גבעת הלבונה קג

משום דהוא שני ומבואר דברי הירושלמי. ועכ"פ היוצא לנו מדברי ר"י דמשו"ה ל"א נשיכה חיבור בטבו"י משום דהוא שני ולא משום דקילא טומאתו וא"כ בזה אין חילוק בין טבו"י לשאר טומאות ואף בשאר טומאות אם הוא שני אין מטמא בנשיכה וצדקו דברי הר"ש דאין שום חילוק בנשיכה בין טבו"י לשאר טומאות ואף בשאר טומאות אם הוא שני אינו מטמא בנשיכה מטעם זה דחיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ומיושב קושית תלמידי הנ"ל על הר"ש דאדרבה הר"ש הוציא דינו מהירושלמי מדברי ר"י והבן. ובדברינו יש לפלפל בהא דחולין קכ"ח ע"א דר"מ סובר אוכל שנפרס ומעורה במקצת אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ושם מיירי בטבו"י וע"כ דר"מ לטעמי' בחולין ע"ג הנ"ל דעומד לחתוך כחתוך דמי ומשו"ה אם גדול עולה עמו אינו עומד לחתוך. ולהנ"ל הרי ראוי לומר בזה כמאן דמפרתי דמי ואין חיבור כיון שהאחד טמא והשני טהור בלא חיבור כיון דמיירי בטבו"י דהוא שני ויש להאריך ואקצר כי הנני עסוק כעת בענינים אחרים

[וכעת בעת ההדפסה הגיעני מכתב מחתני הרה"ג השואל הנ"ל וכתב שיש לומר עפ"י דברי בפירוש דברי ר"י שניא היא בטבו"י דהכתוב קראו טמא וקראו טהור והיינו כיון דעיקר טעמו דר"ל דפטור אם אכלו בטוה"ג משום דממ"נ אם הוא טמא שוב גם זה נטמא בנשיכה וכמו שביארתי באות ה' וע"ז השיב לו ר"י דבזה ל"ש לומר ממ"נ משום דהתורה קראו טמא וקראו טהור וא"כ שפיר יש לומר דלענין לטמאות בנשיכה נקרא טהור ולענין טומאת הגוף נקרא טמא כיון דיש לו שני שמות הללו בתורה ל"ש ממ"נ בזה עכ"ד והיא עצה נחמדה וש"י]

ח) ולפי דברינו נראה לבאר ג"כ יתר דברי הירושלמי שם דאמר ר"י דאמר שאינו חיבור בטבו"י תורה הוא משום דסובר נשוך תורה ור"ל דאמר אינו תורה משום דאומר אין הנשוך תורה ונראה לבאר ג"כ הדבר בדרכינו הנ"ל, דכבר ביארתי טעמו של ר"י בזה דנשוך אינו חיבור משום דסובר דבזה חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי. ואולם צריכים להבין טעמו דר"ל שמיאן בטעם זה ובחר בטעם אחר והוציא מזה דינו. ונראה דסובר ר"ל דכ"ז דשייך לומר חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ולחלק בין טבו"י לשאר טומאות הוא רק אם נאמר דנשיכה חיבור מה"ת והיא באמת מה"ת כגוף אחד שפיר שייך לחלק בין טבו"י לשאר טומאות כחילוק הנ"ל. אבל אם כל עיקר חיבור נשיכה היא רק מדרבנן א"כ בע"כ דמה"א אינו חיבור דכמאן דמפרתי דמי ורק דרבנן גזרו בזה טומאה וא"כ א"א לדון בזה מתורת חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי כיון דבל"ז מה"ת אינו חיבור וזה רק חומרא דרבנן וא"כ אין שום חילוק בין ראשון לשני ומדוע בטבו"י אינו חיבור ובע"כ משום דטבו"י קלישא טומאתו ולא גזרו בו בנשיכה. ושפיר הוציא ר"ל דינו דאם אותו טבו"י אכלו אחר שנגע בו בנשיכה אינו חייב משום טמא אוכל טהור דממ"נ וכנ"ל. ויהי' מזה ראי' לספיקת המל"מ בה' תרומות אי בנטמאת התרומה טומאה דרבנן חייבין כשאוכלה בטוה"ג דמחוללת ועומדת. ומכאן ראי' דפטורין דהרי נשיכה דרבנן ומ"מ פוטר ר"ל באוכלה בטוה"ג. ועכ"פ שפיר קאמר בזה הירושלמי דר"י, סובר נשיכה תורה ומשו"ה שפיר יש לחלק בין טבו"י דהוא שני לראשון. אכן ר"ל סובר נשיכה אינה תורה וא"א לחלק בזה ומשו"ה סובר משום דקלישא טומאתו ומבואר הכל בעזהי"ת. והרבה יש לי להאריך בזה אולם ברגע זו הגיע חצות היום של ערב ת"ב גערתי בעשתנותי ואמרתי לעטי דום והשי"ת יהפוך לנו הימים לששון ולשמחה

והנני בזה חותנך הדוש"ת באה"ר ושמח בתורתך

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

סי' כ"ב

ב"ה ג' ויחי תרח"ץ לפ"ק סאמבר יצ"ו

כבוד אהובי ב"ג הרב החריף ובקי יראתו קודמת לחכמתו בנש"ק וכו' מו"ה אלי' גאדינגער שליט"א רב' ומורה בק' רייכענברג [טשעכין

] יקרתו קבלתי והנני לתשובתו בקצרה

א) ע"ד השאלה בישראלים שיש להם בית מזיגה למכירת משקאות אם רשאים למסור השענק לאיש נולד יהודי ואינו מחזיק בדת כלל והשכירות מוכרחת להיות באופן שהפירמא תהי' על שם הבעלים כי המשקה הוא יקח בהקפה מהבעלים והדבר ידוע שהוא בודאי יעסוק בזה גם בשבת אי מותר לעשות כן. והנה כת"ה העיר בצדק בזה דאסור ואף שיש מקום לומר דלא הוה מסייע ידי עוברי עבירה הואיל ואין האיסור בא בשעת הסיוע כמ"ש הב"ח באו"ח קס"ט ובמג"א שם. מ"מ בנ"ד דהפירמא נקראת ע"ש הבעלים ובכל רגע יכולים ליקח העסק מידו הוה כמסייע בכל שבת ושבת. וגם הביא בשם האחרונים דזה מועיל רק באיסור דרבנן ולא באיסור תורה דבזה אסור אף אם נעשה האיסור אח"כ. ואולם כת"ה מסתפק שאפשר להתיר עפי"ד הש"ך והדג"מ ביו"ד סי' קנ"א דבמומר ל"ש איסור מסייע יעו"ש וה"ה בנ"ד עכ"ד בקצרה

ולענ"ד אין כאן שום מקום להתיר והנה מ"ש מהא דאו"ח קס"ט. הנה גם שם מבואר במג"א סק"ו דאם יודע בודאי שלא יברך אסור וא"כ גם בנ"ד הדבר ודאי דיחלל שבת ואסור. וגם שם שהתירו תר"י הוא רק מטעם שכתבו דמצות צדקה הוא ודאי והאיסור ספק אין ספק מוציא מידי ודאי יעו"ש בטו"ז שהביאם וגם בזה חולק המחבר ואוסר. ואולם גם להמתירים זה רק במקום מצוה, אמנם כאן אדרבה אף למסור ביד איש כזה מסחר על ימות החול עבירה היא ועיין בתוס' ר"י הזקן בקידושין כ"ח שכתבו דמשו"ה בקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו משום שגורם לו שלא יתנו לו שום דבר להרויח וכו' שיש לבנ"א הכשרים להבדל מן הרשעים בשום עסק ומשו"ה יורד לחייו יעו"ש. וא"כ מכ"ש דאין להתיר במקום שידוע שיחלל שבת ואין זה ענין להך דתר"י הנ"ל. ומ"ש כת"ה עפ"י דברי הש"ך ודג"מ בסי' קנ"א דבמומר ל"ש איסור מסייע ידי עוברי עבירה. הנה שם רק ביכול לקנות במק"א דל"ש לפ"ע בזה התיר הש"ך דל"ש ג"כ משום מסייע וגם בזה חולק האמונת שמואל והובא בפת"ש שם דאין היתר רק ביש לו בהמה אחרת ממש באופן המבואר בש"ס ואולם בנ"ד לכ"ע אסור אף אם לא נאמר כהאמונת שמואל שם משום דעסק הזה אינו יכול לקנות במק"א ואף שיכול לחלל שבת אבל לא בעסק כזה וא"כ הוה שפיר כמו קאי בתרי עברי דנהרא דעובר בזה על לפ"ע ממש ול"ש בזה הא דסי' קנ"א הנ"ל ואין בזה שום צד היתר

ב') ונראה לומר עוד יותר בזה דאף אם לא היה שייך כאן איסור דלפ"ע אין להתיר בזה מכח דברי הש"ך. דהנה הקשיתי קושי' עצומה ע"ד הש"ך דבישראל מומר ל"ש האיסור דמסייע ידי ע"ע והרי א"כ מדוע דחקו תוס' בשבת ד"ג לפרש הא דעני חייב דמייירי בנכרי, דאם בישראל מדוע בעה"ב פטור ומותר הרי עובר באיסור מסייע אף בלא קאי בתרי עברי דנהרא ועפ"ז יוקשה בהא דקתני העני חייב הרי נכרי הוא וכמו שהקשו הרא"ש והר"ן שם ונדחקו דהכונה אם היה ישראל הי' חייב יעו"ש. ובאמת זה דוחק גדול לפרש כן ועוד דא"כ גם הבעה"ב הי' אסור אם הי' ישראל העני והאיך אפשר לפרש כן והרי לדברי הש"ך הי' יכולים לפרש דמיירי בישראל מומר