גשמי ברכה צא

היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו וגו' ואחריו לא קם כמהו, ועל כן מתואר בשם המעלה, משיח ה', ונהרג ע"י נכו מלך מצרים, ככתוב בדהי"ב (ל"ה), וכתיב שם ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויתנום לחק על ישראל והנם כתובים על הקינות (על ספר הקינות). והבאור הוא, כי אעפ"י שלמיתתו אין שייכות עם זמן חורבן ביהמ"ק. אך ירמיהו נתן לחק, כי כשיבכו ויקוננו על חורבן ביהמ"ק יזכירו גם זה הצער מהריגת יאשיהו (ויתכן, דזה הוא מפני ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו (ר"ה י"ת ב'), וגם כי מיתתו היתה בצער מיוחד, כמש"כ), וכמו שקבועים אצלנו בספר הקינות מצרות ישראל בערי וירמייזא ומגנצא, ועל דרך הלשון יבכון עמי' כל מרירי ליבא (מו"ק ח' א'): ודע דסגנון זה הפסוק מסורס קצת, ושעורו רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחסה בגוים נלכד בשחיתותם. וכמה פסוקים כאלה במקרא, כמו שהערנו על זה למעלה בפסוק איכה (א' א') והבאנו כמה דוגמאות לזה: (א) הביטה וראה ראה למעלה בפסוק ראה ה' והביטה (פרשה ב' פסוק כ') וצרף לכאן: (ג) אמותינו כאלמנות. ולא אמר אלמנות. וי"ל הטעם, כי בעת ששלום בעולם והשנים כתקונן אז אם מת איש יתקיים הדבר ממיתתו בעדים כדין, ואז אשתו אלמנה ממש, אבל בעת הרת עולם ומלחמות וגירושים ואסונות וחורבנות ומהומות ובלבולים בעולם אז יאבדון כמה אנשים אשר גם אין ידוע בבירור אם מתו או חיים ונדודים הם בעולם הגדול, וגם אם מתו אין מי שיעיד על מיתתם, ועל כן נשותיהם אסורות להנשא ואינן אלמנות רק כאלמנות (ד) מימינו בכסף שתינו וגו'. אמר מימינו ועצינו, ביחס הקנין כי אעפ"י שהמים והעצים הם נחשבים לקניננו כמו לכל אדם בעולם, מפני שהם באים ממתנת הבריאה בנהרים ויערות, שוים לכל אדם, והי' מן הדין שנחשב אותם כשלנו, כמימינו ועצינו, ונזכה בהם חפשי - אעפ"י כן היינו מוכרחים לשלם עבורם לזולתנו כסף במחיר. וזה מעיד על חרפתנו בגוים, ומוסב זה הלשון על פסוק ראשון הביטה וראה את חרפתנו בגוים (ח) עבדים מ משלו בנו וגו'. יש לפרש המשך לשון הפסוק, עבדים משלו בנו פורק אין מידם, עפ"י מ"ש כל המיצר לישראל נעשה ראש (סנהדרין ק"ד ב'), וטבע העבדים כי בהרחיב להם מצבם ישאפו לנקום מבעליהם הקודמים ולהציר להם, ומכיון שהם מושלים ונעשים ראשים הם מציקים ומריעים עד כי פורק אין מידם, וכמו שמצייר הלאה, נשים בציון ענו, שרים בידם נתלו ו' ועיין עוד מש"כ בסמוך פסוק י"ב בפ' שרים בידם נתלו: (י) עורנו כתנור נכמרו. ראה מש"כ למעלה בפסוק מעי חמרמרו (פרשה א' פסוק כ'): (יב) שרים בידם נתלו. לא נתבאר למה הוא מדגיש "בידם" כי איזו נ"מ מי תלה אותם, ואולי י"ל, שבא להורות אכזריות אלה העבדים המושלים, כמש"כ למעלה (פסוק ח') עבדים משלו בנו, כי בנוהג