גשמי ברכה פב

ונשוב אל ענין שהתחלנו בו בפסוק זה. הנה אחרי אשר תאניה היינו אניה, רק בתוספת תי"ו, אם כן, איך יבאו שני שמות תכופים מהוראה אחת. ואמנם מצאתי עוד סגנון כזה, בישעיה (ג') משען ומשענה, וביחזקאל (ו') שממה ומשמה. ובעל כרחיך צ"ל שכן הוא מדרכי הלשון. וכבר כתבתי במבוא לספרי מקור ברוך (פרק י"ג), כי מסבת המשך גלותנו המר והארוך, ומרוב נדודותינו וטלטולינו בגוים ובארצות, ומזרם גלי הפגעים והתלאות שעברו ועוברים עלינו, אבדנו עומק טעם שפתנו, דרכה, טבעה, סגנונה ומערכתה, ביתר עם יפיה, צחותה, נעימת לשונה ויקרת ספרותה, ועל כן כתיב (ירמיה מ"ח) שאנן מואב מנעוריו ושוקט על שמריו על כן עמד טעמו בו. וספרי דניאל, עזרא ונחמיה יוכיחו, כי יען כי נכתבו בגולה, נכתבו בארמית ולא בלשה"ק, מפני כי טרדת הרעיון הכביד את עומק ההרגשה הדרושה - ובהיות כן, עלינו לדעת, כי כל מה שנמצא בספרי חוזינו ונביאינו, עלינו לקבל באהבה וברצון ובתום לב: (ח) נטה קו. הקו הוא כמו פתיל המדה להגביל מקום או זמן הפעולה שחושב לעשות, ומזה בישעיה (מ"ד) חרש עצים נטה קו, כלומר, פתיל, עד מתי להקציע את הקורה. ובירמיה (ל"א) מפורש קו המדה. וזהו שרוצה כאן לומר, כי יען שנטה קו עד אנה לבלע, לכן לא השיב ידו מבלע כל עוד שלא הגיע להקו הנרשם. ומעין זה נמצא במ"ב (כ"א) ונטיתי על ירושלם את קו שומרון, הוא הקו שמדדו בו להרס את שומרון: (ט) מלכה ושריה בגוים. במדרש, אמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, ואם יאמר לך יש תורה בגוים אל תאמין, שנאמר, מלכה ושריה בגוים אין תורה, ע"כ. וכונת הראי', דכיון דאמר כאן שיתערבו בגוים וישכחו את התורה, ממילא מבואר שאין תורה בגוים, דאלו הי' לא הי' חשש לשכות בתוכם: ואמנם לכאורה צ"ע, ממה שאמרו בתלמוד בכ"מ אפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ואם בכלל אין בו חכמת התורה, אם כן, עסקו בה אינו עסק ולמודו לא כלום. וא"כ מה חשיבות יש לעסקו בה עד שתגיע מעלתו למעלת כהן גדול? אך בגמרא סנהדרין (נ"ט א') אמרו, דעסק זה של העכו"ם בתורה איירי שעוסק רק בשבע מצות דדהו (הם שבע מצות שנצטוו בני נח: דינין, ברכת השם, ע"ז, גלוי עריות, שפיכות דמים, גזל ואבר מן החי), ואלה יש בו כח לתפוס: ובזה ישתוו ויתבארו היטב שני מאמרים בתלמוד אשר לכאורה מנגדים הם זה לזה, האחד, הוא המאמר שזכרנו, אפילו עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככה"ג, והשני הוא מ"ש (סנהדרין נ"ח ב') עכו"ם העוסק בתורה חייב **(ועשתרות צאנך, ודרשו, למה נקרא שמן עשתרות, שמעשרות את בעליהן, ע"כ. ולא נתבאר מה יחש המלה עשתרות לשם עשירות. אך ס"ל דהתי"ו חדר לתוך המלה רק לצחות הלשון, ועקרו – עשרות:)**