גבעת הלבונה קלה

לכתחילה. דהנה בגוף הדבר דאסור לכתחילה לדעת המגיה הנ"ל נראה לומר הטעם עפמ"ש תוס' בשבועות מ"ד ע"ב דמשו"ה מותא באיסוה"נ מטעם מלל"נ ול"א דמיתהני מפרוטה דר"י כמו במשיב אבידה משום דיכול לכוין ולתקוע בשעה שלא יהי' עני יעו"ש. וא"כ משו"ה אסור לכתחילה שמא לא יכוין לתקוע בשעה שלא יבא עני ויבא עני ויהנה מזה דיופטר מצדקה ע"י המצוה ומשו"ה אסור לכתחילה וא"כ כ"ז באיסור מצד עצמו אכן בזה שבא רק מכח נדרו וכיון שמלל"נ ואין דעתו על מצוה א"כ שוב אין שום איסור בזה. וא"כ שני הטעמים צדקו יחדיו דלבתר דאמרינין מלל"צ שפיר אמרינין הטעם דלא נדר ע"ד מצוה וזה מועיל שיהי' מותר גם לכתחילה. ומעתה מיושב קושית השעה"מ הנ"ל הנ"ל דבעולה ושלמים שפיר לכתחילה אסור אבל במודר הנאה מותר גם לכתחילה ומיושב ג"כ קושית הבית יצחק הנ"ל ממודר הנאה דבאמת בזה לכ"ע מותר לכתחילה ודוק

ז') אולם עדיין ק' מעירובין ל"א דאם מלל"נ מותר לכתחילה לערב לדבר מצוה לקנות בית באיסור הנאה ומבואר דמותר לכתחילה. ואמנם יש לחלק דשם המצוה מקיים אח"כ וי"ל דבה"ג דוקא מותר לכתחילה כעין שחולק השעה"מ בפ"ח מלולב שם לענין הנאת הגוף בהדי מצוה יעו"ש, ואולם עדיין ק' מהא דחולין פ"ט דמכסין בעפר עיהנ"ד משום דמלל"נ ומבואר דמותר לכתחילה וזה קושי' גדולה על המגיה הנ"ל. והנראה בישוב הדבר דהנה כבר העיר המל"מ בה' איסורי מזבח שם מדברי התוס' בחולין ק"מ שכתבו בצפורי עיהנ"ד אי לאו קרא הי' מותרות להקרבה דמלל"נ מבואר דמותר להקריב איסוה"נ יעו"ש במל"מ. והאמנם אין קושי' מתוס' על הרמב"ם ולא מרמב"ם על תוס'. אמנם הרי התוס' הוכיחו זה מסוגי' דחולין שם מדצריך קרא למעט צפורי עיהנ"ד וקשה על הרמב"ם מהא ולאידך גיסא דברי הרמב"ם באיסורי מזבח שם מפורשים בזבחים פ"ח כמ"ש השאג"א בתשובה צ"ו ולפלא שלא העיר דבכ"מ ולח"מ טרחו להביא מקורו של הרמב"ם ממקום רחוק ודבריו מפורשים בש"ס הנ"ל, וא"כ קשה על תוס' מסוגי' דזבחים הנ"ל וגם לפ"ז הסוגיות דזבחים וחולין סותרות זא"ז. אכן לענ"ד נראה בישוב הדבר בפשוט דהנה נראה ברור דהא דלכתחילה אסור אף אי מלל"נ היא רק איסור דרבנן ומטעם שכתבתי באות הקדום דזה גזרה היא ותדע דאם הי' אסור מה"ת הי' אסור גם דיעבד כמ"ש תוס' בגיטין ד"ג דבדאורייתא אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד וא"כ מיושב הכל דבחולין שם דהתוס' קאי לתרוצי דלמ"ל קרא בציפורי עיהנ"ד שפיר כתבו דהי' כשר דמה"ת שפיר כשר אכן הרמב"ם וסוגי' דזבחים פ"ח קאי להלכה ושפיר אסור מדרבנן ואין כאן סתירה כלל

ח') אמנם נהי שתירצנו דאין קושי' על התוס' אבל עדיין דבריהם צ"ב שכתבו והילכך אפי' לכפרה מותרות דאי משום הנאה מלל"נ ומשמע דאם אין בא לכפרה אינו הנאה ורק משום דצריך להיות המכשיר כמו מכפר משו"ה כתבו דאפי' לכפרה מלל"נ ולכאו' אף מכשיר הוה הנאה כמו מכפר שנטהר ורק משום דמלל"נ ומדוע כתבו אפי' לכפרה ואינו מובן. ולכאורה הי' נראה בכונתם דהרי הא דאיסור הנאה מזיק להכשר הקרבן הוא משום דהאיסור עושהו מהב"ע. והנה אם מהב"ע מדרבנן ל"ש בזה דקאי אקרא ורק דהתוס' כתבו בסוכה ט' דמהב"ע בקרבנות מה"ת. וא"כ זה רק במכפר אבל מכשיר אינו קרבן ורק מצוה ומהב"ע רק דרבנן ולזה כתבו דאף אם מכפר והוה מהב"ע מה"ת מ"מ כשר משום דמלל"נ כן הי' נראה. אבל ז"א דהרי התוס' כתבו מותרות וזה הוא לכתחילה ובזה אין חילוק בין קרבן למצוה לענין איסור הנאה אם הי' מצות ליהנות ניתנו. ולכן נראה בדעתם דס"ל דהא דפליגי במלל"נ הוא משום דכיון דהמצוה עליו חובה ופוטר עצמו באיסוה"נ זה הוה הנאה. וזה רק במצוה חיובית שאינו יכול לפטור ממנה שפיר יש לומר דהוה הנאה אכן במצוה שאיננה חובה עליו ורק אם עושהו מקיים מצוה ואם לא אין בידו עבירה רק שלא קיים מצוה בזה לכ"ע מלל"נ דהמצוה בעצמם אינה הנאה רק מה שנפטר מחיובו ובזה שאינו מחויב אינו נהנה בקיומה וזה דבר חדש והסברא ישרה

ומעתה נחקורה נא במצות צפורי מצורע אם המצורע מחיוב להביאם שיטהר או דרק אם רצונו להטהר צריך להביאם. והנה בקרבנות המכפרים בודאי חייב כמו כל הקרבנות שמכפרים והספק הוא רק בצפורים שהמה רק מטהרים א"כ כמו דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ובודאי דגם המצורע אינו מחויב לטבול ורק דבטבילה מקיים מצוה א"כ ה"ה הצפורים יש לומר דאינם חובה עליו. ובשלומא למ"ד טבילה בזמנה מצוה בודאי דגם הצפרים בכלל חיוב כמו טבילה אבל למ"ד לאו מצוה שפיר י"ל דאינם חובה. אמנם ראיתי להחינוך במצוה קע"ג בצפורי מצורע כתב אם עבר ולא עשה ביטל עשה ובמצוה קע"ה בטבילה כתב שאין הדבר חובה עליו רק אם רוצה לטהר עצמו יעו"ש. ונראה מדבריו דגם במצורע אין הטבילה חובה. וא"כ לכאו' מה נשתנו הצפרים מהטבילה הרי תרווייהו באים לטהרתו ומדוע חייב בצפרים ולא בטבילה והחידוש שהמנ"ח לא העיר בזה. ולכן נראה דטעמו דהרי קאמר בחולין ק"פ דילפינן מכשיר בחוץ ממכפר וא"כ כיון דילפינין משעיר המשתלח והוא הי' חובה כמו"כ הצפרים חובה וא"כ שפיר כתב החינוך בצפרים דעובר בעשה ואינו דומה לטבילה משום דילפינין משעיר. ויצא לנו דלכאו' בצפרים הי' ראוי להיות מותר מאיסוה"נ לכ"ע משום דאינה חיובית ורק משום דילפינן ממכפר וגם המה חובה ושייך בהו הנאה למ"ד ליהנות ניתנו ושפיר דיקדקו התוס' דאפי' לכפרה מותרות ודוק כי קצרתי. ובאמת לפ"ז הא דנודר הנאה ממעין דקאתי עלה הש"ס מטעם מלל"נ לפירש"י ותוס' הוא רק למ"ד טבילה בזמנה מצוה וקצת משמע בביצה י"ח ושבת קי"א דרבא מרי' דהך דמעין סובר טבילה בזמנה מצוה ורק לפירוש תוס' שם אין ראי' ואקצר

ומעתה נראה דגם לדידן דמלל"נ ורק לכתחילה אסור וכנ"ל זה רק במצוה חיובית אבל במצוה שאינה חיובית דגם למ"ד ליהנות ניתנו ל"ה הנאה שפיר מותר לכתחילה. ונראה להסביר יותר דהרי כבר כתבתי הטעם דאסור לכתחילה דשמא יקיימה בזמן שיבא עני. ונראה דזה משום דחיישינן שיהי' בהול לקיים המצוה כמו שפירש"י במגילה ד' בגזרה דשמא יעבירנו דמתוך שהוא מחויב בדבר הוא בהול לצאת ידי חובה יעו"ש וכן בנ"ד אף שיכול לכוין לקיים המצוה בשעה שלא יהי' עני כד' התוס' הנ"ל בשבועות מ"מ חיישינין הואיל ובהול לצאת יד"ח לא ידקדק בזה ויעשנה בזמן שיהי' עני. וכ"ז במצוה חיובות אבל במצוה שאיננה חובה עליו אינו בהול ויכוין בודאי בזמן שלא יהי' עני ומותר אף לכתחילה. ומעתה מיושב הכל דבכיסוי הדם דאינה חובה דלא ישחוט ולא יצטרך לכסות וכן בעירוב דאין הדבר חובה עליו שפיר מותר לכתחילה ודברי המגיה נאמרים רק במצוה חיובית ודוק בזה

ט') עכ"פ עלה בידינו דאין שום קושי' על הסוברים דאסור לכתחילה אף דמלל"נ במקום שהמצוה חיובית. וא"כ באכילה בעיוה"כ דהמצוה חיובית שפיר אסור לכתחילה עכ"פ. ואולם נראה דגם לענין דיעבד ל"ש כאן מלל"נ דכבר כ' השעה"מ בפ"ח מלולב שם לענין מחלוקת הר"ן והרז"ה אי במצוה דרבנן ליהנות ניתנו דזה רק במקום שאין הנאת הגוף בהדי מצוה אבל אם יש ג"כ הנאת הגוף בהדי מצוה אף דשיטת הרשב"א דגם בה"ג מלל"נ מ"מ זה רק במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן בזה בודאי לכ"ע אסור הנאת הגוף בהדי מצוה יעו"ש ודבריו ברורים