גשמי ברכה פא

מום או על התועה הנה והנה מבלי דעת במה יבחר, כמו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מ"א י"ח), ולכן דריש בחלוף עי"ן שהענין אחד הוא עם הפעל ופסחתי, רק יותר מכובד. ומה שלא כתב הפסוק מפורש ופסעתי, רק ופסחתי, י"ל שהוא כדי לבטא בסגנון לשון נופל על לשון משם "פסח", וכמש"כ שם בפרשה, ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל: (ב) את כל נאות יעקב וגו'. את כל נאות יעקב הרם בעברתו, מבצרי בת יהודה הגיע לארץ, חלל ממלכה ושריה. יש לפרש בסדר העונשים עפ"י מה שאמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה (ויק"ר י"ז), אך הולך מן הקל אל החמור, אולי ישובו, ואמר בזה, כי מתחלה הרס את כל בתי יעקב, בתי דירה, ואח"כ הפיל המבצרים, מגיני הערים, הכל אולי ישובו, וכיון שלא שבו חלל ממלכה ושריה, קודם להמון העם, וזה עפ"י מ"ש (ב"ק ס' א') כשפורעניות באה לעולם מתחלת מן הגדולים שבעם ומן הצדיקים: (ה) תאניה ואניה. וכלשון זה נמצא בישעיה (כ"ט). והנה שרש שני השמות האלה הוא "אנה", כמו ואנו ואבלו פתחיה (ישעיה ג'), ואנו הדייגים (שם י"ט), והתי"ו מן תאניה הוא נוסף רק לתפארת הלשין, כדרכו בכמה שמות, כמו תאלה (השרש אלה, קללה), תבלול, תגמול, תחבולה, תחכמוני (ולפעמים בא בסוף המלה לתפארת הלשון, כמו דבשת (ישעיה ל') השרש דבש, כבדות (פ' בשלח, וינהגהו בכבדות, תחת בכובד), צפחת (צפחת המים (ש"א כ"ו), השרש צפח, וענינו פח משוטך להולכי דרך), ראשית, שארית, ולפעמים יפאר התי"ו את המלה בשתי קצותיה: תבנית, תזנות (יחזקאל ט"ז), תכלית (איוב כ"ו, עד תכלית אור עם חושך, ושרשה "כלה", וענינו: קץ וסוף), תפארת, תרבות (פ' מטות ל"ב) שרשה "רבה" וענינו: רבוי הקובץ. ולפעמים יחדור התי"ו לתוך המלה, כלומר, לתוך (לאמצע) המלה: עשתר (ועשתרות צאנך, השרש עשר, וענינו, רבוי עדרי הצאן), צנתר (שני צנתרות הזהב (זכריה ד' י"ב, וענינו צנור), שתן (מי רגלים, משתין בקיר, ש"א (כ"ח כ"ב), ושרשו נשן", ומלשון ולשתות את שיניהם (ישעיה ל"ו י"ב). ובתמונה זו בא התי"ו גם בחז"ל: צלתה מרובה - תחת צלה. - ולפעמים יחדור התי"ו בעצם יסוד המקור: אימתה ופחד, תחת אימה, תבואתה (פ' ברכה, תבואתה לראש יוסף, תחת תבואה, ותבאתי לקראתי (ש"א כ"ה) תחת ותבאי, ובמלואת (ובמלואת הימים (אסתר א') תחת ובמלוא. - ולפעמים יבא התי"ו בנסמך: אשה יראת ה' (משלי ל"א) תחת אשה יראה ה', ועוד כהנה: **(ועפ"י מש"כ כאן מסגולת אות התי"ו לבא בסוף המלה לתפארת הלשון, עפ"י זה כתבתי בספרי מקור ברוך להעיר על דברי התוי"ט במס' שבת פ"ט מ"ו, שכתב, דהשם "פלפלת" אינו מן פלפל, מפני שזה חתימתו בתי"ו, ועל כן שני מינים הן, עכ"ל. וכתבתי, שאין זה מוכרח כלל, אחרי שמדרך התי"ו להתוסף רק לצחות הלשון בלבד, אבל אין לו כל הוראה, ולפי"ז בענין זה, היינו פלפל והיינו פלפלת: ועוד כתבתי שם עפ"י המבואר כאן דמדרך התי"ו לחדור לתוך המלה, וכתבתי לבאר דברי הגמרא במס' חולין (פ"ד ב') עה"פ בפ' עקב,)**