גבעת הלבונה קה

וכ"כ הרא"ש בברכות שם. ובשם רבינו יהודא כתבו שם דבכל שבת ויו"ט בעינין דוקא כשתחשך והביאו כן בשם הירושלמי וא"כ מבואר דנחלקו בזה אי מצות תוספות היא רק למלאכה או גם לכל דבר, ועיין באו"ח תע"ב ברמ"א וטו"ז ומ"א וח"י שם מבואר דרק במצה וכוסות בעינין דוקא לילה, ובסי' תרל"ט ס"ג לענין סוכה ג"כ דילפינין ממצה כמ"ש הטו"ז שם. ועכ"פ הדבר תלוי במחלוקת ראשונים ואחרונים. אמנם נראה דבקידוש לכ"ע מהני ביום אם תוספות שבת דאורייתא דהרי קידוש נשמע מקרא דזכור וברכות כ' אמרינין כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ומה"ט נשים חייבות בקה"י. וא"כ ה"ה לענין הזמן אמרינין בזמן שישנו בשמירה ישנו בזכירה וא"כ כיון דתוספות שבת לענין מלאכה דאורייתא ה"ה לענין קידוש ושפיר כתב המרדכי דגם בזה מהני תוספות ואין זה תלוי בשאר דברים רק במלאכה וזה ברור לענ"ד ועכ"פ הגאון בית יצחק שכתב בהיפוך לא דק בזה במחכתה"ג

ג') ובגוף הדבר אי מהני תוספות גם לשאר הדברים נראה להביא ראי' כהשיטות דרק לענין מלאכה מהא דברכות ד"ב ע"ב דזמן ק"ש משעה שב"א נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות יעו"ש. ויש לדקדק הרי בע"ש אסור לאכול קודם קידוש ומדוע לא אמר הסימן בשעה שב"א נכנסין לקדש בע"ש. ואולם הדבר נכון דהרי לקדש מותר קודם הלילה וזמן ק"ש שם הוא בשעה שכבר עבר היום ומתחלת הלילה. ומעתה אם נאמר דגם לענין סעודת שבת מהני תוספות א"כ אין הסעודה סימן כמו שלא אמר לקדש. ושם הרי בעינין לילה דוקא. והגם שרש"י ז"ל כתב שם דבע"ש ממהרין לסעודה שהכל מוכן מ"מ היא רק דתיכף בתחלת הלילה נכנסין לסעודה אבל עכ"פ בעינין שם לילה כמבואר בכל הסוגי' שם וע"כ דסעודה צריכה להיות דוקא בלילה וזה ראי' גדולה

ונראה עוד ראי' לזה מכתובות מ"ז דקאמר דמסר לה בשבתות ויו"ט והקשו תוס' שם דהרי אסור לישא אז דאין מערבין שמחה בשמחה ותירצו דמיירי שעה אחת לפני יו"ט שהיא כיו"ט לענין מלאכה דתוספות דאורייתא יעו"ש. והיינו דחיוב שמחה ליכא עוד בזמן התוספות דהוא רק לענין מלאכה ומותר לישא אז מה"ת ומפורש כנ"ל דלענין שאר דברים לא מהני תוספות רק למלאכה וזה ראי' ברורה בעזהי"ת, וא"כ בע"כ דהא דמותר לקדש אז הוא מטעם הנ"ל דהוקש לשמור וכנ"ל באות הקדום

ד') ובדרך הפלפול נראה להביא ראי' להך צד דלכל דבר שייך תוספות. דהנה כבר הקשו מדוע אתרוג מוקצה רק ז' ימים וסוכה ונוי' אסורים עד מוצאי יו"ט ועיין מזה בסוכה מ"ז ובתוס' סוכה י' ושבת כ"ב ומהרש"א שם. ואף דהש"ס קאמר הטעם הואיל ואתרמי סוכה בביה"ש וזה ל"ש באתרוג מ"מ כמו דנוי סוכה אסורים גם בתשיעי משום מוקצה דיום שעבר כמו כן באתרוג ביום השמיני עכ"פ ליתסר ועיין במהרש"א שם. ובהנ"ל נראה לבאר דהנה כבר הקשו תוס' בביצה ה' ובסוכה י' מדוע אסור נוי סוכה בתשיעי משום דהוקצה ביה"ש הרי הוה מוקצה מחמת יום שעבר ותירצו בביצה שם דמחמת מצוה שאני אבל במוקצה מחמת איסור ל"א הכי ואינו מובן החילוק ולענ"ד נראה לבאר. הנה בהא דמוקצה מחמת יום שעבר דל"א הטעם פשוט דהרי הא דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולי יומא הוא רק כיון שהוקצה תחלת היום שוב כל היום אסור וזה רק במוקצה מחמת היום. אבל מחמת יום שעבר א"כ עיקר המוקצה מחמת שאנו מסופקים שמא רגע זו שייכה ליום אתמול ואם היינו יודעים שהוא יום שלאחריו שוב אינו מוקצה א"כ קמי שמיא גליא וממ"נ ל"ש לאסור מחמת מוקצה מיום שעבר דאם רגע זו תחילת היום הזה שוב אינו מוקצה כלל וז"ב. ומעתה יש להקשות לפמ"ש התוס' הנ"ל דגם תוס' יו"ט דאורייתא א"כ למשל בשבת ויו"ט שלאחריו א"כ קדושת תוספות יו"ט מתחלת עוד ביום שלפניו שהוא שבת ודאי וא"כ אז שכבר הוא יו"ט בודאי והדבר הזה מוקצה בודאי מחמת שבת וא"כ הוקצה בתחלת יו"ט והוקצה כל היום ומדוע ל"א מוקצה מחמת יום שעבר. אכן לק"מ דקדושת יו"ט אינו חל על קדושת שבת דאאחע"א ורק אחר כלות שבת חל יו"ט ומשו"ה ל"ש מוקצה מחמת יום שעבר. אכן קשה בהיפוך דהרי קדושת שבת נמשכת גם לתוך היו"ט מטעם תוס' דלאחריו וא"כ בעת שכבר חל יו"ט עוד נמשך קדושת שבת מכח תוס' שלאחריו וא"כ אז עודנה אסורה באיסור מוקצה אף דבודאי כבר הוא יו"ט וא"כ שפיר הוקצה בתחלת יו"ט בודאי, וכן בהיפוך בשבת אחר יו"ט נמשך עוד קדושת תוס' יו"ט אף בעת שכבר הוא שבת בודאי והוה מוקצה בתחילת היום. ונראה בזה דאף דכל שבת ויו"ט איתנייהו בתוספות מ"מ כשהם סמוכים זל"ז כיון דבאמת קדושת תוספות אינו נמשך מקדושת שבת דקדושת תוספות איננו אותה הקדושה של עיקר שבת דאינו בעונש ורק בעשה וא"כ קדושה זו הוא מצוה וקדושה בפ"ע המתחלת בכלות קדושת שבת העקרי אז חל התוספות ונמצא דחל בשעה אחת עם קדושת יו"ט העקרי דשניהם מתחילים בכלות יום של אתמול. וא"כ לפמ"ש השאג"א והברוך טעם דאף באיסור בב"א היכא שאיסור אחד הנהו כולל או מוסיף ולא השני אז גם בב"א חל האיסור שהוא כולל או מוסיף ולא האיסור שאינו כולל. וא"כ בנ"ד דאיסור קדושת יו"ט או שבת העצמי הוא כל היום וחמור ואיסור תוספות הוא רק שעה אחת וקיל איסורי' מאיסור העצמי שפיר חל העיקר ולא התוספות אף דחלים בב"א דל"ש בה"ג הי מינייהו מפקית והדבר ברור לענ"ד. וא"כ כיון שאין התוספות חל שפיר ל"ש מוקצה מחמת יום שעבר דממ"נ ברגע שמתחיל יו"ט שוב אינו שבת כבר ומבואר הטעם דל"א מוקצה בה"ג. ומעתה כ"ז במוקצה מחמת איסור אמנם במוקצה מחמת מצוה למשל סוכה ביום השמיני א"כ הואיל ובזה אין ביום השמיני איסור מחמת סוכה ורק ביום השביעי א"כ הואיל וגם בזה תוספות דאורייתא א"כ ברגע הראשון של יום השמיני עוד ישנה מצות סוכה ע"י התוספות יו"ט וא"כ אסורה אז מחמת שהוקצה למצותה והוקצה לכל היום דהרי בזה ל"ש לומר שחל העיקר ולא התוספות דהרי בעיקר אין שום איסור מחמת זה ואין חיוב סוכה בעיקר ושפיר חל התוספות וא"כ שפיר במוקצה מחמת מצוה כזו שאין לה ענין ביום השמיני הוה מוקצה בתחלת היום ושייך מוקצה אף מחמת יום שעבר ומבואר החילוק בין הוקצה מחמת מצוה להוקצה מחמת איסור. ומעתה נראה דכ"ז שייך רק במצוה הנוהגת בין ביום בין בלילה שפיר בתחילת יום שאחריו ישנו לקדושת תוספות יום שלפניו ושייך מוקצה מחמת יום שעבר. אמנם במצוה הנוהגת רק ביום ולא בלילה א"כ כבר הבאתי באות ב' בשם תוס' פסחים ורא"ש בברכות דמשו"ה במצה בעינין דוקא בלילה משום דכתיב לילה בקרא הרי דאף דתוספות מועיל לעשות שהקדושה של יום זה יהי' גם לפניו ולאחריו אבל להפוך יום ללילה ולילה ליום זה אין בכח התוספות ומשו"ה אף דבכל יו"ט מותר לאכול הסעודה ביום הקודם ויוצא בה אמנם במצה אסור. והסברא ברורה דהרי אף ביומו בעינין רק בלילה ולא ביום ואיך נוכל ע"י התוספות לעשות מיום לילה התוספות מועיל רק דשעה שלפניו ושלאחריו נחשבת כאותו היום אבל במקום שגם ביומו בעינין רק יום או לילה מה מהני תוספות לזה. וא"כ מובן הדבר דסוכה דנוהגת ביום ובלילה שפיר מועיל בזה תוספות קדושה ומהני מוקצה מחמת יום שעבר. אכן באתרוג דרק ביום וא"כ לא עדיפא התוספות מעצומו של יום וא"כ בלילה שאח"כ אין ענין להמצוה של אתרוג ול"ש בזה תוספות ומשו"ה ל"א בזה