גשמי ברכה צה

וטעם הדיוק שמהו כדת י"ל, דמדייק דהי' לו להכתוב לפרש באיזו דת, ולכן דריש, שנהג עפ"י דת ומנהג קדומים, וכפי שיתבאר. ופירש רש"י, דת של תורה אכילה מרובה משתיה, שאכילת מזבח מרובה משתייתו, פר ושלשה עשרונים סולת ונסך חצי ההין יין, עכ"ל. אבל הגר"א מווילנא פירש עפ"י המשנה דאבות, כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, הרי דלאכילה לא נתן מדה וקצב, כמו לשתיה, וכמו שאמר ומים במשורה (במדה). ונראה, דעל כן ראה הגר"א לנטות מפירש"י, משום דלדידי' הוי להגמרא לומר כדת של קרבנות, אבל הלשון כדת של תורה איננו מקביל לפירושו (ועיין בסמוך): אך לדעתי נראה יותר פירש"י, משום דלמעלה במ"ר מבואר שהשתמש אחשורש בסעודתו במנהגי בית המקדש, והנה לפירש"י ניחא. שגם בענין זה, בענין אכילה ושתיה נהג כמנהג ביהמ"ק, ששם היתה אכילת הקרבנות מרובה משתייתו (של המזבח), אבל לפירוש הגר"א, אינו מובן מה טעם נהג בסעודתו עפ"י מדת חיי עוני וצער הנהוג בקנין התורה, בעוד שבכלל עניני הסעודה הראה עושר רב בכל פרטיה כיד המלך. ומה שהערנו לפירש"י, דהוי להגמרא לומר כדת של קרבנות, הוא דיוק קל, דבכלל דת של תורה כלול גם דת של קרבנות, כאחת ממצות התורה. (יח) והיום הזה תאמרנה, ולא פירש הכתוב מה תאמרנה. ולא מצינו כמעט דוגמתו בכל המקרא, שיפתח בפעל אמירה ולא יפרש תוכן דבר האמירה: ויתכן דהלשון "תאמרנה" שבכאן אינו ממובן דבור פה, הגה, ניב שפתים, כי אם מהוראת גאות ונצחין והרמה על נם, בחירה, דבוק וקנין, ומלשון הכתוב (פ' תבא) את ה' אלהיך האמרת היום וה' האמירך להיות לי לעם סגולה, שפירושו, אתה קנית ויחדת לך את ה' לאלהים, והוא קנה ויחד איתך להיות לו לעם, וכן (ישעיה, ס"א) ובכבודם תתימרו, שענינו תתגאו, וכן (תהלים, צ"ב) יתאמרו כל פועלי און, שפירושו יתגאו, ומזה הלשון בחז"ל במס' יבמות לענין יבם ויבמה, עשה בה מאמר, כלומר, קנין. וכאן הכונה, והיום הזה ירכשו להן שרות פרס ומדי, יזכרוהו, ייחדוהו וירימוהו על נס לזכרון המאורע (מסרובה של המלכה להמלך). ב. (ה) איש יהודי. בתלמוד מס' מגילה דף י"ג א'. קרי לי' יהודי, אלמא מיהודה קאתי, וקרי לי' איש ימיני, אלמא מבנימין קאתי, אמר רבי יוחנן, לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי לי' יהודי, על שם שכפר בעכו"ם בפרהסיא (שלא רצה להשתחות להמן מפני הצלם שנשא על לבו), שכל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי. ולא נתבאר מה יתרון לשם "יהודי" על שם ישראל או עברי או ישרון ביחש הכפירה בעכו"ם, ועיין במהרש"א: ויתכן לומר, דמכוון מאמר זה שכל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי למה שאמרו במ"ר כאן בזה הלשון, איש יהודי, למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני (מבנימין) הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם (במניעת השתחויה להמן, כמש"כ למעלה), לפיכך נקרא יהודי, לומר - יחודי, ע"כ.