גבעת הלבונה קלא

ימשכו כל הצבור בסעודתייהו ולא יתפללו מוסף כלל ואז כל יחיד חייב בפ"ע לשיטת ר"י ומשו"ה אסור גם לר"י לאכול קודם מוסף. ומעכ"ת בספרו שם כתב דלשמא ימשכו כל הצבור לא חיישינן דלא שכיחא שכל הצבור ימשכו בסעודתם וכמו דאמרינן בש"ס בכ"ד גמירי אין הצבור מיתה ורק על יחיד יש לחשוש ולא על צבור וסיים שזה סברא אמתית. ולענ"ד במחכ"ת בלבד שאין הדמיון עולה יפה להך דאין הצבור מיתה וכמובן. מלבד זה הדבר מוכרח בש"ס דאינו דהרי ר"י אוסר לאכול קודם מוספים אע"ג דס"ל יחיד פטור וכנ"ל. וגם מצד הסברא יש לומר דבנ"ד יש לחוש שבאם יש בעיר למשל י"א אנשים או י"ב אם רק ב' או ג' אנשים ימשכו בסעודתם שוב לא יהי' עשרה למנין ושוב אף שיש בעיר הרבה מנינים לא חילקו חז"ל משום לא פלוג והדבר ברור מצד השכל ג"כ. אכן כ"ז שייך רק לר"י דס"ל דיחיד יכול להתפלל אף כשיש חבר עיר שפיר יש לחוש שימשוך בסעודתו כיון שאין עליו אימתא דצבורא שיכול לומר התפללתי בביתי ביחיד אמנם לראב"ע דיחיד פטור לגמרי ואף באין חבר עיר ויחיד אסור להתפלל מוסף שפיר שייך מירתת כי הצבור ידעו שלא התפלל ולא ימשוך בתר סעודתו כי ביחיד אסור להתפלל ולא יוכל לומר שהתפלל ביחיד ומירתת. ומעתה מיושבים דברי המג"א שכתב כיון דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור דהיינו ראב"ע דפוטר יחיד לגמרי ואף כשיש חבר עיר דאליבי' שפיר שייך לומר מירתת וליכא למיגזר אכן ר"י לשיטתו דיחיד אינו פטור בליכא חבר עיר וגם ביש חבר עיר יכול להתפלל ביחיד ול"ש מירתת שפיר גזרינין ואסור לאכול שמא ימשוך ומיושב קושית השאג"א הנ"ל ודוק בזה היטב

ד') אמנם עדיין יוקשה קושי' השני' של השאג"א שם דמה לנו בזה דאיכא מ"ד דיחיד פטור הרי אין הלכה כמותו ויחיד ג"כ חייב וא"כ מדוע מותר לאכול וגם המחה"ש שם דחק עצמו בזה ולא העלה דבר ברור. והנראה לבאר דבריו. דהנה בש"ס ר"ה דל"ג ע"ב סובר ר"ג שם והלכה כמותו דש"צ מוציא הרבים יד"ח. וקאמר הש"ס בדף ל"ה לא פטר רשב"ג אלא עם שבשדות דאנוסי במלאכה אבל דעיר לא. ויעו"ש בתוס' בדל"ד לענין שאר תפלות אי ש"צ מוציא רבים. והנראה דסובר המג"א כיון דחזינין במשנה דראב"ע סובר דאין תפלת המוספים אלא בחבר עיר והיינו דאם מתפללים בחבר עיר שוב כל האנשים יוצאים דש"צ מוציאם אף דלא אניסי. וא"כ יש לומר דאף רבנן דפליגי והכי קיי"ל דצריך להתפלל גם שלא בחבר עיר הוא משום דסברי כהא דר"ה הנ"ל דש"צ אינו מוציא רק אותם דאניסי. ונהי דלענין ברכות דר"ה כל אותם שבשדות אניסי הוא משום דשם אוושי ברכות גופייהו כמבואר בר"ה ל"ה שם ואין הכל בקיאים בהם ונקראים אניסי. אבל בשאר תפלות המוספים של כל השנה שפיר בקיאי בהם ואינם נקראים אניסי ומשו"ה סוברים חכמים דצריכים להתפלל. אולם באניסי ממש שפיר ש"צ מוציא אותם דבזה גם חכמים סוברים כראב"ע דכך נתקנה תפלה הזו שהש"צ יוציא את היחידים ורק דראב"ע סובר דאף אותם דלא אניסי יוצאין וחכמים פליגי עליו בזה אבל באותם דאנוסי מודו לי' כמו דקיי"ל לענין ברכות ר"ה דמוציא כל העמים שבשדות משום דכולם נקראים אנוסי ובתפלות שארי מוספים רק האנוסים יוצאים דלא מסתבר כ"כ להרחיק מחלוקתם

ומעתה לפ"ז הנה כבר אמרתי בחידושי למס' פסחים ליישב קושית המחצה"ש באו"ח סי' תל"ד בהא דסובר הטור והובא במג"א שם דאם מוצא חמץ בביתו ולא ידע ממנו עובר למפרע אם לא ביטל מידי דהוה מי שאכל חלב בשוגג דא"כ מה פריך הש"ס בפסחים דף ו' אהא דהבודק צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא יפה וכי משכח"ל לבטלי' הרי יעבור למפרע באיסור שוגג והקושי' עצומה ואמרתי בישוב הקושי' עפמ"ש הפמ"א בתשובה ח"ב סי' מ"א דבאוכל עוף ונודע אח"כ שהי' טרפה דא"צ כפרה כיון דחז"ל לא הצריכו בדיקה בעוף והוה אונס ומקורו מתוס' ביצה כ"ה. ושניא היא מבהמה שלא בדק הריאה ואכל ונמצאת טרפה דצריך כפרה כיון דצריכה בדיקה אינו אנוס יעו"ש בפמ"א ובפרמ"ג ביו"ד בפתיחה לסי' ל"ה מזה ומעתה באמת לבתר שהצריכו חז"ל הבודק צריך שיבטל שפיר צדקו דברי הטור דבנמצא חמץ ולא ביטל עובר למפרע דאינו אנוס כיון שהצריכו חז"ל ביטול הוה כמו בבהמה שאכל קודם בדיקה. אמנם קודם תקנת רב דהבודק צריך שיבטל א"כ הוה כמו באוכל עוף ונמצא טרפה דאנוס הוא וכדברי הפמ"א הנ"ל וא"כ שפיר הקשה הש"ס וכי משכח"ל לבטלי' ומדוע תיקנו דהבודק צריך שיבטל ועי"ז עובר אם לא ביטלו. לא לתקנו כלל ואז אף אם ימצא יהי' פטור על למפרע משום דאנוס ועל להבא יכול לבטל. ומשני שמא ימצא אח"ז איסור וא"כ שוב הי' צורך בתקנתם שיבטל וכיון שהצריכו חז"ל ביטול שוב אם לא ביטל אינו אנוס והוה כאוכל חלב בשוגג וצדקו ד' הטור ומיושב קושית המחה"ש עכ"ד שאמרתי בלימוד התלמידים והארכתי בזה, ומעתה גם בנ"ד כן הוא דכיון דאותם דאנוסי הש"צ מוציאים בתפלות המוספים. וא"כ אין שייך לגזור איסור אכילה משום דימשוך בסעודתו ויאחר זמן התפלה דהרי זה הוה אונס שכחה וכמ"ש השאג"א בתשובה סי' י"ח וא"כ אז יוצא בתפלת הש"צ. ובשלומא לאחר שאסרו חז"ל האכילה שפיר יש לומר דל"ה אנוס כמו בבדיקת הריאה. אבל האיך יכולין לאסור האכילה משום שמא ימשוך הרי אם מותר לאכול א"כ המשכת הסעודה הוה אונס וש"צ מוציאו ולא יבא לידי מכשול דאותם דאנוסי גם לרבנן חבר עיר פוטרם. ומעתה זהו כונת דברי המג"א הנ"ל כיון דאיכא מ"ד דיחיד פטור א"כ אף דלא קיי"ל כן מ"מ אותם דאניסי גם רבנן מודים וא"כ אין לאסור האכילה בשביל זה ומיושב קושית השאג"א השני' הנ"ל

ה') ואולם עדיין יש להקשות דהרי כבר כתבתי באות ד' דיש לחוש שמא איזה אנשים מהצבור יאכלו וימשוך סעודתם ועי"ז יבוטל התמיד ולא יהי' מנין ובפרט במנין מצומצם אם רק אחד ימשוך שוב לא יהי' חבר עיר כלל ושוב אף אם ישנם הרבה עשרות אנשים בעיר לא פלוג חז"ל. וא"כ כיון שיש חשש שיבוטל כל התפלה בצבור שוב ל"ש לומר דש"צ מוציאים ועדיין יש לאסור. אכן הדבר נכון. דהרי הדבר ברור דאין חשש שכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם ישבו לאכול וימשכו אחרי סעודתם ולא יתפללו בשום מקום מוספים בצבור דזה בודאי דבר שאין הדעת סובלתו ורק על כל מקום ומקום בפ"ע יש לחשוש כן אבל שיקרה מקרה כזה בפעם אחד לכל ישראל זה בודאי אי אפשר. וא"כ הרי חזינן דראב"ע פוטר את היחיד אף שלא בחבר עיר ואף אם יהי' בקצה הארץ יחיד אדם מישראל רחוק מכל הרוחות כמה מאות פרסאות ממושבת בני ישראל ג"כ פטור משום דתפלת הש"ץ בקצה הארץ בכל מקום שהוא מוציאו כמו גוף קרבן מוסף בזמן המקדש דלא הקריבו רק במקדש וכל ישראל יצאו יד"ח כמו כן בתפלת המוספים דבמקום קרבן הוא חבר העיר בכל מקום שהוא מוציא כל היחידים. וכמו כן לרבנן שכתבתי באות הקדום דבאנוסי מודה לראב"ע ג"כ כן הוא אם רק יתפללו ישראל במקום אחד תפלת מוספים בזמנו כל ישראל האנוסים פטורים, וא"כ כיון שזה אין ספק דבודאי ימצא באיזה מקים צבור ישראל שיתפללו מוסף א"כ שוב ל"ש לגזור כלל שמא ימשכו אחרי סעודתם דכיון דמתפללים במקום אחד שוב המה יוצאים דאנוסים. אולם נראה דכ"ז רק לראב"ע וכן לרבנן דלא חילקו בין מקום שיש חבר עיר למקום שאין חבר עיר שפיר אמרינין דש"צ מוציא כל היחידים בכל מקום שהם,