גבעת הלבונה קיד

גופי' וא"כ הרי כבר הבאתי באות ו' דעיקר קושית הש"ס דכי משכח"ל ליבטלי' היינו דילמא ימצאנו ביו"ט יעו"ש בשם הצל"ח, וא"כ משו"ה לא נקט רש"י העשה דתשביתו כיון דעיקר הקושי' שמא ימצאנו ביו"ט וא"כ אז אין עשה דתשביתו רק הלאווין ומשו"ה נקט רש"י הלאווין דביו"ט לכ"ע עובר בלאו ולא בעשה ומיושב דקדוק הא"צ הנ"ל בדברי רש"י

י"ב) ובזה נאוה קודש לתרץ דברי התוס' ז"ל בסוגיין התמוה מאוד. דהנה כבר הבאתי פירש"י ז"ל שפירש הך דודעתו עלי' שחס עלי' לשורפה והתוס' פירשו דדעתו עלי' ואינו בטל ממילא כמו פירורין וכתבו ולפירש"י יוקשה שפירש וחס עלי' לשורפה א"כ מאי פריך וכי משכח"ל ליבטלי' הרי אמרת שחס עלי' לבטלי' עכ"ק. והמהרש"א והצל"ח שם תמהו תמהון גדול דמה ראי' משרפה לביטול דנהי דחס עלי' לשורפה מ"מ לבטלי' אינו חס ומה הקשו התוס' ובאמת שדברי התוס' תמוהים מאוד. אכן אם נאמר כדברי הגאון הנ"ל מקום יש בראש לבאר דבריהם בדרך הפלפול בעזהי"ת כאשר אבאר. דהנה כבר נודע שיטת הכלבו דלחמץ ידוע מה"ת לא מהני ביטול. והב"ח והפר"ח באו"ח תל"א שם תמהו עליו מסוגיין דפריך הש"ס וכי משכח"ל ליבטלי' והרי אז כבר יהי' חמץ ידוע ולא מהני ביטול עכ"ק. אכן אם נאמר כדברי הגאון הנ"ל יש ליישב הקושי' בטוב. דהנה עוד הקשה הפ"י בפסחים מ"ו בהא דאר"י לא זהו חמץ שמוזהרים עליו בב"י וב"י והרי כ"ז שייך לענין הלאווין אבל לענין העשה ל"ש זה וא"כ עדיין יעבור על העשה. אכן לדברי הגאון הנ"ל מיושב הקושי' דהרי ביו"ט ל"ש העשה וז"פ. והנה כבר כתבתי בשם הצל"ח דמשו"ה לא קאמר הש"ס וכי משכח"ל ישרפנו משום דיוכל לתרץ דחשש שמא ימצאנו ביו"ט וכנ"ל. ומעתה לפ"ז כבר העלה הפ"י ז"ל בריש פסחים בטעם שיטת הכלבו דחמץ ידוע ל"מ ביטול דנהי דיועיל הביטול גבי לאו דב"י אבל עכ"פ עשה דתשביתו אינו מקיים בזה דהרי החמץ לפנינו ואינו משביתו יעו"ש. ומעתה לפ"ז יש לדון בדבר הבא מן החדש דאף לשיטת הכלבו דל"מ ביטול לחמץ ידוע זה רק בערב פסח דשייך עשה דתשביתו שפיר ל"מ ביטול אבל בפסח גופי' אם הי' מהני ביטול שפיר מועיל אף לחמץ ידוע דהרי עיקר מה דל"מ הוא מחמת העשה וא"כ הרי ביו"ט גופי' אינו מוזהר בעשה וכדברי הגאון הנ"ל ומהני ביטול אף לחמץ ידוע ומעתה שפיר פריך הש"ס וכי משכח"ל ליבטלי' דממ"נ אם ימצאנו בערב יו"ט הרי יוכל לשורפו וא"כ בודאי לא יעבור מה תאמר שמא ימצאנו ביו"ט דאסור לשורפו הרי ביו"ט שוב מהני ביטול אף לחמץ ידוע וא"כ כי משכח"ל ליבטלי' ומיושב שיטת הכלבו. אכן לכאורה עדיין יש להעיר דמה יענה הכלבו אם יחול ער"פ בשבת דאז לשורפו לא יוכל וכן הביטול לא יועיל אז דהרי בע"פ מוזהר בעשה דתשביתו ואין הביטול מועיל לחמץ ידוע ומה פריך הש"ס וכי משכח"ל לבטלי' הרי שפיר הי' צורך בהתקנה עכ"פ באם חל ע"פ בשבת וכיון דלפעמים נצרכה תקנה זו שפיר תיקן רב בכל השנים לעשות תקנה זו ומה הקשה הש"ס. אכן יש לומר דהדבר נכון. דהרי כבר העיר המג"א באו"ח תמ"ו מדוע אסור לבער החמץ ביו"ט הרי כל עיקר האיסור הוא רק מדרבנן משום טלטול מוקצה דעל מלאכת הבערה אמרינן מתוך ורק הטלטול הוא האיסור וא"כ עשה דתשביתו ידחה לאיסור מוקצה דרבנן. אכן עפי"ד הגאון הנ"ל נכון הדבר דהרי ביו"ט ליכא עשה דתשביתו וא"כ ל"ש לומר עשה דוחה ל"ת ומיושב קושית המג"א הנ"ל [והפלא שהגאון נוב"י שם האריך להביא ראיות שלא כדברי הגאון הנ"ל ולא הביא מדברי המג"א בשם הקדמונים שהקשו דידחה העשה דתשביתו דמוכח מזה דגם בפסח שייך העשה] ומעתה כ"ז בפסח גופי' אבל בע"פ שחל בשבת דבזה כיון שיש עשה דתשביתו שפיר יוכל לבערו אז אף דלא יוכל לשורפו משום דבשבת ל"ש מתוך אבל הרי שיטת רש"י דלאח"ז איסורו היינו בע"פ לאחר שש השבתתו בכל דבר לכ"ע וא"כ יוכל לזרקו לים וכדומה ויש רק איסור טלטול דרבנן ובזה שפיר עשה דתשביתו דוחה אותו ושפיר יוכל לבערו אז. ועוד יותר דאף לדברי המג"א שתירץ משום דיו"ט עשה ול"ת ואף באיסור דרבנן יש עשה ול"ת וכדברי הר"ן בר"ה ל"ג ומשו"ה אין עשה דתשביתו דוחה אותו יעו"ש. מ"מ בחל ע"פ בשבת יש לומר דשפיר דוחה. דהנה לענ"ד נראה ברור דאף לדברי הר"ן הנ"ל דאף באיסור דרבנן יש עשה ול"ת ביו"ט זה רק ביו"ט. אמנם בשבת לפמ"ש הקדמונים ביבמות ד"ו בשם רבינו יונה ז"ל דאף דבשבת יש עשה ול"ת זה רק באיסור שיש בו כרת אמנם במחמר דאין בו כרת רק ל"ת גרידא אין בו העשה דהעשה לא נאמרה רק במלאכה גמורה שיב"כ יעו"ש ברשב"א וריטב"א. וא"כ הדבר ברור דמכ"ש באיסור דרבנן בודאי דלא חמירא יותר מדאורייתא שאין בו כרת דליכא רק ל"ת גרידא ועשה דוחה אותה ובאיסור דרבנן נאמר שיש עשה ול"ת ואין עשה דוחה אותה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא האיך מצינו כזאת שאיסור דרבנן יהי' חמור מאיסור תורה מעיקר הדין לא גזרה ואמנם בגזרה מצינו לפעמים שהחמירו בדבריהם יותר משל תורה אבל לענין עשה דוחה ל"ת שזה דינא ולא גזרה לא מצינו בשום מקום כזה ובע"כ שדברי הר"ן ז"ל נאמרים רק באיסורי יו"ט דביו"ט בודאי העשה כוללת כל המלאכות דביו"ט אין חילוק בין מלאכה זו לאחרת וכולם אסורים בלאו וא"כ בכולהו יש העשה וא"כ שפיר כתב הר"ן דגם באיסור דרבנן יש בו עשה ול"ת דרבנן. אמנם בשבת דגם באיסורי תורה גופייהו יש חילוק בין מלאכות שיב"כ למלאכה שאין בה כרת ובלאוי שאין ב"כ לא נאמרה העשה האיך נאמר דבמלאכה דרבנן יש עשה. וע"כ דבשבת מודה הר"ן דבאיסור דרבנן ליכא רק ל"ת דרבנן. וא"כ בשבת ש ע"פ שפיר ל"ש תירוצו של המג"א ושפיר עשה דתשביתו דוחה לאיסור טלטול מוקצה דרבנן. ושפיר פריך הש"ס וכי משכח"ל ליבטלי' דבזה הרי ממ"נ בע"פ בין אם חל בחול בין אם חל בשבת יכול לבערו ורק דאתה חושש שימצאנו ביו"ט א"כ הרי ביו"ט שפיר מהני ביטול גם לחמץ ידוע דאז ליכא העשה ונכונים דברנו בישוב שיטת הכלבו

י"ג) אכן כ"ז יוצדק רק לפירוש התוס' שפירשו ודעתו עלי' דאינו בטל מאליו כמו פירורין אבל אינו חס לשורפו וא"כ בחול שפיר יכול לשורפו בע"פ ולא יעבור שפיר מקשה הש"ס וכי משכח"ל לבטלי'. אכן לפירש"י שפירש וחס עלי' לשורפה א"כ אף אם ימצאנו בע"פ ג"כ אין לומר שיתקן האיסור במה שישרפנו תיכף דהרי חס הוא ורק שנאמר דלבטלה אינו חס כדברי הגאונים הנ"ל ויוכל לבטלה אבל בזה שוב יוקשה דמה יועיל הביטול אז בע"פ הרי חמץ ידוע ול"מ ביטול ואז הוא מצווה בעשה דתשביתו. וכבר כתב זקיני המג"ש בחידושיו לפסחים דף י' ובספרו שו"ת פני יהושע ביאר באריכות דשיטת רש"י כשיטת הכלבו דלחמץ ידוע ל"מ ביטול יעו"ש בספרו. ומעתה שוב יוקשה לפירש"י ז"ל מה פריך הש"ס וכי משכח"ל לבטלי' הרי חס הוא לשורפה ורק שתאמר דיבטלה הרי יוקשה דילמא ימצאנה בערב יו"ט דאז לא מהני הביטול ולשורפה חס הוא. וזהו כונת התוס' ולפירש"י יוקשה מה פריך הש"ס וכי משכח"ל לבטלי' הרי חס הוא לשורפה ורק לבטלי' וא"כ בע"פ דל"מ ביטול בזה אין עצה ומיושב קושית מהרש"א והצל"ח ע"ד התוס' בדרכו של הגאון הנ"ל דל"ש העשה ביו"ט ודוק

י"ד) ובזה יתיישבו ג"כ דברי רש"י ז"ל בסוגין אהא דהמוציא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו כלי פירש"י שם ומיירי בביטלו דאינו עובר בבל יראה יעו"ש ותמה הפ"י דהרי מדברי רש"י ז"ל משמע דבלא ביטלו