גבעת הלבונה קכ

בעיניו דלטעמא דכמ"ש כשר בה"ג ולטעמא דלכם פסול. אולם לענ"ד בגוף הדבר קשה לומר כן דמה בין זה לזה הרי הפסול דכמ"ש הוא ג"כ מקרא דולקחתם ואם בה"ג נקרא לקיחה הוה ג"כ לכם דהרי בקרא כתיב ולקחתם לכם וא"כ אם הוא בכלל ולקחתם ואינו מזיק מה שהזרע בפנים היא עומדת לשרפה א"כ גם לענין לכם אינו מזיק ומדוע נחלק בין זה לזה. והראי' שהביא מתוס' אינה ראי' כלל. דהרי אף לפי דבריו עדיין יוקשה הרי יוכל להפריש ממק"א וכל האתרוג יהי' שלו וכאשר באמת הרשב"א בסוכה שם מיאן בטעם הזה. מה"ט משום דיכול להפריש ממק"א, ובע"כ דהתוס' ס"ל דכיון שלא הפריש עדיין ויש בו חלקו של כהן בכל האתרוג א"כ ל"ה לכם. דהרי בב"ב קל"ז שם קאמר רק באם יכול לאוכלו ופירשב"ם שאין אחיו מקפיד אז יוצא בו באם יש אתרוג לכל אחד ואל"ה אם מקפיד אינו יוצא דל"ה לכם וכפירשב"ם שם דאין כולו שלו. וא"כ בטבל דקודם הפרשה אינו יכול לאוכלו וא"כ משו"ה ל"ה לכם דהכהן שותף בהקליפה כמו בהזרע וכמ"ש רש"י בגיטין מ"ז דשותפים יש להם חלק בכל חטה וחטה. ומשו"ה אף שיכול להפריש ממק"א אינו יוצא בו כיון דלע"ע לא הפריש. אבל אם כבר הפריש ורק חדרי הזרע המה תרומה והקליפה העליונה חולין שפיר ברור הדבר דנקרא לכם דאין חדרי הזרע מעכבין כלל כמו לענין כמ"ש ושפיר הקשו התוס' ומיושב קושית הרב הנ"ל

והנני ידידוש"ת באהבה

נפתלי הירץ באמבאך חופ"ק הנ"ל

סי' כ"ח

ב"ה יום ד' ז' דעשי"ת תרצד"ל סאמבר יצ"ו

כבוד ידי"נ הרב הה"ג החריף ובקי בחדרי תורה על דרכיו נוגה אורה. בשכל וסברא ישרה, וכו' כש"ת מו"ה מאיר סג"ל לנדוי שליט"א רב ומורה בק' ראטטערדאם בהאלאנד יצ"ו

אחדשתה"ט כמשפט, יקרתו קבלתי במועדו והיום בפתחי ספרים הנני לתשובתו בקצרה

ע"ד שאלתו, אודות האוסאמאטען שהמציאו כעת שהוא כלי העומד ברחובות קרי' וכאשר משליכין לתוכה מטבע ידוע היא משלכת מתוכה דבר ידוע לפי ערך המטבע שמשליכין לתוכה ושום אדם אינו עומד אצל הכלי הזו ואינו ידוע למי הכלי הזה אם מותר זה גם בשבת ע"כ שאלת כת"ה. והנה דבריו באו סתומים ולא בירר אם השאלה אם מותר לו לבר ישראל להיות לו כלי כזו עומדת ברחוב המוכרת גם ביום השבת. או אם מותר לישראל לקנות בשבת מכלי זה דבר מה. ונחזה אנן מה דקמן בעזהי"ת

הנה לכאורה לא יצויר השאלה אם מותר לישראל לקנות בשבת מכלי זה שום דבר דהרי אינה מוכרת בלא השלכת מטבע לתוכה והמטבע אסורה בטלטול כמבואר במשנה בשבת קמ"ב ובאו"ח סי' ש"ט וא"כ האיך משכח"ל שיוכל לקנות בשבת מכלי זה, ואולם יש לומר לפ"מ דקיי"ל באו"ח סי' ש"ח דאם תפס המוקצה בידו בשוגג או לצורך מותר להניחה במקום שירצה יעו"ש במג"א סק"ז. וא"כ יצויר השאלה בכה"ג שאחז המטבע בידו כבר אם מותר לו להשליכה לתוך הכלי ההיא לקנות איזה חפץ או מאכל. ומעתה נבא לעיין בעיקר הדין אי מותר בה"ג. הנה בטעם איסור מקח וממכר בשבת דעת רש"י בביצה ל"ז ע"א דהוא משום ממצוא חפציך או משום שמא יכתוב והרמב"ם בפכ"ג מה' שבת כתב הטעם דשמא יכתוב. ועוד כתבו הפוסקים דהוא ענין הוצאה מרשות לרשות. והנה אם נאמר הטעם דממצוא חפציך בודאי דאסור ואין שום נ"מ בין יש מוכר לפנינו או לא כגון בכלי זה עכ"פ הקונה בשבת יהי' על איזה אופן שיהי' עובר על ממצוא חפציך. אמנם לפי הטעם דשמא יכתוב לכאורה יש לומר דבה"ג שאין המוכר לפנינו ואינו ידוע מי המוכר ל"ש שמא יכתוב לפמ"ש רש"י בביצה שם דהטעם שמא יכתוב שטר מכירה א"כ זה שייך רק אם המוכר לפנינו. אמנם בנ"ד אין מי שיכתוב שטר מכירה וא"כ יש לומר לכאורה דשרי לטעם זה לקנות בשבת בכלי זה. ואולם באמת אין זה מן המדה כדי להתיר עי"ז, דהנה אם נאמר כן הי' מהראוי שיהי' מותר לקנות אצל נכרי דאם הנכרי יכתוב שטר מכירה אין בזה איסור כלל להקונה ואף דאולי יש בזה איסור אמירה לגוי שבות מ"מ לא מצינו גזרה כזו שמא יכתוב הנכרי. ואין לומר דחיישינן שמא יחתמו עדים ישראלים השטר דהרי בל"ז שטר מכירה אינו כתב יד המוכר רק חתימת ידי העדים וזה שייך גם בגוי דעדים ישראלים יכתבו לו שטר. דז"א, דלמה לנו לחוש לזה שמא יכתוב אחר ויעבור ובכל מקום גזרינין שמא יבא הוא בעצמו לידי איסור אבל לא מצינו גזרה מחשש שאחרים יבאו לידי איסור. ומלבד זה הרי מבואר בש"ס כתובות ל"ו ע"ב אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו וא"כ האיך שייך גזרה שמא העדים יעברו הרי בודאי העדים לא יעברו באיסור שבת בשבילו ועוד דלמה לנו למיחש לזה הרי קיי"ל בשבת דף י"א ובאו"ח סי' רע"ח דבשנים ביחד ליכא חשש הטי' דחבירו יזכירנו וא"כ ה"ה בזה כיון דעדים לא יצויר ביחיד רק בשנים א"כ אין כאן גזרה. וע"כ דעיקר החשש בזה היא ג"כ דחיישינן שמא יכתוב כ"א לעצמו לזכרון כמו דאסור לחשוב חשבנותיו שמא יכתוב והיינו לעצמו וה"ה במכירה ישנו חשש הזה שמא המוכר או הלוקח יכתבו לעצמם לזכרון. ואף דרש"י כתב שטר מכירה בע"כ דלאו דוקא הוא והרמב"ם כתב שם סתם שמא יכתוב. ותדע דהרי המקנה באה"ע סי' מ"ה כתב דאיסור מתנה בשבת ויו"ט האיסור הוא על הקונה דוקא המקבל מתנה ולא על הנותן דאסתלוקי רשותא הוא יעו"ש. וא"כ אם נאמר דהחשש משום שטר מכירה א"כ אדרבה עיקר האיסור על הנותן הוא שיכתוב שטר מתנה. ואמנם דברי המקנה תמוהים דהכי עיקר טעמו של איסור מתנה בשבת הוא משום הכנסה לרשות הרי האיסור הוא או ממצוא חפציך או משום שמא יכתוב וכנ"ל וא"כ מה נ"מ בין הנותן והמקבל מתנה. ואינו דומה להא דעירובין ע"א דאסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי דשם אינו נקנה לשום איש אמנם במקח וממכר ומתנה האיסור על שניהם מחשש שמא יכתוב או משום ממצוא חפציך ועכ"פ בזה בודאי צדקו דברי המקנה דהקונה ג"כ עובר ואף דהעליתי זה כבר בתשובה דלקנות מהפקר שרי בשבת וכמ"ש ג"ב מר אחי הגאון ז"ל בספרו אהל יהושע ח"ר סי' ט"ז אות א'. אמנם עיקר הטעם משום דחז"ל אסרו רק הוצאה מרשות והכנסה לרשות ביחד וזה בלא זה לא אסרו. אמנה בנ"ד דאיכא תרווייהו אף שאין המוכר לפנינו לא גרע מאם המוכר נכרי דבודאי אסור וכנ"ל. וא"כ ברור הדבר דהדבר אסור גם לפי הטעם דשמא יכתוב וכנ"ל

ב') ונראה עוד לומר בזה דבר חדש. דאף אם נאמר דבה"ג ל"ש שמא יכתוב ג"כ אסור. ונקדים לבאר דברי הש"ס בשבת כ"א ע"א מהו שיתן לתוכו שמן כ"ש וידליק א"ל אין מדליקין מ"ט לפי שאין מדליקין ואינו מובן מה השיב לו ועיין שם בגליון מ"ש בשם הערוך בזה. ומכבר אמרתי בזה עפי"ד הגאון מווילנא זצ"ל שפירש דברי הש"ס כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר וביאר עפ"מ דמבואר בסנהדרין מפני מה לא נתפרשו