גבעת הלבונה קט

שקשה לי בהא דסוכה מ"ב הנ"ל דפריך טלטול בעלמא ומשני אמר רבה שמא יעבירנו והרי כתבו רש"י ותוס' ביצה י"ב דאיסור מוקצה היא מחמת גזרה שמא יוציא והביאו משבת קכ"ד דמפורש שם דטלטול משום הוצאה היא יעו"ש ובאמת דדבריהם סתרו למ"ש בביצה ד' דמוקצה אין לו עיקר בדאורייתא ולא ראיתי מי שיעיר בזה. ועכ"פ אם נאמר דטלטול מגזרת הוצאה הוא כמפורש בשבת. וא"כ מה הקשה הש"ס טלטול בעלמא היא והרי נגזר מגזרה דהוצאה ואי דהש"ס סובר דמחמת גזרה זו אין לבטל כל ישראל ממצות לולב א"כ מה הועיל רבה בתירוצו דגזרה שמא יעבירנו הרי גם איסור טלטול הוא מחמת זה ואעפ"כ הקשה הש"ס ומה הוסיף הוא בתירוצו והקושי' עצומה מאוד ובשלומא לשיטת תוס' ביצה ד' הנ"ל דמוקצה אינו משום דאורייתא שפיר תירץ רבה שיש בזה גזרה דאורייתא וכן נראה מפירש"י בסוכה שם אבל למ"ש בביצה י"ב קשה מאוד ותמה אני שלא העירו בזה המפורשים. אכן בהנ"ל נראה לתרץ, דהנה כבר הקשו רש"י ותוס' שם בהא דשמא יעבירנו דלא קאמר משום שמא יוציאנו לרה"ר ותירצו תוס' דיש הכירא מרה"י לרה"ר ולא יטעה בזה וליכא למיגזר יעו"ש. אכן עדיין קשה דהרי כבר כתב הטו"א במגלה ד' דעיקר החשש דשמא יעבירנו הוא דישכח שהוא שבת יעו"ש וא"כ שוב קשה מדוע לא קאמר שמא יוציאנו והחידוש שהטו"א לא הביא דברי התוס' דמבואר שלא כפירושו. ועוד דהרי מבואר בש"ס הנ"ל דאיסור מוקצה משום הוצאה הוא א"כ הרי דגזרינן משום הוצאה ושוב קשה קושיתם הנ"ל. אכן לענ"ד נראה דבאמת בלשון רבה דקאמר שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי בזה מפורש החשש דהוצאה דבודאי האתרוג והשופר ומגלה המה בבית וא"כ בזה שנוטלו בידו והולך אצל בקי א"כ ממילא מוציאו מרה"י לרה"ר, וא"כ באמת מפורש בדברי רבה גזרה דהוצאה ורק שקשה א"כ מדוע צריך ג"כ לגזרה דשמא יעבירנו הרי סגי בגזרה זו דיוציאנו מרשות לרשות. אכן נראה דבאמת הש"ס דהקשה דטלטול בעלמא הוא הכונה אף דבאמת חז"ל עקרו דבר תורה בשוא"ת מחמת איסור חז"ל וכמו שהקשיתי למעלה מהא דר"ה ל"ג. וכן מצינו בערל והזאה ואולם זה רק במקום שנוגע לאדם פרטי אבל בכאן דיבטלו כל ישראל ממצות לולב עי"ז נהי דטלטול הוא מגזרת הוצאה מ"מ אין מהראוי לבטל כל ישראל ממצות לולב מחמת גזרה זו וע"ז משני אמר רבה גזרה שמא כו' ויעבירנו ד"א ברה"ר והיינו מלבד הגזרה דהוצאה שזה הזכיר גם המקשן בקושיתו דטלטול הוא דהאיסור משום הוצאה כדברי הש"ס בשבת הנ"ל הוסיף הוא ג"כ הטעם דיעבירנו ד"א ברה"ר וא"כ בה"ג דיש בזה ב' גזרות גזרינן גם בכה"ג ומיושב קושיתי הנ"ל בצירוף קושית התוס' הנ"ל ודוק בזה

ח') ויש להמתיק הדבר ביותר דכבר הקשיתי על תירוץ התוס' דלא יטעה להוציא מרה"י לרה"ר דהרי החשש הוא שישכח שהוא שבת וכדברי הטו"א. ועוד דהרי מפורש בש"ס דאיסור טלטול משום הוצאה הוא הרי דגזרינן כה"ג. ונראה דבאמת בזה דברי התוס' ברורים דל"ש לומר שישכח שהוא ברה"י וא"כ בע"כ דהגזרה היא רק שמא ישכח שהוא שבת וא"כ הרי כבר כתב הטו"א שם בעצמו דזה חשש רחוק דישכח שהוא שבת וא"כ יוקשה באמת מדוע אסרו טלטול. אולם נראה עפמ"ש הישויע"ק ז"ל ביו"ד סי' ט"ו דבתקנה הנוגע לכל העולם חיישינן גם למיעוטא דבכל העולם בודאי יהי' המיעוט ג"כ וחששו חז"ל לתקן הדבר יעו"ש. וא"כ אומר אני גם באיסור מוקצה אף דהדבר ל"ש שישכח שהוא שבת מ"מ כיון דהדבר נוגע לכל העולם חששו חז"ל גם להמיעוט ומשו"ה אסרו טלטול מוקצה. ומעתה כ"ז רק בכל מוקצה דהוא רשות שפיר חשו חז"ל לתקנת המיעוט אכן בסוכה שם שפיר פריך הש"ס טלטול בעלמא הוא והיינו אף דהוא אסור מגזרה שמא יוציא מ"מ הוא רק לתקנת המיעוט וא"כ כ"ז בדבר הרשות. אכן במצות לולב שפיר קשה דהרי התוס' בפסחים פ"ט ע"א הקשו דהאיך יכנוס לידי ספק כרת ע"י דשמא יהי' נותר וכדומה, ותירצו הואיל ורובם יעשו שלא כהוגן מוטב להכניס לספק כרת. וא"כ גם בנ"ד אף שאינו כרת קשה בשביל דאולי המיעוט יבאו לידי איסור בשוגג יעשו רובם שלא כהוגן וימנעו ממצות עשה דאורייתא ובזה ל"ש תירוץ התוס' בפסחים שם דאדרבה בכאן רובא דרובא עושים שלא כהוגן בשביל המיעוט ואינו דומה להא דר"ה ל"ג דהוא באדם פרטי אמנם כאן דנוגע לכל העולם שפיר הקשה הש"ס ומיושב קושיתו הנ"ל. והנה בהא דשמא יעבירנו ג"כ קשה מאד לפי דרכינו דעיקר קושית הש"ס דהאיך נבטל כל ישראל ממצות לולב בשביל המיעוט שאולי יבאו לידי איסור עדיין יוקשה מה תירץ רבה שמא יעבירנו הרי זה רק מיעוט שאינו מצוי בישראל שלא יהי' בקיאים ובשלומא במגלה יש לומר דאינם בקיאים בחסרות ויתרות וקרי וכתיב שזה צריך הקורא לזכור וזה אולי הרבה אינם בקיאים וכן בשופר יש לומר ג"כ שמא הואיל והוא חכמה נמצאים הרבה שאינם בקיאים. אבל בלולב באמת כל ישראל בקיאים בזה ורק מיעוטא שאינם בקיאים וא"כ זה הוא חשש רחוק מאוד שזה המיעוט שאינו בקי יעבירנו ד"א ברה"ר וא"כ שוב יוקשה בשביל המיעוט שאולי יעשו שלא כהוגן יבטלו כולם ממצות לולב. ובפרט דהרי התוס' ביבמות קי"ט ע"א כתבו להקשות בהא דגזר ר"מ על הכותים בשביל מיעוט שנתקלקלו דאם מיעוט הוחזק כל כותים מי הוחזקו וכתבו דשם שהמה אומה אחת ואין נזהרין במצות ואולם גבי ישראל כתבו תוס' שם דאמרינן אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ואפי' לר"מ לא גזרינן יעו"ש. וא"כ קשה מאוד בהא דשמא יעבירנו דהוא בשביל המיעוט האיך אסרו לכל ישראל ומה תירץ הש"ס. אמנם נראה עפמ"ש הר"ן בחולין ס"ג דתרי מיעוטי הוה כרוב וכ"כ תוס' בב"ב צ"ז ע"א דתרי מיעוטא הוה פלגא ופלגא יעו"ש. וא"כ שפיר משני הש"ס כיון דעיקר קושית הש"ס דגזרה דהוצאה היא רק מיעוטא וא"כ כיון שיש עוד חשש דיעבירנו אף דהוא ג"כ מיעוט מ"מ בהצטרף אל המיעוט דטלטול הוה ב' מיעוטא והוה רובא או פו"פ עכ"פ ושפיר גזרי. ומיושבים כל הקושית דבאמת הטעם דהוצאה מבואר בדברי המקשן והמתרץ הוסיף הטעם דיעבירנו וגם דברי התוס' מיושבים מכל הקושית דבשלומא אי הוצאה אפשר גם ביודע שהוא שבת הי' ג"כ מקום לומר דיש ב' מיעוטי בגזרה דהוצאה גופה מיעוט שיוציאו אף שיזכרו בשבת ומיעוט שישכחו בשבת אבל כיון שאם יזכור שהוא שבת לא יטעה להוציא וא"כ הוה רק מיעוט א' א"כ בשביל זה אין כדאי שיעשו רובם שלא כהוגן ומשני שפיר דיש עוד מיעוט דיעבירנו וכנ"ל ומיושבים כל קושיות על התוס' וקושית התוס' גופא ויבואר הסוגי' באר היטב ודוק כי קצרתי בזה והוא דרך חדש בביאור הענין. ועיין כעין זה בתוס' ע"ז ל"ו ע"א בענין שמן דגזור משום חתנות ומשום זליפת כלים אף דכל טעם בפ"ע אין בו כדאי לגזור בשבילו דנוטל"פ מותר וגם ל"ש חתנות בשמן מ"מ גזרו משום ב' הטעמים ביחד יעו"ש והוא כדברינו בעזה"י

ט') ואציגה פה ב' גרגרים בענין איסור מראית עין שאמרתי כעת בעיוני בדברי מעכ"ת. (א') בש"ס יבמות דף י"ד ע"א ודקארי לה מאי קארי לה סד"א משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי. ומעודי לא הבנתי מה זה ועל מה זה יהי' נקרא משום חומרא דשבת כמק"א ושום מפורש לא ביאר הדבר. אכן לענ"ד נראה, דהנה בגוף הדבר שמחלק הש"ס בהך דלא תתגודדו דהוא רק במקום אחד ולא בב' מקומות נראה הטעם דענין לא תתגודדו הוא רק כשנראה לעין כל אגודות אגודות וזהו רק במקום אחד