גבעת הלבונה קז

לתוכה אף שכבר עומדת מוטמנת בתוך כרים ואינה מצטננת מ"מ כיון שמוריקין לכלי אחרת מותר וה"ה בנ"ד כן הוא. ואף שבזה כל עוד שאינו מכסה הקדרה למעלה לא נקרא הטמנה ועיקר ההטמנה היא הכיסוי. מ"מ הרי גם בהוואריס פלאש כל עוד שלא סגר פי הפלאש למעלה אינו שומר החום וא"כ סתימת הפה של הפלאש הוה ממש כמו הכיסוי בכרים וכסתות וזה ברור. ועוד נראה בזה דהנה דבר ברור דאם נותנים משקה רותחת מכלי ראשון לתוך הוואריס פלאש בודאי דהפלאש יש לו דין כלי שני אף שמחזיק חומו ולהרבה שיטות אם אין דפנות מקררות אף שאין דפנות המחממות יש לה דין כלי ראשון ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ה סק"ח מ"מ בודאי דשום אדם לא יתעקש לומר דוואריס פלאש יש לו דין כלי ראשון. ובע"כ דבאמת גם הדפנות של הוואריס פלאש תיכף בעת שנשפך המשקה לתוכה מקררות המה כמו כלי אחרת ורק דבכלי אחרת גם אח"כ בכל שעה ושעה מתקררות ובוואריס פלאש רק ברגע הראשון הדפנות מקררות ואח"כ נשארת בחומה וא"כ אין שום חילוק בין פינה לקדרה אחרת או לוואריס פלאש וזה ברור מאוד. ובפרט דלדעתי עיקר הטעם דפינה לקדרה אחרת מותר בשבת הוא משום היכר כיון דעיקר איסור הטמנה הוא מטעם גזרה ובה"ג אית לה הכירא ולא גזרו רבנן וא"כ ה"ה בוואריס פלאש ובתשובתי שם הארכתי בביאור הדבר ובהיות שלדעתי גוף הדבר פשוט מאוד להתיר ע"כ אקצר

ב') ומה שהעיר כבודו ע"ד הטו"ז או"ח סי' רמ"ד שכתב דאסור להניח לעכו"ם לעשות מלאכה בבית ישראל אף מלאכה שלו משום מ"ע וע"ז העיר כבודו מדברי התוס' בכריתות דף ט' ע"א שכתבו מכאן פוסק ר"י דמותר להניח עכו"ם לעשות מלאכתו בבית ישראל עבור עצמו ומפורש להיפוך מדברי הטו"ז עכ"ק. הנה באמת הלבו"ש בהגהותיו שם כתב דהאחרונים מפלפלו בזה. ואנכי איני יודע איזה מקומן של שבחים ולמי מהאחרונים רמז ואולי הביאו באמת מדברי הטו"ז לדברי התוס'. אכן לענ"ד אין קושי' מתוס'. דהרי התוס' כתבו שם לענין עיקר הדין אי גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת וכתבו דכיון שמותר א"כ מותר להניח לעשות מלאכה לצורך עצמו ואין אנו מוזהרין עליו מחמת הקרא דלמען ינוח עבדך ואמתך כמוך ואז היינו חייבים למנוע בעדו ורק דמצד הדין מותרים לעשות מלאכה אף בבתינו וזהו מעיקר הדין. אמנם הטו"ז הרי אתי עלה מטעם מ"ע שיאמרו שהוא מלאכת ישראל בזה שפיר אסור מצד זה והתוס' שכתבו דמותר הוא רק דל"ש האיסור דלמען ינוח ואף דבלא"ה אסור משום מ"ע מ"מ נ"מ לפמ"ש הטו"ז בסוסי' רמ"ג דמ"ע שייך רק במקום שאם נחשוד אותו שעובר איסור תורה שפיר אסור אף בחדרי חדרים. אמנם במקום שאף אם נאמר שעושה איסור הוא רק איסור דרבנן בזה שפיר נהי דגם בזה שייך מראית עין מ"מ זה רק בפני רואים אבל בחדרי חדרים מותר והביא כן בשם הרא"ש ז"ל ומהפלא שלא הביא שהדבר מפורש ג"כ בתוס' כתובות ד"ס וכל דברי הרא"ש בזה המה מתוס' הנ"ל. ומעתה לפ"ז שפיר אין קושי' מהטו"ז דבע"כ מיירי בפני הרואים כמ"ש בעצמו בסי' רמ"ג דזה רק במקום הרואים כיון דאף אם נחשוד אותו שהוא מלאכת ישראל אין כאן איסור תורה, רק איסור דאמירה לנכרי שבות וא"כ רק במקום רואים אסור להניחו לעשות מלאכה משום מ"ע והתוס' איירי מעיקר הדין ונ"מ בחדרי חדרים דבזה ל"ש מ"ע ומיושב קושית מעכ"ת

ג') ובזה אמרתי להבין אמרי בינה דעת הי"מ שהביאו רש"י ותוס' בביצה ד"ט ע"א בהא דפליגי ב"ש וב"ה אי מוליכין את הסולם משובך לשובך קאמר הש"ס איכא דאמרי אר"ח אר"א מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו הך דר"י א"ר דאפי' בחדרי חדרים אסור וב"ה לית להו אבל ברה"ר ד"ה אסור ופריך הש"ס לימא רב דאמר כב"ש ומשני תנאי הוא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרים וכתב רש"י די"מ דהש"ס פריך על רב ומשני רב דתנאי הוא ולאו מילתא הוא דמאי רבותא דר"א ור"ש במקום ב"ה הא ב"ש נמי טובא הוו ואין הלכה כמותן וכן הקשו התוס' ובאמת שהדבר לפלא על המפורשים האלו ולא ראיתי למי מהאחרונים שיתרץ דבריהם. אכן עפ"י הנ"ל נראה לבאר דברי הש"ס ע"פ דרכם. דהנה בגוף קושית הש"ס דפריך לימא רב דאמר כב"ש יש להעיר הערה נכונה לכאורה. דהרי כבר העירותי ומצאתי שקדמני בזה הצל"ח בהא דדחיק הש"ס בלישנא קמא במה פליגי ב"ש וב"ה להך לישנא דברה"ר פליגי והרי יש לומר דאזלי לשיטתייהו דהרי בשבת צ"ה פליגי ר"א וחכמים במגבן דר"א מחייב חטאת והקשו התוס' דר"א דסובר דחייב במגבן א"כ יהא מותר לבנות ביתו ביו"ט דמתוך שהותר איסור בנין לצורך דהיינו במגבן דהוא משום בונה הותר נמי שלא לצורך ותרצו דאסור מדרבנן משום עובדא דחול. ומעתה עפ"ז יש לומר דאזלי לשיטתייהו דלב"ה דאית להו מתוך וא"כ כל איסורא דטיחת גגו הוא דרבנן ומשו"ה אין בזה מראית העין אפי' ברה"ר אבל ב"ש לשיטתייהו דלית להו מתוך וא"כ בטיחת גגו יש איסור תורה ושפיר שייך בזה מראית העין ומאי הקשה הש"ס לימא רב דאמר דלא כר"ח אולם הרי כבר הוכיח הש"ך ביו"ד סי' פ"ז סק"ו דגם באיסור דרבנן חיישינן למראית העין וא"כ אף לב"ה שייך מראית עין ושפיר הקשה הש"ס ללישנא קמא דר"ח בר"א מרב ומצאתי שקדמני בכ"ז הצל"ח בביצה שם אולם לא הביא דברי הש"ך רק כתב כן מדעתא דנפשי' דגם בדרבנן שייך מראית עין והוכיח ג"כ מהא דולא בזוג אע"פ שהוא פקוק כמו שהוכיח הש"ך. אמנם עדיין יוקשה לפמ"ש התוס' הנ"ל והטו"ז דאף דגם בדרבנן שייך מ"ע זה רק במקום רואים אבל בחדרי חדרים לא גזרינן בדרבנן משום מ"ע וא"כ מאי פריך הש"ס ללישנא בתרא דברה"ר כ"ע מודים דאסור ורק ברה"י פליגי ופריך לימא רב דאמר כב"ש. והרי כיון דמיירי ברה"י א"כ שוב שפיר יש לומר דכ"ע ס"ל כרב ורק דב"ש וב"ה אזלי לשיטתייהו דלב"ה דאית להו מתוך א"כ ליכא רק איסור דרבנן א"כ שפיר נהי דברה"ר אסור משום מ"ע מ"מ ברה"י מותר דבזה ל"ש האיסור בחדרי חדרים. אמנם ב"ש לשיטתייהו דלית להו מתוך וא"כ איכא איסור תורה ומשו"ה גם בחדרי חדרים אסור ומה פריך הש"ס אהך לישנא לימא רב דאמר כב"ש והקושי' נפלאה ותמה אני על הצל"ח שהקשה על קושית הש"ס בלישנא קמא ותירץ דגם בדרבנן שייך מ"ע וכנ"ל ולא העיר בזה דעדיין יוקשה קושיתו בהא דפריך הש"ס אלישנא בתרא. אכן בישוב הקושי' נראה בפשוט דהרי באמת בשבת צ"ה שם פליגי רבנן אר"א וס"ל דאין איסור משום בונה במגבן וא"כ לדידהו בע"כ דלכ"ע יש איסור תורה בבנין ביתו ובטיחת גגו ביו"ט וא"כ אליבייהו בע"כ א"א לומר דב"ה לשיטתייהו ומוכרחין לומר דב"ה אית להו דליכא מ"ע בחדרי חדרים אף באיסור תורה ג"כ וא"כ נהי דלר"א יש לומר דב"ה לשיטתייהו אבל כיון דלרבנן דפליגי על ר"א בע"כ ס"ל לב"ה דליכא מ"ע בחדרי חדרים מנ"ל לרב לומר דלר"א כך הוא ולעשות פלוגתא חדשה בין רבנן לר"א בשבת שם הרי יותר יתכן לומר דבזה לא פליג ר"א כלל על רבנן כיון שאין הוכחה דלר"א בע"כ כן הוא ורק דאליבי' נוכל לומר כן ולרבנן בע"כ דאין הדבר כן מנ"ל לרב לפסוק בהיפוך מרבנן ולומר דר"א חולק בזה ארבנן ושפיר הקשה הש"ס. ומעתה שפיר משני הש"ס תנאי הוא והיינו הך דשוטחן בחמה כו' ור"א ור"ש אוסרים והרי מפורש דר"א ור"ש סוברים דשייך מ"ע גם בחדרי חדרים. ומעתה סובר רב דר"א ורבנן לשיטתייהו