרה"ג שליט"א שכבר העיר בזה הספק ש"ב הגאון בכסא דהרסנא בסי' קמ"א אי האיסור חל קודם בישול כיון דפטור כשהוא חי וצידד לכאן ולכאן ואין הספר תח"י ולענ"ד הדבר ברור כמ"ש]

ד') עכ"פ אין ראי' מהך דחולין לענין הספק אי במבושל או נצלה פחות מכמאב"ד הוה כדר"א או דדינו כחי. ואולם נראה להביא ראי' דבה"ג הוה כדר"א מהא דפסחים מ"א דאכל ק"פ נא לוקה ומעתה לא מיבעיא למ"ש המנ"ח במצוה ז' דאיסורא דנא הוה בנצלה פחות ממאב"ד דוקא דאם כבר נצלה כמאב"ד יוצאין בו. א"כ מפורש דחייבין מלקות בנצלה רק מעט וק' לדעת התוס' ומרדכי הנ"ל וע"כ דכיון שנצלה רק מעט שוב הוה כדר"א ויצא מכלל חי. ואולם אף אם נאמר כהך צד שכתב המנ"ח דגם בנצלה כמאב"ד הוה בכלל נא ובפסח בעינין נצלה כ"צ מ"מ עכ"פ זה ברור דגם קודם שהגיע למאב"ד חייבין משום נא כמבואר בש"ס שם אברנים והיינו צלי ואינו צלי וכמו שפירש"י שם ועל חי פירש"י תי לגמרי שלא נצלה כלל מבואר דגם בנצלה מעט פחות ממאב"ד ג"כ חייב משום נא וגם כמאב"ד הוה נא וא"כ הרי דבה"ג חייבין וע"כ דבה"ג הוה כדר"א ובפרט לפמ"ש הרמב"ם והחינוך