גבעת הלבונה קו

מוקצה מחמת יום שעבר ומשו"ה רק בשביעי אסור ומיושב הקושי' הנ"ל וראי' מזה דבכל מצות החג שייך תוספות זולת בדבר דצריך יום או לילה דוקא וכנ"ל ודוק כי קצרתי

סי' כ"ד

להרב הנ"ל

א') ובדבר הספק בביצה חי' או נתבשלה מעט באופן שנשארה צלולה ולא קרושה איך משערין ביוה"כ דחלוק דין אכילה דשיעורי' בככותבות ושתי' ברביעית אם ביצה כזו דין אכילה יש לה או דין שתי' והוא דבר הראוי לעורר עליו

אולם כבר נסתפק בזה החת"ס בחיו"ד סי' י"ט לענין אמה"ח אי ביצה חי' הוה אוכל או משקה וממנו נלמד גם לנ"ד, והנה הביא שם ראי' דאוכל הוא מהא דכתבו תוס' בחולין ס"ד לימודים דביצה מותרת ואינה אסורה משום אמה"ח. ומעתה אם נאמר דביצה חי' צלולה משקה הרי יש לומר דהתורה התירה רק לגומעה חי' דאינה אסורה משום צירן משא"כ ביצה קפוי' דהוה אמה"ח ממש אסור וע"כ דגם בחי' הוה אוכל עכ"ד החת"ס. והנה לכאורה יש לפלפל בראייתו לפ"מ ששמעתי זה כבר מחכ"א בשם הגאון מוהרש"ק בספר החיים שחידש דפטורים על גמיעת ביצה חי' ביוה"כ דהוה אכילה ע"י הדחק גדול והביא ראי' מיו"ד קי"ג בטו"ז סקי"ד דביצה חי' נאכלת ע"י דחק גדול ומשו"ה אסורה בבש"ע יעו"ש. ואין הספר תח"י רק שמעתי משמו. וא"כ על ביצה חי' א"צ קרא להתיר דבל"ז מותר מה"ת דהוה שלכד"א. ואף דבאמה"ח חייבין גם בשלכד"א כמ"ש האור חדש בפסחים כ"ד ועוד אחרונים. מ"מ בזה אם נאמר דהוה שתי' הוא רק מאיסור צירן ורוטבן כמ"ש החת"ס שם וא"כ אין זה ענין לאמה"ח גופה ושפיר אסור רק בכדר"א וא"כ ע"ז א"צ קרא וע"כ דמתיר בקרושה ונסתרה לכאורה ראייתו. אולם דבריו כנים דהרי יש לומר דצריך קרא למבושלת מעט שנשארה צלולה ולא קפוי' דאז שפיר הוה כדר"א ואינה אכילה ומנ"ל להתיר בקפוי' וע"כ דגם בה"ג הוה אכילה וראייתו נכונה

ב') ולענ"ד נראה ג"כ להביא ראי' גדולה לזה דהוה אכילה מסוגי' דיומא דף פ' ע"א מכל אוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת א"כ מפורש בש"ס דהוה אוכל ואין לומר דשם מיירי בנתבשלה וקפוי' דקרי בש"ס פריך שם ואימא גדי ומשני מחוסר שחיטה ואימא בן פקועה ומשני מחוסר קריעה ופירש"י דבעינין כשיצא מהאוכל יהי' אוכל וזה כשיצא לאו אוכל מיקרי. ומעתה אם נאמר דבחי' לא נקרא אוכל רק משקה א"כ גם בביצה מחוסר בישול וקפוי וע"כ דכמות שהיא הוה אוכל. ובאמת מסוגי' זו קשין ג"כ דברי הספר החיים הנ"ל דמפורש דהוה אכילה תיכף בעודה חי'. והחידוש על החת"ס שלא הביא ראי' זו המפורשת בש"ס והביא מכח קושי' מדברי התוס' וצ"ע

ג') ועוד נראה ראי' לזה מביצה ד"ג ביצה אוכלא היא לאפוקי משקין דלאו אוכלא ומפרש דביצה אוכלא והראני בני הבחור השנון כמר יוסף שיחי' בשו"ת פני מבין האו"ח סי' רמ"א הביא ג"כ ספק בזה לענין שיעור ברכה אחרונה אי הוה אוכלא או משקה והביא דכבר נסתפק בזה הגאון מוהרש"ם ז"ל בהגהות לספר אורחות חיים. שאינו תח"י והביא דברי החת"ס הנ"ל גם הראי' מביצה הנ"ל והעלה ג"כ דהוה אוכל וגם המחבר הנ"ל הסכים כן. שוב בא לידי בשאלה ספר קצה המטה על המטה אפרים ושם בסי' תרי"ב הביא ג"כ זה הספק לענין יוה"כ והביא מהאורחת חיים הנ"ל ואולם הביא שם בשם רבו הגאון לדחות הראי' מביצה דיש לומר דשם מיירי במבושלת והמחבר הנ"ל דחה דבריו דבודאי איירי בחי' יעו"ש. ותמה אני עליהם דהרי בש"ס קאמר שם ביצה אוכלא ופירות אוכלא לאפוקי משקין דלאו אוכלא ופירש"י הילכך כשגזרו על משקין שזבו לא הי' ביצה במשמע שהרי אינה משקה יעו"ש. ואם נאמר דבחי הוה משקה א"כ שפיר הוית בכלל משקין שזבו כיון דבעת לידתה הוית משקה ואיככה נוכל לומר דמיירי שה בנתבשלה. ולכאורה רציתי לומר ע"פ דברי הספר החיים הנ"ל דבחי הוה אכילה ע"י הדחק גדול ופטורין עלי' וא"כ א"א לומר דהגזרה היתה בעודה חי ורק בנתבשלה וא"כ אז שפיר הוה אוכל. אולם מלבד דיש לומר גם בנתבשלה. ורק באופן שנשארה צלולה וכנ"ל. ואולם בל"ז במחכתה"ג נעלמו מהרב והתלמיד דברי הש"ס בביצה ד' ע"ב ואל תשיבני ביצה מ"ט ביצה משום דביומא נמי חזיא לגומעה ולא שרי לה עד למחר כו' מפורש בש"ס דהאיסור על הביצה גם לגומעה חי' וא"כ שפיר מוכח בע"כ דגם בחי הוה אוכל וגם זה ראי' גדולה. וגם דברי הגאון בספר החיים הנ"ל תמוהים מסוגי' זו דהרי רש"י פירש שם אי לאו דנולדה בשבת חזיא לגומעה חי' משום שיש ב"א גומעין כן ומפורש דזה הוה אכילה דאם הי' שלכד"א אין זה נקרא ראי' על אופן כזה וע"כ דאף דמשום בש"ע אסורה מ"מ גם בחי' הוה כדר"א. ועכ"פ עלה בידינו דביצה חי' הוה אכילה ולא משקה וא"כ לכל הדינים דין אוכל יש לה ועכ"פ לפלא בעיני שכל הגאונים המפלפלים בזה לא ראו סוגי' דיומא הנ"ל המפורשת שאין עלי' תשובה

הנה השבתיו על כל דבריו בקצרה מחוסר הפנאי והנני הדוש"ת

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

סי' כ"ה

בעז"ה אור ליום ועש"ק ויחי תרפא"ל פח"ק מאוגרוב

כבוד האברך החריף ובקי בחדרי תורה יראתו קודמת לחכמתו מגזע אפרתים מו"ה אברהם וויינבערג שליט"א בקראקא

יקרתו קבלתי והנני להשיבו בקצירת האומר

א') אשר שאל אם מותר בשבת לשפוך משקה רותחת מכ"ר לתוך הוואריס פלאש אם אין בזה איסור הטמנה הואיל וחומו משתמר ובשבת אף בדבר שאינו מוסיף הבל אסור. הנה בהיותי יושב באהלה תורה בק' דעברעצין בארץ הגר נשאלתי בזה מחכה אחד זקן ויושב בישיבה מתלמידי הגאון מוהר"ם שיק זצ"ל. והשבתי באורך להתיר ואינני זוכר הטעמים שאמרתי אז וקשה עתיקא. ואולם זאת אזכור כי אחד מהטעמים הי' גם מה שהעיר מע"כ דהרי קיי"ל באו"ח סי' רנ"ד דאם פינה לקדרה אחרת מותר להטמין גם בשבת וא"כ גם הכא הוה כמו פינה לקדרה אחרת דהרי הקדרה בעצמה צוננת היא, ומה שהעיר כ"ת דיש לחלק דהתם נתקרר קצת בקדרה אחרת ואח"כ מטמין אמנם בוואריס פלאש שלא נתקרר ומעמיד החום של המאכל אפשר דאסור. לענ"ד אין כאן בית מיחוש דהרי גם כאן בשעת ההורקה מכלי הראשון לתוך הוואריס פלאש נתקרר ובעת ההורקה אין חילוק אם מוריק לכלי פשוטה או לוואריס פלאש. רק אח"כ בעת שכבר היא בתוך הוואריס פלאש נשתמר חומו וא"כ הוה ממש כמו מטמין הכלי בדבר אחר לשמור חומו דהרי אותה ההצטננות שהמאכל והמשקה מצטננין בעת ההורקה שייכה ג"כ בכלי זו, והרי זה ברור דאף אם בעת שמפנה לכלי אחר כבר עומדת אותה כלי האחרת בתוך כרים וכסתות ג"כ מותר לשפוך ולהוריק