גבעת הלבונה קד

ושפיר העני חייב ובעה"ב מותר ומדוע דחקו עצמם לפרש בנכרי והקושי' עצומה מאוד לשיטת הש"ך הנ"ל ולכאורה רציתי לומר דהרי המשנה מיירי לענין חיוב חטאת וכמ"ש רש"י בדף ג' וא"כ הרי מומר אינו מביא חטאת כמבואר בחולין דף ה' מטעם מכם ולא כולכם ומטעם דאינו שב מידיעתו כמ"ש תו"י שם ואולם עדיין קשה על המשנה גופא מדוע לא ציירה בישראל מומר ולענין חיוב סקילה או כרת ולא נצטרך לדחוק שאם הי' ישראל. ולכאורה נראה דהרי כבר כתב הרע"ב שם במשנה דמשו"ה קתני הדין בעני להשמיעינו דאע"ג דהוא מצוה מ"מ חייב. וא"כ לכאורה אם נפרש בנכרי שוב קשה מה קמ"ל בעני דוקא. אולם הרי מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל כמבואר בגיטין ס"א וא"כ גם בנכרי מצוה היא אבל בישראל מומר אין שום מצוה ואדרבה ומשו"ה לא קאמר במומר. אולם ז"א דגם בגוי אין שום מצוה ורק מפני דרכי שלום כמבואר בש"ס שם. ובפרט דרק עם עניי ישראל מפרנסין בה"ג דבישראל אסור משום איסור שבת גם בנכרי אין שום מצוה וא"כ שוב קשה מדוע לא קאמרה במומר והקושי' עצומה

ולכן נראה דהנה הב"י באו"ח סי' רמ"ד הביא בשם הסמ"ג בשם המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם לא יעשה חבירך ולא יעשה הנכרי כו' ותמה דהרי אמירה לעכו"ם רק שבות וכתב שדרשה זו אסמכתא ואולם כתב שלשון לא יעשה משמע שדרשה גמורה היא יעו"ש. ולפלא שלא ראה שכבר העיר בזה הרמב"ן בפרשת בא שם והקשה עוד יותר בהא דלא יעשה חבירך דאם הוא מזיד הוא בעצמו מוזהר ואם הוא שוגג א"כ אסור בלפ"ע לא תתן מכשול יעו"ש. וזקיני הגור ארי' כתב לתרץ דאע"פ שהוא עצמו מוזהר מ"מ גם המניחו עובר יעו"ש. והנה כ"ז יתכן רק אם נאמר דבאמת דרשה גמורה היא. אכן עדיין יוקשה לשיטת הרמב"ן והב"י דהיא רק אסמכתא וכל האיסור הוא רק דרבנן מדוע הוצרכו חז"ל לאסור בזה הרי בל"ז אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה דאסור מדרבנן ולכן נראה דמכאן ראי' לשיטת הש"ך והדג"מ הנ"ל דבמומר ובמזיד ל"ש האיסור דמסייע וא"כ שפיר הוצרכו חז"ל לזה בכדי דאף במזיד ובמומר יהי' אסור להניח לאחר לחלל שבת. ושניא היא איסור שבת מכל איסורי תורה ומיושב הקושי' הנ"ל ובזה יש לפלפל בישוב דברי הרא"ש בפ"ק דשבת שם שהקשה דהרי אפי' קטן או"נ בי"ד מציוון להפרישו כ"ש גדול והקשה ב"י באו"ח שמ"ג דהרי אנן. לא קיי"ל כן יעו"ש. ובהנ"ל יש לומר דכונתו מכח ההיא דמכילתא דבשבת אסור ובזה יש לפלפל בסוגי' דיבמות קי"ד שם בהא דקאו"נ ואקצר] ומעתה משו"ה לא ציירה המשנה במזיד ובמומר דבשבת אף בה"ג אסור ומיושב קושיתי הנ"ל. וא"כ תבנא לדינא דבנ"ד אין כאן היתר מצד שהשוכר מומר דלא מיבעיא לדעת הגור ארי' הנ"ל דאסור מה"ת בודאי דאסור ויש בזה איסור תורה ורק אף לרמב"ן וב"י דהיא אסמכתא מ"מ בדרבנן עכ"פ אסור וכנ"ל וז"ב. ויש להאריך בזה ואקצר לגודל טרדותי

סי' כ"ג

להרב הנ"ל

א) ובדבר השאלה אם מותר למזוג יין חי בשבת וכן י"ש חזק אי מותר למוזגו בשבת. הנה כבר נשאל בזה הגאון מוהרש"ם בח"א סי' קס"ד והביא בשם האמרי בינה שאסור משום מכה בפטיש והוא האריך בזה דמותר משום דגם בל"ז אפשר לשתות ע"י הדחק עיין בתשובתו שם. ואנן מה נענה אבתרי' ועכ"ז נפלפל קצת בזה והנה לכאורה תמהתי דנעלם מהם משנה מפורשת בברכות נ"א ע"ב במחלוקת ב"ש וב"ה אי מוזגין הכוס ואח"כ נוטלין לידים הרי דמותר למזוג הכוס בשבת. אמנם אין ראי' משם חדא דכבר פירשו תוס' בפסחים ק"ו ע"ב ד"ה זימנין דהך מחלוקת מיירי בחול יעו"ש. ועוד יש לומר דמיירי ביו"ט דמותר לצורך אוכל נפש. ואפי' אם מיירי בשבת ג"כ יש לומר דהרי מבואר בברכות כ"ז דרב צלי של שבת בע"ש וגם קידש על הכוס וא"כ ל"מ לפמ"ש הב"י באו"ח רס"ג דגם בקבלת שבת בתפלה מועיל תנאי וא"כ משכח"ל דלא קיבל שבת בתפלה ומותר למזוג קודם הקידוש רק אף למסקנת הב"י שם דבתפלה ל"מ תנאי לד"ה [ובאמת שהדבר מפורש בש"ס ברכות שם דאל"כ מה הקשה מהא דרבי ומהא דאביי והרי יש לומר דהי' תנאי וגם בגוף השאלה שם ומי בדלת הרי יש לומר דהתנה דאינו מקבל שבת בתפלה וע"כ דבזה ל"מ תנאי וזה ראי' גדולה ותמהני על הב"י שנסתפק בזה] ג"כ יש לומר עפמ"ש הב"ח באו"ח סי' רס"ז והובא במג"א שם סק"א דיכול לקבל שבת קודם תפלת ערבית והיינו בודאי בקידוש היום וא"כ שפיר יצויר קידוש של שבת בה"ג ואין קושי' מהמשנה. ואולם יש ראי' מברכות נ"א ע"א דכוס של ברכה טעון חי ופירש"י ותוס' דצריכין ליתנו בכוס חי ואח"כ למוזגו במים יעו"ש. וא"כ האיך נאמר דאסור למזוג בשבת דא"כ האיך קידשו על היין בשבת בסעודת היום נהי דבקידוש דלילה יכולין לומר כנ"ל אבל בקידוש דיום וכן בברכת המזון. ומהא דפסחים ק"ה דמי שלא קידש בע"ש מקדש כל היום מוכח דיכול כל היום לקדש והרי כוס של ברכה צריך חי וע"כ דמותר בשבת. ועוד אני תמה על המהרש"ם שפלפל בזה ובפרט על הא"ב שאסר דהרי הדבר מפורש בתוס' בעירובין ל"ז ויומא נ"ה דהא דמיחל ושותה הפירוש מזוג כמו סבאך מהול במים ושם מיירי בע"ש עם חשיכה דאסור להפריש ודאי ולקבוע מקום כמ"ש תוס' שם ואעפ"כ מותר למזוג ומפורש דמותר למזוג בשבת. ונראה עוד ראי' לזה מיומא דף פ"א ע"ב לשנה נפקו כ"ע מזגו ושתו חלא. והנה מסוגי' נראה דזה עשו ביוה"כ כדמשמע מלשון מזגו ושתו דהי' המזיגה בעת השתי' דאל"כ הו"ל לומר שתו חלא מזוג. וא"כ הרי בש"ס קאמר שם אימר דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי הרי דחי אינו ראוי לשתי' ורק מזוג ואעפ"כ מותר למזוג ביוה"כ וזה ראי' גדולה. וא"כ מכ"ז מוכח כדברי הגאון מוהרש"ם דמותר ואין כאן שום ספק בזה

ב') ובדרך אגב אבאר בהא דברכות כ"ז הנ"ל דמותר לקדש מבע"י. והנה המרדכי בפ"ב דמגילה האריך איך פוטר בזה חיוב קידוש דהוא דאורייתא דהרי תוספות שבת לפניו הוא רק מדרבנן ואיך נפטר מחיוב תורה ותירץ דיוצא בה"ג כיון שיבא לחיוב תורה והובא במג"א סי' רס"ז ומדבריו יוצא דאם נאמר תוספות שבת דאורייתא שפיר גם לענין חיוב קידוש הוא מה"ת וממילא לכל דבר הוה דאורייתא. ומזה מוכח דלא כמ"ש המנ"ח במצוה שכ"ג דפשוט דתוספות שבת היא רק לענין מלאכה ולא לשאר דברים וכ"כ הגאון בית יצחק בחאה"ע ח"ר סי' ק"ל אות ד' דלענין קידוש ל"מ תוספות יעו"ש. ומדברי המרדכי מפורש בהיפוך. והנה לכאורה הי' נראה דהדבר תלוי במה שנחלקו הפוסקים בענין סעודת שבת אי יכולים לאוכלה קודם לילה דדעת השל"ה והב"ח ומהר"ל הביאם המג"א בסי' רס"ז דצריך לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת. ומבואר דלענין עונג ל"ש תוספות כלל דאם הי' שייך תוס' אפי' רק מדרבנן שוב יוצאין ידי תורה ג"כ וכדברי המרדכי. אכן הטו"ז בסי' רצ"א כתב כיון דתוספות דאורייתא יוצא אפי' גומר ביום קודם הלילה ומבואר דגם בזה שייך תוספות. ובאמת כבר נסתפקו בזה התוס' בפסחים צ"ט ע"ב דדעת הר"י מקורביל שם דסעודת שבת ויו"ט יכולה להיות ביום ורק בפסח ומצה ומרור דכתיב לילה בקרא