גבעת הלבונה קכא

טעמי המצות דבשני מצות פירשה תורה הטעם ונכשל בהם שלמה מבואר דאם מפורש הטעם יוכל מי לבא לידי מכשול וזה כונת ריבר"י שכיון שראה שבזה שהי' בטוח בעצמו שלא יטה נכשל אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר משום דבמשנה מבואר סתם אין קורין לאור הנר ואין מבואר הטעם במשנה וממילא אם אין יודעין הטעם ל"ש מכשול אכן בברייתא מבואר הטעם שמא יטה ובזה נכשל ושיבח לשון חכמים במשנה דאין מבואר הטעם רק סתמא עכ"ד היקרים. ומעתה גם בכאן בודאי אם הי' מבואר במשנה הטעם דאין מדליקין בהם משום דאין נמשכין אחר הפתילה א"כ שפיר יש מקום לומר דבעירב בו שמן כשר מותר אבל כיון שאמרו סתם אין מדליקין ולא אמרו. הטעם אין לנו להתחכם מעצמנו ולהתיר בתערובות שמן כשר וזה דקאמר לפי שאין מדליקין היינו חז"ל אמרו סתמא אין מדליקין כ"ז אמרתי זה כבר ומצאתי אח"כ בכתבי קודש של אחי מו"ר הגאון הצדיק זצ"ל שכתב ג"כ כן ושמחתי שכיונתי לדעתו בזה. אכן כעת נראה בזה דהנה לקמן קאמר הש"ס ולגזור נמי חלב מהותך שנתן לתוכן שמן משום חלב מהותך שלא נתן לתוכן שמן ומשני היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזל"ג. והקשו התו"י שם דאכתי הוה גזלג"ז. מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה ותירצו בשם ריב"ן דהא דאמר לעיל נמשכין אחר הפתילה לא משום שמא יטה אלא שמא יכבה וליכא שלום בית יעו"ש. ועדיין אינו מובן דשוב הוה גזלג"ז ומה לנו אם הטעם שמא יטה או משום שלום בית סוף סוף הוא רק מדרבנן והוה גזלג"ז ולכן נראה בזה דבר חדש עפ"מ שאמרתי לבאר דברי רש"י ביצה ד"ב ע"ב ד"ה והתניא כו' והא דאמרינין בכולי' ש"ס דאין גוזרין גזל"ג מהאי קרא נפקא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת כלומר גזרה למשמרתי לתורתי ולא משמרת למשמרת כלומר גזל"ג יעו"ש. ואינו מובן מה בעי רש"י בזה ונראה בכונתו דהנה בהא דפריך הש"ס בביצה שם ואנן ניקום ונגזור גזלג"ז יש להעיר דהרי לכאורה בגוף הדבר שאין גוזרין גזל"ג צריכין להבין לשיטת הרמב"ם דכל איסורי דרבנן המה איסורי תורה ממש משום לאו דלא תסור א"כ כיון שכבר נגזרה גזרה הראשונה א"כ דינה כאיסור תורה ממש וא"כ מדוע אין גוזרין גזלג"ז. והי' נראה לכאורה לומר בטעם הדבר דהנה ענין גזרה הרי אינה ודאי רק ספק שמא יעשה כך וא"כ הרי אנן קיי"ל ספיקא דרבנן לקולא וכתבו הקדמונים הטעם לזה משום דכך התנו חז"ל בפירוש או משום דכל ספק מותר מה"ת ומדרבנן לחומרא ובדרבנן לא גזרו עיין מזה במפורשי ספר המצות להרמב"ם בשורש א' וא"כ כיון שגזרה הוא רק ספק לא ודאי וא"כ כיון דסד"ר לקולא משו"ה אין גוזרין גזלג"ז. ויש להסביר הדבר עוד יותר בגזלג"ז דבאמת זה ענין ס"ס הגזרה ראשונה היא ספק וגזרה השני' שוב ספק וא"כ הוה ס"ס ומותר בכל התורה כן הי' נראה לומר בטעמא דאין גוזרין גזרה לגזרה ומעתה לפ"ז הי' יוצא דין חדש דבאיסור שיש לו מתירין למחר דבזה קיי"ל דספק אסור כמבואר בביצה ד"ג שם וה"ה ס"ס בדאורייתא וא"כ בזה שפיר גזרינין גזלג"ז ושניא היא דשיל"מ מכל איסורי דרבנן. וא"כ מה פריך הש"ס אנן ניקום ונגזור גזל"ג הרי זה הוא דשיל"מ ושפיר קרינן בזה גזלג"ז. אמנם הדבר נכון דהא דאין גוזרין גזל"ג הוא משום דבפירוש מיעטי' קרא ולא משמרת למשמרתי וא"כ אין חילוק בין דשיל"מ לדבר שאין לו מתירין כיון דגוף הדבר גזרה אין גוזרין יותר. וזה כונת רש"י ז"ל לתרץ הקושי' הנ"ל וביאר בטעמא דאין גוזרין גזל"ג מהך קרא. ובאמת יש מקום לתרץ בזה הקושי' על הרמב"ם דמדוע סד"ר לקולא הרי הוה סד"א מטעם לא תסור והרבה פלפלו בזה ליישב הקושי'. ולהנ"ל הדבר מפורש בקרא דאין גוזרין גזל"ג והיינו משום דספיקא שרי בדרבנן. ואעפ"כ בדשיל"מ החמירו בספיקן הואיל ואין מבואר בקרא רק בגזלג"ז משו"ה הי' ביכולתם לאסור ספק אמנם גזל"ג דמפורש בקרא להיתר לא יכלו חז"ל לאסור כדברי הטו"ז ביו"ד קי"ז הנודעים

ג') ועפ"ז יש לומר ולחדש דהא דאין גוזרין גזל"ג הוא רק במקום שהגזרה הראשונה היתה לעשות משמרת לאיסור תורה בזה שפיר נלמד מקרא דושמרתם את משמרתי כנ"ל. אכן במקום שחז"ל אסרו הדבר מטעם אחר לא מטעם שמא יבאו להקל בשל תורה ואין זה בכלל גזרה אף שהיא רק דרבנן מ"מ כיון שאינו בכלל משמרת ואינו נלמד מקרא דושמרתם שוב יש לומר דגוזרין גם בזה דבזה שוב איסור הראשון דין תורה ממש יש לו ע"י הלאו דלא תסור והוה רק חדא גזרה ואולם יש לומר דעכ"פ שייך הטעם הראשון שכתבתי דהוה ספיקא דרבנן הואיל והדבר ספק שמא יבא להקל בזה. ואמנם כיון שכן שוב שפיר יש לומר דכ"ז רק באיסור שאין לו מתירין אמנם באיסור שיש לו מתירין דסד"ר אסור שפיר גם בדרבנן גזרינין בה"ג וזה דבר חדש. ומעתה מובנים דברי התו"י הנ"ל דבשלומא אם הטעם מגזרה שמא יטה א"כ הוה גוף הדבר דאין מדליקין משמרת שפיר אין גוזרין בזה גזלג"ז וכן בנתן שמן לחלב מהותך הואיל והוא רק גזרה חלב מהותך אטו אינו מהותך שפיר בנתן לתוכה שמן הוה גזל"ג. אכן אם אין הטעם דפסול שמנים מטעם דשמא יטה ורק משום דיכבה ולא יהי' שלום בית א"כ אין זה גזרה רק חז"ל תיקנו להדליק בשבת ואסרו שמנים הפסולים משום דאינם דולקים ויכבו ולא יהי' שלום בית ואין זה גזרה שמא יעשה איסור רק כך תיקנו חז"ל ואסרו שמנים הפסולים וא"כ בה"ג הואיל ויש להם מתירים למחר שפיר גוזרין גזרה גם בדרבנן ומיושב קושית התו"י הנ"ל וזה כונת הריב"ן בתירוצו דהטעם משום שלום בית. ומעתה מבואר דברי הש"ס הנ"ל דכיון שהשיבו אין מדליקין שאלו מ"ט והיינו דהרי הוה גזלג"ז דהוא סבר דהטעם שמא יטה וא"כ הוה גזלג"ז וכקושית תו"י הנ"ל והשיב לו לפי שאין מדליקין והיינו שחז"ל אמרו סתם אין מדליקין ולא אמרו הטעם שמא יטה וא"כ יש לומר דהטעם משום שלום בית ולהכי לא הוה גזלג"ז ומבואר דברי הש"ס הנ"ל ודוק

ד') ובזה יונעם לנו לפרש הנוסחא שהביא בגליון הש"ס שם לפי שאין נדלקין ולכאורה הפירוש דגם בנתן שמן כ"ש ג"כ אינו נדלקין בטוב. ואולם הדבר תמוה דהרי אביי שאל לרבה אי מותר ליתן שמן כ"ש או גזרינין דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא וא"כ נראה מדברי אביי דבזה אין שום ספק שדולקין יפה ורק שאל אי גזרינין. וא"כ איך אפשר שישיב לו רכה שאינן נדלקין גם בה"ג והאיך יחלקו במציאות כזה בדבר שיכולין לבא על הבירור בכל רגע ובע"כ שגם רבה מודה דבה"ג דולק שפיר ורק דסובר דגזרינין בה"ג כמ"ש רש"י וא"כ מהו הלשון לפי שאין נדלקין הרי דולק שפיר עם שמן כ"ש ואינו מובן וכפי הנראה המגיהים גירסא זו באו לפרש מה שדחקו רש"י והערוך לפרש הלשון לפי שאין מדליקין ולזה הגיהו הם נדלקין ואולם גירסא זו קשה יותר. אכן בדרכנו הנ"ל נראה לפר דהרי אביי שאל לרבה אי גזרינין בה"ג ובודאי הי' כונת שאלתו בזה כיון דכל עיקר הטעם משום גזרה אי גזרינין גזלג"ז והשיב לו רבה דאין מדליקין וע"ז חזר אביי ושאלו מ"ט והיינו דאין הכונה על הטעם דלא מהני שמן כ"ש הרי בזה הוא בעצמו ביאר הטעם בשאלתו אי גזרינין ובודאי דרבה השיב לו אין מדליקין משום דגזרינין וא"כ איך חזר ושאלו מ"ט אם בעצמו אמר הטעם. ולכן נראה דהכונה מ"ט על גוף הדין דשמנים אלו פסולים להדלקה והי' סבור שרבה ישיב לו שמא יטה ויקשה לו ע"ז דהרי הוה גזלג"ז, ואולם רבה השיב לו לפי שאין נדלקין והיינו