גשמי ברכה עו

שם (קל"ח ב'). כי הגדלת על כל שמך אמרתך תחת - כי הגדלת שמך על כל אמרתך. במשלי (כ' י"א). גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, תחת - גם נער במעלליו יתנכר אם זך ואם ישר פעלו. באסתר (ג' ד'). לראת היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי תחת - היעמדו דברי מרדכי אשר הגיד להם כי הוא יהודי. וכן להלן (ד' כ'). רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה, תחת רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחיה נלכד בשחיתותם. והבקי במקרא ימצא כהנה וכהנה, כי כן דרך המליצה וסגנון הלשון (וע' מש"כ להלן פרשה ב' פסוק (ה') תאניה ואניה, בדבר סגנון לשון קדשנו): רבתי עם. רבתי בגוים שרתי במדינות. היודי"ן מן רבתי ושרתי באים רק לתפארת הלשון וצחות המליצה, דבלא זה היה צריך לומר רבת עם, רבת גוים שרת במדינות. וכזה מצינו הרבה במקרא, כמו בפ' בשלח, ימינך ה' נאדרי בכח, תחת - נאדר, בפ' ברכה, ורצון שוכני סנה, תחת - שוכן. ובתהלים (ק"ג) עוניכי, תחלואיכי, חייכי, תחת - עוניך, תחלואיך חייך. ועוד שם (קי"ג) המגביהי לשבת המשפילי לראות, תחת - המגביה, המשפיל ועוד הרבה: אמנם מה שיש להעיר בזה בפסוק שלפנינו דבר פלא, כי גם בעת שהאדם נפשו מרה לי, וכולו אומר צער ויגון, ומציע קול נהי ויללה ובוכה ומקונן על שברו ועל אסונו. גם אז מטבעו מגמת פניו ליפות לשונו ולפאר סגנון דבריו, שהרי כל מגילה זו כולה צער ויגון ומפח נפש, קול נהי ויללה, ואעפ"י כן משתדל לפאר הלשון וליפות המליצה, כי כפי שכתבנו באים היודי"ן מן רבתי ושרת רק לתכלית הפאר והיופי: ויש סמך לרות האדם בזה בתלמוד מס' קדושין (פ' ב'). שאמרו, אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו עליו. ואם כי הענינים שונים אך בכלל הנה זה מעיד על רגשותיו של אדם בעת ההיא, כי עם כל צערו ודאגתו, רגש חיים משיב נפש בקרבו: (ב) בכה תבכה בלי לה. בתלמוד מס' סנהדרין (ק"ד ב'), בכה תבכה בלילה, שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה עמו. וכנראה מפרש המלה תבכה כמו תבכה, בהפעיל, תבכה לאחרים, ומביא שם מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה בלילה ושמע ר"ג ובכה כנגדה וכו'. ומכל זה מבואר שהלילה מסוגל לבכי: ועפ"י זה אמרתי להגיה במס' מו"ק (כ"ה ב') בלשון אחד הספדנים בהספדו על חכם אחד ששקד על התורה יום ולילה, אמר, נשים לילות כימים לבכי על מי ששם לילות כימים לתורה, ולפי המתבאר דהלילה מסוגל לבכי יותר מן היום צריך לומר להיפך, נשים ימים כלילות לבכי, יען כי לפי הנוסחא שלפנינו "תלי תניא בדלא תניא": ובטעם הדבר שבכתה דוקא בלילה, י"ל משום דקיי"ל, דמי שהוא שרוי בצער צריך להודיע צערו לרבים ויבקשו עליו רחמים (מו"ק ה' א'), ועל כן בכתה בלילה, שאז כל השומע יבכה עמה וישתתף בצערה ויבקש עליה רחמים: