גבעת הלבונה קי

אבל בב' מקומות דאותם שתמה הגאון אין ויואייו אא יינהו מקומם וכן אותם שהמה במקום יויוניו ויויאיזי היוז לירג בתו"י הנדפסים בש"ס ווילנא ביגיזויז יזש שיויי תו הא דפריך הש"ס והא איכא שמעא היינו שהוא רואה רבו עושה כאן כך וכאן כך יסבור שמותר לוופויז אגודות אגודות ומפני דמודע לשמעא יעו"ש. והנה לפי"ז לכאורה יש להעיר הרי גם בב' מקומות יש לחוש לאורחים הבאים להתם ולהכא ויראו כאן עושים כך וכאן כך ויסברו דמותר לעשות אגודות אגודות כמו הך דשמעא ובזה ל"ש לומר דמודע להו. ואולם כבר הביא התויו"ט בפ"ג דשבועות מ"א בשם הירושלמי דלא חיישינן לעוברים ושבים מפני מראית העין אלא לבני עירם וא"כ משו"ה ל"ש בזה איסור מראית העין

ואולם הב"י באו"ח סי' רמ"ד הביא בשם הפוסקים דחיישינין בשבת לאורחים הבאים וכן פסק רמ"א שם וכבר העיר המג"א בסק"ו שם מהך דירושלמי וכתב דבשביעית הקילו. ומעתה נראה דהמקשה הי' סובר דאדרבה בשבת החמירו לחוש גם לאורחים מפני מראית העין וא"כ שפיר הקשה דסד"א משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי ומשו"ה הקשה. ואולם המתרץ תירץ לו דמקומות מקומות שאני והיינו כתירוץ המג"א דבאמת אין כאן חומרא בשבת ורק בשביעית הקילו ואעפ"כ ל"ש בב' מקומות איסור לא תתגודדו משום מראית עין דזה שייך רק במקום שהאורח הבא מכל מקום יראה הדבר ויחשוד שפיר חיישינן לאורחים כמו בהך דסי' רמ"ד והך דשביעית. אכן בהך דלא תתגודדו דעיקר החשש רק שמא יבא אורח אחד במקום הזה מקודם ואח"כ במקום השני ולזה לא חיישינן דזה ב' חששות דהרי יוכל להיות שהאורחים יהי' ג"כ ממקומות שנוהגים כבמקום הזה והרי זה דומה לדברי הגאון יד אפרים באו"ח סי' תנ"א סעיף א' שחילק בין כלי פסח דמותרים לעמוד במקום גבוה כל השנה וכלי חמץ בפסח אסורים משום דבזה צריכין לחשוש ב' חששות ולזה לא חיישינן יעו"ש והוא ממש כהך. ומבואר דברי הש"ס הנ"ל ודוק

י') זהו חדא ועוד בה שני' בש"ס יבמות פ"ח ע"ב בתוד"ה א"ה כתבו הא דלא מייתי מרישא משום דאיכא למימר דבגט איירי ודבריהם תמוהים מאוד דהרי שוב יוקשה דהוה מחזיר גרושתו וכבר תמה בזה מהרש"א ז"ל ואדרבה בזה ל"ש לתרץ כרבי יוסי בן כיפר והיא תמוה עצומה. והנה הב"ח ז"ל בהגהותיו שם כתב לתרץ דהיכא דיש לומר דעשה בהיתר לא חשדינן לי' שעשה באיסור וא"כ בארוסה דיש לומר דסובר כר"י ב"כ שפיר שייך לומר כן אמנם בנשואה דאסורה לכ"ע בודאי נאמר דאין זה מחז"ג כלל דהגירושין הי' רק מחמת גזרה ואולם תמה מהא דקאמר הש"ס ונמצאת א"א יוצאת בלא גט הרי גם בזה בודאי נתלה דהי' בהיתר ותירוצו חסר. ולענ"ד נראה לבאר הדבר ונקדים לבאר דברי רש"י ז"ל בד"ה נמצא זה מחז"ג משנתארסה כלומר אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה ואינו מובן מה בעי בזה ומאי קשיא לי' והב"ח שם בהגהותיו פירש ג"כ בדרכו הנ"ל ולענ"ד נראה לבאר הדבר יותר בדרכו של הב"ח ז"ל, דהנה בש"ס שם יש לדקדק דמקודם קאמר גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וכן אח"כ נימא גירש זה וקידש זה ואולם אח"כ גבי מחזיר גרושתו קאמר נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה ולא קאמר שמא יאמרו או נימא יין וצ' נמצא, ועוד יש לדקדק דמדוע האריך בלשון מחזיר גרושתו משנתארסה ולא קאמר סתם מחזיר גרושתו ולכן איו זיל ז"לצה בענין זה יש ב' חששות האחת דשמא ואו גיל אחרים להקל ולעשות כן דיסברו דמותר הדבר הואיל זז וו שמא עושה כן ואין מוחים בידו, השני משום ווי שש ויתן וואוז"ז דמו שאסור הדבר ורק יחשדו אותו שינוי ווה וא אוה דאסור בכמה מקומות משום זה והוו"יו יו"ז אא מבואר כעין החשש הראשון דעי"ז יסברו שמותר יעו"ש בבית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ וכן ביבמות ל"א ול"ב. והך חששא דמראית העין מבואר בכמה מקומות בש"ס. והנה נחקור לא החילוק שבין אלו הב' חששות. הנה התוס' כתבו ביבמות כ"ח ע"א דבמקום שהאיסור ברור אין חשש שיבאו להתיר הדבר יעו"ש. וא"כ נמצא דבאיסור א"א למשל אין שום חשש שיבאו להתיר איסור א"א עי"ז שהראשון מחזירה דשום איש לא יטעה לומר דא"א מותרת ורק במקום שיש למצוא צד היתר ואינה לפי ההלכה יש מקום לחשוש כן ולא באיסור ברור. ואולם איסור מראית עין שפיר שייך בזה ואדרבה. ואולם עוד חילוק יש בזה, דהנה כבר כתב הטו"ז ביו"ד סי' פ"ז ס"ק ד' דמשום מראית העין אסור רק לכתחילה ואין לאסור בדיעבד משום מראית העין. וא"כ הרי דמשום איסור מראית העין אסור רק לכתחילה ולא בדיעבד. ואולם מחמת החשש שמא יבאו להתיר שפיר גם בדיעבד אסור והנה לפ"ז הש"ס דקאמר שמא יאמרו א"א יוצאת בלא גט בזה א"א לומר דיטעו להתיר א"א ורק דהאיסור משום מראית העין ולזה קאמר שמא יאמרו וכן לקמן נימא כו' והיינו דהאיסור הוא רק משום דיאמרו דהמה עוברים באיסור. ולכאורה כיון דהאיסור רק משום מראית העין א"כ אין איסור בדיעבד שכבר נעשה וכאן הוה דיעבד ואולם הרי יש עצה לגרש והוה לכתחילה ומשו"ה צריכה גט ואולם גבי מחזיר גרושתו בזה שפיר יוקשה דנהי דאיסור א"א אפשר לתקן ע"י גט אבל אם הראשון מחזירה נהי דמראית עין מחמת א"א יש לתקן בגט. אבל איסור דמחזיר גרושתו דאין עצה וא"כ הרי כתבו תוס' בפסחים דף ל' דכלי חרס דא"א לתקן בהגעלה הוה דיעבד וא"כ כמו כן באיסור מחזיר גרושתו דאין עצה והוה דיעבד ובה"ג ל"ש לאסור משום מראית עין ובפרט דבאמת הרי הוא אשתו ואם נאסרנה עליו אין לך דיעבד גדול מזה ומשו"ה מותרת בגט דניתקן איסור דא"א שיש עצה. ואולם משו"ה דיקדק הש"ס בקושי' זו וקאמר נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה והיינו דבזה שנחלקו ור"י ב"כ מתיר בה"ג ואם אנו רואים שחוזרת אליו נוכל ללמוד מזה דמחז"ג משנתארסה מותרת ובאמת אסורה לפי ס"ד דהש"ס ולהכי לא נקט הש"ס לשון ואמרו משום דאין הקושי' מכח מראית עין ורק דבאמת יבאו אחרים להתיר איסור עי"ז ובדיוק נקט משנתארסה. וזהו כונת רש"י ז"ל דקשיא לי' דהרי בזה הוא דיעבד ול"ש מראית עין וגם מדוע שינה הש"ס בלשון וכנ"ל ולזה כתב כלומר אתי למימר דמותר כו' ומבואר דברי רש"י ז"ל בדרכו של הב"ח וע"ז משני שפיר דבאמת מותר משנתארסה. וכ"ז באם נתארסה אכן ברישא דמיירי בנשואה ואיסור מחז"ג בזה ידוע לכל ולא שייך החשש דיבאו להתיר ורק איסור מראית עין שפיר הוה דיעבד ורק לענין איסור א"א דיש עצה בגט הוה לכתחלה אבל כשמגרשה ואיכא רק החשש דמראית עין באיסור מחז"ג בזה שפיר מותר הואיל והוה דיעבד גמור דאין עצה ומבוארים דברי התוס' בזה ואולי גם הב"ח כיון לזה ודוק

והנני בזה ידידוש"ת באהבה

נפתלי הירץ באמבאך חופ"ק

סי' כ"ו

ב"ה א' פ' תולדות תרפ"ב פה מאזרוב יצ"ו

כבוד הרב הה"ג החריף ובקי בחדרי תורה וכו' כש"ת מו"ה שמואל אהרן הלוי שליט"א ר"מ דק' זאוויערציע מו"ל קובץ תורני "הפרדס

" אחדשתה"ט לנכון קבלתי הקובץ מחודש מרחשון דהאי שתא ונעתרתי לבקשת כת"ה לעיין