גשמי ברכה עג

וסופרים בזמנו, כותב בספרו נפוצות יהודה (דרוש ה'), "כי כל חכמות אומות העולם משלנו הם, וכל אשר בהם לחמנו הם ולקיים מה שנאמר בנחמת העתיד והלכו גוים לאורך (ישעיה, ס') עכ"ל: ונפלא הדבר, כי דעה זו, אשר תעודת עם ישראל להשפיע מקניניו הרוחנים על כל באי עולם - דעה זו רכשו להם, גם הרבנים הריפורמים הקצונים, כי, כפי שהודיעו העתונים בזמנו, כך החליטה אסיפת רבנים אלה בעיר פהילדלפיא באמיריקה בחודש סיון משנת תרל"ט, והחליטה אומר: כי אין לקוות לקבוץ גליות, יען כי פזור ישראל בכל העולם הוא בכונה מאת ההשגחה להפקידם למורים ולמדריכים לכל גויי הארץ. אליה וקוץ בה, אמונה וכפירה כאחת! אם יתן איש וגו'. במ"ר כאן: כד דמך רבי יוחנן, הי' דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה בוז יבזו לו, ע"כ. והנה לא מצינו בכל הספרות התלמודית והאגדית מענין אהבה: ונראה רמז נאמן לזה בתלמוד ירושלמי מס' יבמות פרק י"ב הלכה ב' (והובא בקצור בתוס' ליבמות דף ק"ה ב' ד"ה ובא) שבא שם ספיר נפלא, כי כשנתפס רבי עקיבא למלכות והי' תפוס בבית האסורים (לרגלי עניני מדינה) הי' רבי יוחנן עסוק אז בלמידו בדיני חליצה, ונסתפק בדין, חלצה בינו לבינה" (כלומר, בלא עדים ובלא דיינים) אם כשרה החליצה, ורצה לדעת דעת רבי עקיבא בזה, מה עשה, התחפש עצמו לרוכל המוכר חפצים קטנים ועבר על פני החדר שהי' רבי עקיבא תפוס שם, וקרא בקול הרוכלים: מאן בעי מחטין, מאן בעי מחטין, חלצה בינו לבינה מהו (הבליע שאלה זו בתוך עניני עסקיו), ושמע רבי עקיבא מתוך החלון והשיב: כושין (כפתורים) אית לך, כושין אית לך? כברה (אף הוא הבליע תשובתו בתוך עניני שאלותיו לעניני הרוכלים). והנה מתבאר מזה שהכניס רבי יוחנן עצמו לסכנה, כי לוא הרגישו אנשי בית הסהר דברים שלא מעניני הרוכלים, הי' נדון כמרגל, והנה כל זה כדאי הי' לו בשביל אהבבו את התורה: תמו ההערות לס' שה"ש בס"ד