גבעת הלבונה קל

בשאג"א ומעולם לא הקשה השאג"א שם קושי' זו ובאמת אין מבואר בשום מקום דאסור לאכול קודם נ"כ ואדרבה בש"ס מוכח דאין איסור לאכול קודם נשיאות כפים דהרי מבואר שם בתענית כ"ו דקאמר ר"י דבמוסף ל"ש שכרות ופירש הרא"ש בשם ר"ח דאסור לאכול קודם מוסף. ואם הי' אסור לאכול קודם נ"כ האיך יצוייר כלל שכרות ובע"כ דאין שום איסור לאכול קודם נשיאות כפים. והשאג"א שם לא הקשה כלל מנ"כ ורק מתפלות המוספים הקשה. וממילא נסתר כל בנינו של מעכת"ה בספרו ואדרבה מוכח להיפוך מדבריו דהרי בנ"כ לא מצינו כלל איסור בזה ונפלאתי על מעכת"ה שהביא בשם השאג"א דברים כאלו

אמנם כן כיון שקושית השאג"א היא מתפילת המוספים ובזה לא הועיל מעכ"ת בתירוצו שוב החובה עלינו לתרץ דברי רבינו המג"א. והנראה בזה ונציע קושית השאג"א וכה הקשה ע"ד המג"א שכתב כיון דאיכא מ"ד ביחיד פטור משו"ה מותר לאכול והרי כל עיקר הוכחת ר"ח דאסור לאכול קודם מוספים מדברי ר"י הנ"ל בתענית דבמוסף ל"ש שכרות והוא משום דאסור לאכול. והרי ר"י סובר בברכות ד"ל כל מקום שיש חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספים ונ"כ הוא רק בצבור וא"כ ע"כ מיירי שיש חבר עיר ויחיד פטור וא"כ מותר לאכול בה"ג קודם מוסף עכ"ק השאג"א והיא באמת פליאה עצומה. ולענ"ד נראה בזה בשנבין מקודם דברי המג"א כיון דיחיד פטור משו"ה מותר לאכול. והרי יחיד פטור רק באם אין צבור בעירו. אבל כשיש צבור המתפללים החובה על היחיד להתפלל בצבור והכי החיוב הוא רק כשכבר המה צבורים. הלא החובה על כל יחיד למיכנף צבורא ויעשו כולם אגודה אחת להתפלל. וא"כ אדרבה בשלומא אם ליכא צבור ופטור שפיר אין עליו חיוב. אבל אם נמצאים בעירו צבור המתפללים החובה על כל אחד לקיים חבר אני לכל אשר יראוך וזה עיקר החיוב על כל יחיד. ומעכ"ת שם בספרו באות הנ"ל נראה לו ברור באם יש צבור המתפללים או קורים בתורה היחיד פטור. ולא כן הוא חביבי. באמת היחיד חייב ממש כמו הצבור ועל כל יחיד מוטל למיכנף צבורא ולהיות עם הצבור לשמוע קריאת התורה כמ"ש הב"י באו"ח סי' קמ"ו בשם שיבולי הלקט דכל העם חייבים לשמוע דברי התורה יעו"ש. ואמנם בקריאת התורה יש לומר דלדעת הסוברים דמותר ללמוד בשעת הקריאה אם יש עשרה דצייתי כמבואר באו"ח קמ"ו שם אליבייהו יש לומר דעיקר התקנה היתה רק שיקראו דברי תורה בצבור וכיון שקוראים שוב אין החובה על כל האנשים לשמוע והדבר תלוי במחלוקת הפוסקים שם ואולם בתפלת המוספים הדבר ברור לענ"ד דאם יש צבור מחויב כאו"א להיות בחברתם ולהתפלל כמו בקריאת פ' זכור ופרשת פרה שכתבו הפוסקים שם בסי' קמ"ו דהחיוב על כל אדם מישראל והוה כמו מגילה למ"ד בעשרה דהחובה להדר אחר עשרה ועל כל אחד מוטל חיובא כמו כן תפלת המוספים וז"ב לדעתי בלי פקפוק. ומעתה צריכים להבין דברי המג"א דהרי כל יחיד חייב להתפלל בצבור תפלת המוספים ומה הועיל בזה שיש צבור המתפללים עכ"פ יהא אסור כל יחיד לאכול קודם מוסף

ב') ולכן נראה לענ"ד בכונת דברי המג"א דאדרבה כיון דעיקר איסור אכילה קודם הוא שמא ימשוך סעודתו וזה רק בתפלה שיכולין להתפלל אותה גם ביחיד שפיר חיישינין. אכן במקום דצריך צבור א"כ כמו דקיי"ל באו"ח סי' ער"ה לענין שמא יטה דתינוקת לפני רבן קורין דאימת רבן עליהם וכן ביוה"כ מותר לקרות לאור הנר דאימת היום עליהם. ומעתה להמבואר בברכות כ"ח ע"ב מה שאמר ריב"ז לתלמידיו ויהי מורא שמים עליכם כמורא בו"ד ולואי יעו"ש בש"ס הרי דמורא בו"ד גדול ממורא שמים וכדקאמר ריב"ז שם אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם. מבואר מזה דמורא בו"ד גדול ממורא שמים. ועיין כעין זה בב"מ ע"א ע"א עבד עברי צנוע לה עבד כנעני פריץ לה ופירש"י שם דעבד עברי בטוחה שלא יתפרסם הדבר ובאות לידי עברה ועבד כנעני יראה שלא יתגלה הדבר וכן לקמן בש"ס שם בכלב אמרי אינשי יעו"ש. מכ"ז מפורש דבמקום שהדבר יודע לרבים ויתפרסם נזהרין יותר מעברה. ומעתה זהו סברת דברי המג"א דנהי דאסרו אכילה מחששא דשמא ימשוך אחרי סעודתו זהו רק במקום שאין עליו מורא בשר ודם והיינו בתפילה כזו שיכולין להתפלל אותה ביחוד שפיר אינו מפחד פן יראנו אדם אמנם בתפילה שצריכה צבור וביחיד לא יכול לעשות הדבר והחובה עליו להתפלל דוקא בצבור בזה שפיר מורא הצבור עליו כמו שהתלמידים אימת רבם עליהם כן ירא הוא שמא ימשוך בסעודתו וידעו הצבור שלא קיים המצוה ואוכל רק מעט וראי' לזה מדלא מצינו שאסרו האכילה קודם נשיאות כפים כמו שאסרו קודם ק"ש ובע"כ דמשו"ה הוא משום דנ"כ רק בצבור ל"ש לגזור בזה והנה כבר נחלקו במשנה ברכות ד"ל שם ראב"ע אומר אין תפלות המוספים אלא בחבר עיר ור"י סובר במקום שיש חבר עיר יחיד פטור וקאמר הש"ס שם דראב"ע ור"י פליגי אם יחיד חייב במקום שאין חבר עיר דלר"י חייב ולראב"ע פטור. והצל"ח שם העלה דפליגי ג"כ אם יחיד מותר להתפלל במקום שיש חבר עיר דלראב"ע אסור ולר"י רק פטור אבל אם אין ברצונו לפטור עצמו יוכל להתפלל כרצונו. ולענ"ד נראה דעוד איכא בינייהו דלראב"ע דרק בחבר עיר א"כ אם הוא בעיר שיש עשרה וחבר עיר והמה מתפללים כ"א ביחיד ואין הצבור מתפללים אין יוצאים יד"ח בזה דלא ניתקנה כלל תפלות מוספים ביחיד. ולר"י דמעלות הצבור הוא רק שפוטרים היחיד אבל אם כ"א מהם רוצה להתפלל ואינם מתפללים כלל בצבור באותה העיר שפיר דמי כמו בשחרית מנחה וערבית דלדידי' נתקנה תפילה זו גם ביחיד. והא דפריך הש"ס מ"ב ולא קאמר גם זה כבר כתב הצל"ח שם לתרץ דהמקשה דהי' סובר דגם לר"י יחיד פטור אף במקום שאין חבר עיר א"כ גם לענין זה הוא כמו לראב"ע. ולבתר דקאמר הש"ס הנ"מ אם יחיד חייב במקום שאין חבר עיר א"כ גם נ"מ הזו בכלל יעו"ש בצל"ח וזה יוצדק גם למה שכתבתי. והנה לפ"ז יוצא דלראב"ע באמת כשיש צבור בעיר כל יחיד ויחיד מחויב להיות בעת תפלת המוספים בצבור דכך נתקנה תפלה הזו ובודאי כ"א מחויב בה. והאמנם מדברי הצל"ח שם נראה דלראב"ע אף מי שאינו שם יוצא בתפלות הצבור. אכן לענ"ד לא כן הדבר. דלראב"ע דחזינין דיחיד אסור להתפלל מוסף כשיש חבר עיר א"כ בע"כ אין הדבר מטעם דהש"צ מוציאו ידי חובתו דא"כ הי' מועיל אם אין רצונו לצאת בתפלת הש"צ. ורק הטעם דהתפלה מעיקרא ניתקנה כך להתפלל בה בצבור וכל מקום שיש צבור מחויבים כולם להקהל ולהתפלל מוספים ואל"ה לא יצאו יד"ח. ולר"י שפיר יכולים להתפלל בפ"ע דלדידי' פטור רק מטעם שהצבור מוציאים אותו ואף שיש צבור יכול היחיד לפטור עצמו ולהתפלל בביתו ונמצא דיש נ"מ שלישית במחלוקתם חוץ מזה שמבואר בשם ואולם כל אלו הנפקותות תלויות בדברי הש"ס וכד' הצל"ח הנ"ל

ג') ועכ"פ יוצא לנו דלראב"ע חובה על כל יחיד להיות בעת התפלה עם הצבור ולר"י אינו חובה עליו דממ"נ אם הצבור יתאספו בלעדו ויתפללו ממילא פוטרים אותו ואם לא יתאספו בלעדו משום דכ"א יפטור עצמו ולא יהי' צבור ביחד א"כ בודאי דגם הוא יכול להתפלל בביתו ביחיד וכנ"ל. והנה לכאו' דברי הש"ס תמוהים גם בלא דברי המג"א כיון דר"י סובר דיחיד פטור כשיש חבר עיר ובנ"כ בע"כ יש חבר עיר וא"כ מדוע אסור באכילה קודם מוסף הרי פטור הוא. ועכצ"ל דבאמת חיישינן שמא