גשמי ברכה עב

ומעין הודאה כזו כתב סופר אשכנזי (נוצרי) מפורסם, שרעק שמו, בספרו "הסטוריא ישנה וחדשה" (חלק א') בזה הלשון: ...מכל הדברים שזכרנו נראה גלוי, שהידיעות השלמות והטובות ממוסר השכל ומנועם המדות המשובחות שאנחנו מוצאים היום בספרי קדמוני האומות, כמו הבבליים, המצריים, הערבים והיונים וזולתן כולן ממקור ישראל נודעים, ומהם למדו וקבלו סופרי האומות הנזכרות, אם מפי סופרי ישראל או מספריהם, אך הם העלימו מהעם מאין באו להם הלמו הלמודים האלה", עכ"ל. ואחד הכהנים הגדולים לדת השלטת במאה העברה במדינת אשכנז, קארל ווילהעלם יוסט, והוא ראש הכהנים הפרוטסטנתיס ומורה חקר דעת אלוה (טהעאלאג) בבית המדרש הגבוה בעיר מאגדבורג ביקר פעם אחת בית ספר עירוני, הוא ועוד כהנים עמו, ויבחן את התלמידים בידיעת הדת ובלמודי חול, וישחרם מוסר, ויורה להם ארחות חיים ישרים ורצוים לשמים ולבריות, ואחרי כן פנה אל התלמידים העברים אשר בבית הספר ההוא וישא מדברותיו אליהם ויאמר: אתם זרע אברהם, הנכם זרע ברך ה', לוא רק בקצה מחרשתו יגע החורש אל תלמי לבכם, ואך פעם אחת יפקדם להשקותם ולהרוותם - הלא תפרחו כנטעי נעמנים, ועל כן קל להבין מדוע אך מאתכם יצאה אורה לעמים". **(את זה יספר הרב דר. רילף ממעמל, בספר תולדותיו (בשפת אשכנז), וכי הוא בעצמו הי' אז מתלמידי בית הספר ההוא, ובאזניו שמע את הדברים האלה מפי הכהן הישר הזה.)** ויותר מזה כתוב בקונורזציון לקסיקון לבראקהויז, בערך "נאטען" (ב') בשם חכמי העמים בחכמת הזמרה, כי תוי הזמרה והנגינה בכלי ובפה אשר קבעו חכמי הנגינה נבנו על יסודי ואדני "הטעמים" **(הם סימני הנגינות שעל התיבות, וכפירש"י במס' מגילה (ג' א') הנגינות קרוים טעמים, עכ"ל, וטעם קריאה זו, הוא מפני שהנגינות נותנות טוב טעם ודעת בפירוש המקרא, וכמ"ש במגילה שם, עה"פ בנחמיה (ח') ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים. ועיין רש"י פ' ראה (י"א ל') שכתב: וטעם המקרא מוכיח וכו', וביהושע (ז' טז) כתב: שכן מצינו מקראות שהטעם מחלקן, עכ"ל.)** אשר לשפת העברים. וראש התיאטרון הקסרי בעיר מלוכה ווינא, אברהם זאנענטהאל, שעמד על משמרתו זאת במשך שלש וחמשים (53) שנה הי' אומר תמיד ברות מלא רצון ואהבה, כי "רק למולדתו היהודיה עליו להודות על כשרונו ועל מדותיו הנעלות, וכי על זה השפיע טובה רבה לעולם. והחוקר הגאוני, רבי יהודה אריה מוסקאטו ראש לחכמי עיר מנטובה באיטליא, עיר מלאה חכמים