גשמי ברכה פג

מיתה, כלומר, גדול עונו כעון של זה העושה עבירה שחייבים עליה מיתה, ומסמיכים זה על הפסוק תורה צוה לנו משה מורשה (פ' ברכה), ודרשו, לנו מורשה ולא להם מורשה, וכמה קשה התנגדות המאמרים, כי מצד אחד תהי' מעלתו ככה"ג ומצד השני יהי' איסור למודו חמור כל כך: אך לפי המבואר, איירי המאמר דמגיע מעלתו למעלת כה"ג, בעוסק בשבע מצות דדהו, והא דאסור לו ללמוד איירי בכל דיני התורה אשר אינו מצווה עליהן ואין לו חלק בהן: ואני תמה בדברי הרמב"ם, שכתב באחת מאגרותיו (דף כ"ג) בהמשך הדברים כדברים האלה: אין ספק בדבר, שכל מי שהתקין עצמו ונפשו בכשרון המדות והדעות באמונת הבורא ית' הוא מבני עולם הבא. ולכן אמרו חכמי האמת, אפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. וכל עצמו של דבר ומגמת תורת משה הוא תקון הגוף והנפש לבורא ית', עכ"ל. והנה הוא מפרש המאמר עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככה"ג, כפשוטו, שעוסק בכל התורה, בעוד שבגמרא אוקמי זה המאמר שעוסק רק בשבע מצות ב"נ, כמו שבארנו. וזה פלא: וראוי להעיר, כי בכלל כל המדובר בזה איירי בעכו"ם בימים הקדמונים, שלא היו נזהרים בשבע מצות וחיו חיי פראות ופרעות, חיי שובבים ופרוצים כפריצי חיות, אבל האומות שבזה"ז, הם אנשים מתוקנים ומנומסים, חיים חיי צדק ויושר, ועליהם אין מוסב חומר האיסור בלמוד תורה. והארכתי בענין זה ובענין למוד תורה לאומות ע"י ישראל (ע' תגינה י"ג א') בספרי מקור ברוך, חלק רביעי, פרק מ"ה. ולולא האריכות היו כדאים להעתיק לכאן: יא) חמרמרו מעי. ראה למעלה בפרשה הקודמת, בפסוק (כ') מעי חמרמרו: (יג) מה אעירך וגו' יש לפרש המשך ענין ולשון הפסוק עפ"י מה שכתבו ספרי מוסר ופלוסופיא, דבכל אדם יש בטבע נצוץ רע ואכזרי, וקוראים לזה החיה שבאדם, כלומר ר, נצוץ חיה, שהיא אכזרית, ורק התורה והמוסר כמו חונקים נצוץ זה ומעצרים אותו מבלי להשתמש בו. אבל כשתבא לאדם צרה מענית, ומתוך מרירותו שב אל טבעו החייתי, ועל כן צערו בכפלים, האחד, על מה שבאה עליו הצרה, והשני, על פי "החיה שבאדם על מה שלא אירע כזו לזולתו ובזה יתבאר מאמר העולם "צרת רבים חצי נחמה", יען כי בצרת רבים מוצא המצטער חצי נחמה בדאגתו החייתית מה שלא אירע זה לזולתו, כי אמנם אירע ואירע: ואמנם גם אם מוצא המצטער קצת נחמה במציאות הצרה גם לזולתו. הנה זה יכון רק אם הנפגע זולתו הוא איש כערכו, ולמצער, בערך ערכו, אבל אם הנפגע הוא רחוק מאוד מערכו, כמלך והדיוט, אז לא יוכל המלך למצוא נוחם בזה, שגם לההדיוט אירע כזה, יען כי ההדיוט אינו עומד בגרם המעלה וחיי נחת וכבוד כמו המלך, ואף לא בערכו ובפחות ערכו, ועל כן אי אפשר לנחמו בזה: וזו היא כונת הכתוב כאן, מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלם, מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון, כלומר, את לא תוכלי להתנחם באסן שאירע גם לזולתך, יען כי אין דומה לך לגדולתך ולערכך שלך שתתנחמי בזה. וגם אין