גשמי ברכה צ

(ועל דרך הכתוב באיוב (ט') אם התרחצתי במי שלג) והחלב לשתיה, (ועל דרך שאמרו בתלמוד, מס' כתובות (נ"ט ב') הרוצה להלבין בתו ישקנה חלב, ואעפ"י שמראה שלג גדולה ממראה חלב, אך השלג לא יכון לשתיה): (ח) חשך משחור תארם. במדרש, מאיזה שחור, רבי לוי אמר מחושך הלילה. הנה בפסוק מצינו ציור לעומק השחרות מראה עורב, כמ"ש בשה"ש (ה') שחורות כעורב. אך בתלמוד מצינו הקבלה מכנויי אור וחושך למראה לבן ושחור, והוא במס' שבת (ע"ז ב'), מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי (בעת ששבים מן המרעה לביתם, הולכים מקודם עזים ואחריהם רחלים וכבשים) כברייתו של עולם, דברישא חשיכא והדר נהורא, כדכתיב (פ' בראשית) וחושך.. והדר ויהי אור. והבאור הוא, דסתם עזים שחורות הן וסתם רחלים לבנות, ומכנה את העזים חשכים ואת הרחלים הלבנות מאורים, ומבואר, שהתוארים שחור וחושך ואור ולבן אחד הם. וזו היא כונת הדורש כאן, מאיזה שחור, מחושך הלילה, ועפ"י התלמוד הוא ציור לתוקף או לעומק השחרות. (יג) מחטאת נביאיה מעון כהניה. מפרש במדרש, שהפירוש מחטאת נביאיה מעון כהניה, שהרגו את נביאיה וכהניה, ויתכן, דעל כן נראה לו לפרש כן ולא מחטאת שעשו נביאיה וכהניה, משום דבאמת היו אז כל העם חוטאים ואין טעם לפרוט פרטים, ולכן מפרש, מחטאת נביאיה ומעון כהניה שעשו בהם שפטים והרגום: ומה שתפס בנביאים לשון חטאת ובכהנים לשון עון, י"ל עפ"י המבואר במס' יומא (ל"ו ב'), דחטאת ענינו שוגג, ועון היינו מזיד. וידוע, דבעת שקודם החרבן עמדו כמה נביאי שקר להטעות ולהתעות את העם. וזה מבואר בכ"מ במקרא ובתלמוד. והנה בעת הריגת נביא הי' אפשר עוד להפך בזכות ההורגים, ששוגגים היו, מפני שחשבום לנביאי שקר, שמיתתם במיתה, כמבואר בתורה (פ' ראה), אעפ"י דקמי שמיא גליא ועל כן כתיב מחטאת נביאיה (וכהפירוש שלמעלה, שהרגו את נביאיה) אבל בכהנים לא שייך מחשבה זו, כי הכהנים העובדים במקדש מיוחסים הם, מזרע אהרן הכהן, ואין כל ספק במעלתם (וכמ"ש (קדושין ע"ו א') אין בודקין מן המזבח ולמעלה), ועל כן ההרג בהם יחשב למזיד ולכן כתיב בהם מעון כהניה, שהוא מזיד, כמו שכתבנו: (עז) פני חלקם לא יוסיף להביטם, פני כהנים לא נשאו וזקנים לא חננו, ופירש"י, פני ה' פנים של זעם מאת הקב"ה חלקם והפרידם בגוים יען כי פני כהנים לא נשאו וזקנים לא חננו, ע"כ. ולא נתבאר יחש העונש מהפרידה לזה אשר פני כהנים לא נשאו וזקנים לא חננו: ולולא דבריו הי' אפשר לפרש, דהלשון לא נשאו ולא חננו מוסב על הלשון כפני ה', שהוא פנים של זעם, וכלשון הפסוק בתורה (פ' קדושים) ונתתי את פני באיש ההוא וגו', ורצונו לומר שהפנים של זעם לא נשאו פני כהנים ולא חננו פני זקנים, וכולם היו בעונש החילוק והפרידה: (ב) רוח אפינו משיח ה'. מפרש באגדה, דמכוין למלך יאשיהו, שהי' מצוין במלכים בצדקתו ובישרת נפשו, ונאמר בו (מ"ב כ"ג) וכמהו לא