גבעת הלבונה קלב

ורק דלראב"ע אף בלא אונס ולרבנן דוקא באנוסי. אולם לר"י דס"ל מקום שיש חבר עיר יחיד פטור ומקום שאין חבר עיר חייב הרי דאליבי' אין הש"צ פוטר רק בעירו ולא בעיר אחרת שכן היתה התקנה. וא"כ אליבי' אף מי שאנוס אינו יוצא בתפלת הש"צ רק אם יש בעירו חבר עיר ולא במק"א דאליבי' בע"כ הכי התנו בפירוש מתקני התפלה דש"ץ אין לו רק מקומו ושעתו ואף באונס כן הוא וז"ב בסברא ישרה. ומעתה מיושב ג"כ קושית השאג"א הראשונה הנ"ל באות ד' על המג"א דלר"י דס"ל דרק במקום שיש חבר עיר שפיר אסור לאכול קודם מוספים דחיישינן שמא יובטל עי"ז תפלת הצבור ואז לא יהי' מי שיוציאו דהש"צ ממקום אחר אינו מוציאו ומשו"ה אסור. וזה רק לר"י אכן לדידן דאין חילוק בין מקום שיש חבר עיר למקום שאין חבר עיר וכולם יוצאים בתפלת ש"ץ באניסי שפיר צדקו דברי המג"א דמותר לאכול קודם המוספים דל"ש גזרה ומיושבים דברי המג"א מכל הקושיות שהקשה השאג"א עליו ודוק היטב בכ"ז

סימן ל"ג

להרה"ג הנ"ל

א) בספרו בסי' ז' פלפל בחכמה בדברי זקני החכ"ץ שהעלה בתשובה ק"ב דהא דבעי רביעית לבטל מי רגלים הוא רק באם המ"ר המה יותר מרביעית או רביעית אבל אם המים מרובים על המי רגלים בטלים המ"ר ברובא מים מק"ו דרביעית דל"מ בשאר איסורים מועיל כאן מכ"ש רוב דמועיל באיסורים בודאי מהני כאן. והישויע"ק ז"ל באו"ח סי' ע"ז דחה דבריו דזה הוה טומאת משא ול"מ ביטול כמבואר בבכורות כ"ג ודוקא רביעית שהיא שיעור מקוה למחטין מהני ולא רוב והק"ו פריכא היא. וע"ז כתב מעכ"ת דדברי החכ"ץ נכונים וברורים דאיסור קריאה נגד המ"ר הוא לאו משום דישנם במחיצתו ורק דאסורים להיות מגולים נגדו ואם המה מכוסים שרי וא"כ ביש רוב נגד המ"ר יש לומר דנקראים מכוסים ע"י הרוב מים כיון דיש ביטול ברוב ואף דישנם באמת בבית והוה כטומאת משא מ"מ ביש רוב הוה כמכוסה ומותר והאריך בזה בכל הסימן שם בדברי חכמה ומאוד נהניתי מדבריו בכל הענין הזה, ואולם בגוף הדבר לבבי לא כן ידמה ובאמת יש ראי' גדולה דהביטול ברוב אינו נחשב לכיסוי מהמשנה דחולין דף פ"ו והכי הילכתא ביו"ד סימן כ"ח דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות אין בו מראית דם פטור, ומעתה לדברי מעכ"ת מדוע ביש בו מראית דם אף דיש רוב מים חייב לכסות הרי מהראוי לומר כיון דיש בו רוב נגדו א"כ חשוב כבר מכוסה א דיש בו מראה דם כמ"ש מעכ"ת לענין מ"ר אף דיש לו מראה מ"ר מ"מ אם רוב מים הוה מכוסה דהרי החכ"ץ לא חילק בין יש לו מראה מים או מראה מ"ר וא"כ מדוע בה"ג חייב לכסות ובע"כ דזה שנתערב ברוב לא הוה כיסוי רק תערובות וזה ראי' גדולה

ב) ולכאורה רציתי לדחות דאין ראי' משם דנהי דהוה מכוסה מ"מ כיון שיש לו מראה דם א"כ לא גרע מדם שנבלע בקרקע ורישומו ניכר חייב לכסות כמבואר בחולין פ"ז ובש"ע שם וא"כ הואיל ויש לו מראה דם לא גרע מרישומו ניכר וחייב לכסות ורק במ"ר דקיי"ל דנבלעים בקרקע אף אם רישומו ניכר מותר לקרות כנגדן שפיר יש לומר דהוה כמו כיסוי והא דיש לו מראה מ"ר הוא מעין הך דרישומו ניכר דקיי"ל באו"ח סי' פ"ב כרבא בברכות כ"ה דמותר לקרות כנגדן כן רציתי לומר. אבל ראיתי שזה אינו דהרי קיי"ל בצואה בעששית מותר לקרות נגדה אף שהיא נראית מתחת להכיסוי דהתורה אסרה רק כשהוא מגולה הרי דאף דניכרת הצואה מ"מ כיון שיש עלי' כיסוי מותר וכמו כן מבואר בש"ס ובש"ע שם דיכולין לכסות צואה מעט ברוק עבה והיינו משום דזה הוה כיסוי. א"כ אם נאמר דנתערב ברוב מים הוה כיסוי א"כ מה איכפת לן המראה מ"ר שנאסור עי"ז הרי הוה רק כמו צואה הנראות מתחת להעששית. וא"כ גם בדם אם נאמר דהוה כיסוי מה בכך שניכרת מתחת להכיסוי הרי אע"ג דניכרת נקראת מכוסה ורק ברישומו ניכר דאין זה כיסוי כלל. אבל בנתערב ברוב אם נאמר דהוה כיסוי מה איכפית לנו המראה והכי אם מכסה הדם בשברי זכוכית דהוא מחול ומכסין בו הכי נאמר אם נראה הדם מתחת להכיסוי לא הוה מכוסה זה דבר ברור דמהני וא"כ גם בנ"ד כן הוא. ותדע דהרי בברכות שם נחלקו ברישומו ניכר אי מותר לקרות כנגדה ובצואה בעששית כ"ע מודים דמותר אף דמתחזיא וע"כ דזהו שניכרת מתחת להכיסוי ל"ה כרישומו ניכר ועדיף מיני' הואיל ומכוסה. וא"כ ה"ה בדם אף דבזה אם רישומו ניכר חייב לכסות הוא רק משום דלא נתכסה בשום דבר אבל אחר שנתכסה אין מזיק מה שנראה מתחתיו. והרי מוכח במנחות דצ"ח ע"א גבי הא דויראו ראשי הבדים דאף שמכוסים בפרוכת מ"מ כיון דמקומן ניכר הוי בכלל ויראו יעו"ש. וא"כ נאמר לפ"ז דשום כיסוי לא תועיל כיון שמקומן ניכר ובע"כ דבזה אין מזיק כלל מה שנראה הדם תחת הכיסוי ורק העיקר שיהי' מכוסה וא"כ אם נאמר דעירוב ברוב הוה כיסוי גם בה"ג הוה כיסוי וז"ב. ועוד דאף אם נאמר דזה הוה כרישומו ניכר עדיין יוקשה דהרי קיי"ל ג"כ במשנה ובש"ע שם דם שנתערב ביין אדום או בדם בהמה רואין אם הי' מים אם הי' בו מראה דם ובזה שוב יוקשה מדוע לא נאמר דאם הרוב דם בהמה או יין אדום הוה כמו כיסוי ופטור ובזה ל"ש לומר דרישומו ניכר דהרי כולו מראה דם. ובשלומא אם תערובות זה לא נקרא כיסוי רק ביטול שפיר תליא בזה דרואין אם הי' מים. אבל אם נאמר דזה באמת כיסוי ורק דאעפ"כ במים חייב לכסות ביש מראה דם משום דרישומו ניכר וא"כ הרי בדם בהמה ל"ש זה. והרי קיי"ל שחט חי' ואח"כ בהמה פטור מלכסות דדם בהמה מכסה לדם החי' ול"א בה"ג רואין אילו היה מים דבזה ל"ש לומר כן כיון שבאמת הדם מכוסה אף דאם הי' מים לא הי' מכוסה כיון שנראית בדם דגם דם הפטור מראהו כן אין לחייבו מטעם המראה וא"כ מדוע בנתערב אמרינן רואין ולא סגי רוב בעלמא דליהוי כשחט חי' ואח"כ בהמה ובע"כ דמוכח מזה דרוב אינו מתורת כיסוי כלל ורק תערובות וזהו ראי' גדולה שלא כדעת מעכ"ת ואין בזה סתירה על הישויע"ק ז"ל

ג) אמנם כן נהי שתירצנו דברי הישויע"ק ז"ל עכ"ז בעיקר הדבר נראה לענ"ד להדר פני זקן זקיני החכ"ץ ז"ל ולבאר דהצדק אתו. וראי' גדולה לדבריו מש"ס ברכות דף כ"ה שם ע"ב דפליגי שם ת"ק ורבי זכאי דת"ק סובר דמים כ"ש סגי ור"ז אומר רביעית ואמר ר"ז מחלוקת בסוף אבל בתחילה כ"ש לכ"ע ור"י אמר מחלוקת בתחלה אבל בסוף ד"ה רביעית. והנה טעם החילוק שבין לכתחילה וסוף פירשתי שם דכיון שמטיל מ"ר לכלי שיש בו מים ראשון ראשון שנפל לתוך המים מתבטל ואע"פ שהם הולכים ורבים כבר מתבטל יעו"ש. מבואר מזה דמ"ד דלכתחילה לכ"ע סגי בכ"ש משום דסובר דהמ"ר בטלים ברוב מים ור"י דסובר דרק בתחילה מחלוקת סובר דבאמת ת"ק סובר סברא זו אבל ר"ז סובר דבה"ג חוזר וניעור ול"א קמא קמא בטל דבל"ז איכא הרבה סברות וחילוקים בהך דקמא קמא בטל בתוס' ובראשונים בע"ז ע"ג דלאו בכל אופן אמרינין קמא קמא בטל יעו"ש בראשונים וסובר ר"ז דבה"ג אמרינין מצא מין את מינו וניעור. אבל אם מטיל בשם מ"ר רק כ"ש פחות מהמים