גשמי ברכה עט

ובמק"א בארתי עפ"י חלוף זה פסוק אחד שעמלו בו רבים ולא פרשוהו, עד שהניחו לי מקום לפרשו בעז"ה בפירוש קל וצח ופשוט ואמת. והוא בחבקוק (ג') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם, ועמלו המפרשים על הלשון וימודד ארץ, מה זענין מדידה לכאן במקום שמצייר אך הירוס עולם ומהפכת ארץ: ופרשתי, דבאים הדלית"ן ממלה וימודד במקום טתי"ן, בחלוף טתי"ן בדלית"ן, ויתבאר עמד וימוטט ארץ, ומלשון הפסוק בישעיה (כ"ד) מוט התמוטטה הארץ, ובתהלים (פ"ב) ימטו כל מוסדי ארץ, והיתה מליצה זו כאן מענין כל המשך הפסוק דאיירי בהירוס עולם, כמבואר: ובדבר הלשון במדרש שזכרתי, שקטה הייתי מעוני בשעה ששמעתי ששטר חוב שלי נקרע בענין זה כתבתי דבר יקר ביחש נוסח התפלה אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, וערכתי זה בספר מקור ברוך (זכרונות) בחלק ראשון פרק ז' סעיף א' בהערה. וטורח עלי להעתיקם לכאן, אם כי ראוים הם מאוד להשנות: בידי לא אוכל קום. בתלמוד מס' יבמת (ס"ג ב') אמרו על דרך רמז ואסמכתא, זה שמזונותיו תלויין בכספו, ופירש"י, שאין לו זריעה בקרקע, דכל שעה היא מיצר ודואג שמא תתיקר התבואה או ינעלו שערי שבר, עכ"ל. אבל זה קשה, דלמה דוקא זה שמזונותיו תלויין בכספו, הא אפילו זה שיש לו עסקים ופרגמטיא ג"כ עליו לדאוג דאגה זו, כל זמן שאין לו קרקע שלו. ויותר מכיון לענין הי', אם הי' אומר בשלילה, זה שאין לו תבואה משדהו או זה שאין לו קרקע, והי' כולל כל הענינים המשוללים מזה: ולדעתי נראה הכונה משום דזה שכל חייו הוא מכספו המזומן דרכו להשתדל שישא כספו ריוח, ומלוה אותם לאחרים ואפשר כי אלה יעמדו מלשלם, ואז אין לו תקומה: (יט) וישיבו את נפשם. פירש"י, כדי שישיבו את נפשם, עכ"ל. ונראה, דפירוש זה מכוון למה שבארנו במק"א, דמסגולת אות הוא"ו שהיא בא תחת המלה "למען, כמו בפ' ויצא, ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה, שבאורו, למען אבנה גם אנכי ממנה, ובפ' אחרי, ולא תעשו מכל התועבות האלה וגו' ולא תקיא הארץ אתכם, שבאורו, למען לא תקיא הארץ, ובפ' קדושים הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, שבאורו, למען לא תשא עליו חטא, ובפ' שופטים, לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה שבאורו, למען לא ישיב. ועוד בפרשה זו, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו, והבאור - למען לא ימס, ובש"א (י"ב), ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני ממנו, שבאורו, ומיד מי לקחתי כופר למען אעלים עיני ממנו. וכן כאן, כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם למען ישיבו את נפשם, וכמבואר: ועוד בארתי עפ"י כלל זה ענין אזהרת בל תוסיף שבתורה, שצותה התורה (פ' ואתחנן) לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, אשר לכאורה אינו מובן, אם למשל יקח אדם שני אתרוגים או יניח חמש פרשיות בתפילין, מה ההפסד בזה, ולמה זה הקפידה כל כך התורה על זה. ובארתי, כי אמנם כן, אמת הדבר, כי אין כל הפסד בהתוספת עצמה. אך ההפסד הוא צדדי, כי כאשר יראה האדם שאפשר להוסיף על המספר