גשמי ברכה צד

אסתר א (א) מהדו ועד כוש. בתלמוד מס' מגילה, דף י"א ו', פליגי רב ושמואל, חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם (מצד אחר), וחד אמר גבי הדדי הוו קיימי. ולכאורה הוא פלא, איך יתוכחו במציאות, ואפשר לומר, דשניהם אמת, דאמנם היו סמוכות זו לזו, אך מפני איזה מעצור, כגון בשעת מלחמה, שאחד הלוחמים עומד בהודו והשני בכוש, אז אי אפשר ללכת מזו לזו בדרך קצרה שלהם, יען כי השונא לא יניח לעבור ולצאת דרך שם, ואז אם דרוש ללכת מהודו לכוש אז דרוש לסבב מצד השני הפתוח וללכת סחור סחור סביב ארצות ומדינות עד בואך לכוש מצד הפתוח. ובמשך זמן מלחמת העולם, לפני ארבע עשרה שנה. ראינו הרבה מעמדים כאלה. (ו) כרפס בתלמוד מגילה י"ב א' דריש אחד החכמים, כרפס כרים של פסים, של משי, וטעם הכרח הדרשה יתבאר עפ"י מה שכתבו חכמי הלשון והמדקדקים, שבכלל אין בלשון הקודש שרש יותר משלש אותיות, ועל המרובעים והמחומשים וכמו:

ארגז, בדלח, ברזל עכבר, ערפל, פרדס, פתגם; ארגמן, אדרכן (דהי"א, כ"ט ז'), אגרטל (מין ספל, עזרא א' ט')– יש שכתבו שהם מלשונות אחרות והושאלו לשפתנו, וכמו במגילה זו:

הפרתמים, האחשדרפנים, שהם מלשון פרס. ויש מחליטים, שמלים כאלה מרכבים מן מלים אחדות, כמו למשל המלה יכרסמנה (תהלים, פ' י"ד) מרכבת מן "ימלא כרסו ממנה", ושם בלעם מן "בלע עם" (סנהדרין ק"ה א'), והשם בליעל מן "בלי עול' (שם, קי"א ב'). הדעה הראשונה היא לרבי אלי' בחור בספרו "הבחור" ועוד, והשניה היא להרב רבי אברהם אבן עזרא (הראב"ע) בספרו "צחות" ו"מאזנים", ולרד"ק במכלול אותא', ודעת חז"ל כפי הנראה נוטה לדעה שניה (לשיטת ההרכבה) שכן מצינו להם סגנון דרשות שמות כאלה, כמו שהבאנו למעלה, וכן מצינו להם כפעם בפעם בכמה וכמה מלים מן ארבע וחמש אותיות שרשיות. דורשים בסגנון מרכבים בפנים שונים ובתמונות שונות. כה מצינו להם דורשים השם אברך - אב בחכמה, רך בשנים (בר"ר, פ' צ"ג), אלגביש (בס' יחזקאל, כ"פ) על גב איש (ברכות, נ"ד ב'), בצלאל בצל - אל (שם, נ"ה א'), דמשק - דולה ומשקה (יומא, כ"ח ב'), חדקל - חד וקל (מימי הנהר חדקל חדים וקלים, (ברכות, נ"ט ב'), טפסר - טפש בחכמה ושר בשנים (מוסב על נבוכדנצר, בר"ר פ' צ"ג), צפרדע - צפרא יודעת (תנא דבא"ז, ט"ז), תלפיות תל שפונים אליו (ברכות, ל"א א') והרבה הרבה כהנה. ומזה הטעם דרשו כאן השם כרפס, מפני שהוא שם בן ארבע אותיות וכולן שרשיות, ועל כן ניתן לדרוש:

ועמודי שש. וכן בשה"ש (ה') עמודי שש, וענינו אבן לבנה, ונראה שנתכווץ השם משם "שיש", כדרך אותיות אהו"י, שמפני קלות הברתם נשמטים, וכמו בפ' שמות ותתצב אחותו, כמו ותתיצב, ושם ותניקהו, תחת ותיניקהו (כי השרש ינק), ובעמוס (ה' ט"ז) הו הו, תחת הוי הוי, והרבה מאוד. והשם "שיש" במלואו בא בדח"א (כ"ט ב'), ואבני שיש. וראה מה שכתבנו עוד בענין זה בהערותינו לשה"ש (ה' ט"ו), בלשון עמודי שש. (ח) והשתיה כדת, בתלמוד מס' מגילה דף י"ב א', מהו כדת, כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה: