גשמי ברכה פו

נחוש, שהמובן הוא, האם כח אבנים כחי או האם בשרי נחוש, וכן שם (ז') הים אני אם תנין, כמו האם ים או תנין אני. וכאן רוצה המקונן לטעון, כי לו גם נהרג במקדש כהן ונביא, אבל האם בשביל זה יענש ההמון אשר לא נגעי בהרג זה בעונש קשה עד כי תאכלנה נשים פרים, והי' מהראוי שרק החוטאים בזה יענשו. וזה על דרך הטענה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף (פ' קרח), או (בתלמוד, מכות י' ב') טוביה חטא וזיגוד מינגד. ועפ"י זה יתפרש הפסוק במשפט הגיון, ראה ה' והביטה, למי עוללת כה, למי ענשת כה, האם תענש האשה כי תאכל פרי בטנה, ולו גם אם יהרג במקדש כהן ונביא, אבל מה לאשה מן השוק כי תסבול עבור מעשה הריגה זו, ולמה לא די כי יענשו רק החוטאים בזה: אם תאכלנה וגו'. ראה להלן פרשה ד' פסוק י', ודי נשים רחמניות בשלו ילדיהן: ג. (ד) בלה בשרי ועורי שבר עצמותי. במדרש, בלה בשרי זה הצבור, ועורי אלו סנהדרין, עצמותי עצומי, העצומים שבבני, ע"כ. הנה אעפ"י שהלשון יוכל להתפרש גם כפשוטו, בלה בשרי ועורי, על דרך הכתוב באיוב (כ"ח) והוא (הגוף) כרקב יבלה, ובתהלים (ק"ב) וכולם כבגד יבלו. וכן שבר עצמותי, כמו כן ישבר כל עצמותי (ישעיה ל"ח), שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה (תהלים ל"ד) - אעפ"י כן מצא הדורש מקום לדרוש, מפני זה שלא חשיב את מבנה הגוף כסדר יצירתו, דהי' לו לחשב מתחלה עור ואח"כ בשר ועצמות, וכלשון הכתוב באיוב (י') עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, או להיפך, מלמטה למעלה, עצמות ובשר ועור כסדר הגידול - ולכן דריש ע"ד דרש בענין כזה, שכמו שחשיב יהי' על הסדר, ודרש בשר, זה הצבור, יסוד האומה, כמו הבשר בגוף, ויש סמך לדרשה זו ביחזקאל (י"א) היא (ירושלם) הסיר ואנחנו (האומה) הבשר, ועורי אלו סנהדרין, כמו שהעור מגין על הבשר כך סנהדרין מגינים על כלל האומה, להשכילם ולהורותם הדרך ילכו בה לטוב להם, או כמ"ש במדרש (שמ"ר על הפסוק כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים ס"ח) למה נמשלו ישראל ליונה מה יונה זו כנפיה מגינים עליה, כך ישראל סנהדרין מגינין עליו. (וע"ע אגדה דומה לזו בחולין צ"ב א'). ושוב חשיב עצמות, שהם החכמים והצדיקים המחזיקים את גוף האומה כעצמות את הבשר: (ח) שתם תפלתי בא שי"ן שמאלי תחת סמ"ך (סתם), ובמדרש בא דרש על זה. אבל ע"ד הפשיטות, יען כי קרובים הם (השי"ן השמאלי והסמ"ך) במבטא דרכם להתחלף לפעמים, וכמו המלים סער - שער (הים הולך וסוער, יונה א', ומלכיהם שערו שער, יחזקאל כ"ז), סריון - שריון (מגן, מחסה), סנא - שנא, סב שב (זקנה), סבר - שבר (תקוה, תוחלת), תפס - תפש ובתהלים (ד') נסה עלינו אור פניך, תחת נשא: ורש"י בתהלים (ו') לפסוק אשחה בכל לילה מטתי כתב בזה"ל, אשחה כמו אסחה, מלשון סחי ומאוס, שעל ידי הדמעות יגעל משכבו, עכ"ל, ולולא דבריו אפשר לפרש שאין צריך לחלוף זה, והפירוש אשחה הוא שם הפעל