גשמי ברכה סח

ועקרו ותלת ראשך, והוא היחיד מן תלתלים שענינו סדור מחלפות שער הראש. וכן באור השם בתולה, שעקרו בדולה (בחלוף תי"ו בדלי"ת) וענינו בדולה מאיש, על דרך הלשון בפ' חיי ואיש לא ידעה. ועוד יש כהנה. יב) נצא השדה. בתלמוד מס' עירובין (כ"א ב') דרש רבא, מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע בא ואראך תלמידי חכמים העוסקים בתורה מתוך הדחק וכו'. ולא נתבאר איך סמיך זה על לשון השדה. אבל יתבאר היטב עפ"י מה דאיתא בב"ק כ' א' ובב"ב נ"א א', אמר לי' רב נחמן לרב הינא, לא הוי מר גבן באורתא בתתומא, דאמרינן מילי מעליתא. ומכוין זה לבית המדרש. וטעם יחוש שם זה (תתומא) לבית המדרש כתב הרשב"ם בב"ב שם, משום דבתי מדרש שלהם היו בסוף תחום העיר, כדי שיוכלו לבא לשם בשבת מן העירות שמסביב. וידוע, שסוף תחום העיר הוא מקום גידול השדות שסביבות העיר, ועל כן סמיך לדרוש על הלשון נצא השדה ברמז או בכנוי לבתי המדרש, ששם הי' מקומם: ועפ"י מש"כ בענין שם "תחומא" שהוא כנוי לביהמ"ד, יתבאר היטב ובקל מה שטרחו המפרשים בסנהדרין (י"א א'): פעם אתת גזרה מלכות הרשעה שכל הסומך (סמיכת חכמים) יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחומין שסומכין בהם יעקרו. ועיין מהרש"א שטרח הרבה בהוראת הלשון ותחומין ובעניני אבל האמת הוא, כמבואר, שהשם "תתום" כנוי לבית המדרש מטעם שנתבאר, והי' הנהוג להסמיך סמיכת חכמים בבית המדרש, וכמו היום בבתי החכמה הגבוהים. ושעור הלשון "תחומין שסומכין בהם" ובתי מדרש שסומכין בהם. יד) הדודאים נתנו ריח. בתלמוד מס' עירובין (כ"א ב') על הפסוק בירמיה (כ"ד) והנה שני דודאי תאנים טובות ורעות, דרשו, טובות אלו צדיקים, רעות אלו רשעים, ושמא תאמר אבד סברם (תקותם) ובטל סכוים (הגנתם וחסותם, מלשון סכות לראשי (תהלים כ"ד)), תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידים לתת ריח. והכונה בדרש אגדי זה לחזק נכשלים שנטו מדרך הטובה ורוצים בתשובה, שלא יפול לבם עליהם לחשוב, כי אין להם עוד תקוה ותקומה, ואשר על כן, כמתיאשים, ידחו בחטאתם הלאה עמוק עמוק, אך ידעו כי עוד לא אבדו דרך, ואם אך ישובו יש תקוה לאחריתם. ועפ"י אגדה זו יש לפרש ולהסביר שני מאמרים בחז"ל, אשר לכאורה נראים כסותרים זה את זה. האחד הוא במשנה י"ג פ"ב דאבות, אל תהי רשע בפני עצמך, כלומר, שלא יחזיק אדם את עצמו כרשע, והשני הוא במס' נדה (ל' ב'). ומשביעין אותו (להילוד) תהא צדיק ואל תהא רשע, ואפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, תהא בעיניך כרשע. והנה נראה סתירת המאמרים. אך לפי שבארנו האגדה דעירובין הנ"ל שני המאמרים אמת, כי המשנה באבות הנ"ל תכוין לומר, שהאדם החוטא לא יתיאש מתקונו ולחשוב שאין לו תקומה ותקון, ואשר על כן עליו להשתקע בחטאו, כמבואר למעלה, אך יתאושש ויחזק רוחו ויחשוב, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה ותשובתו נכונה לפניו, ועל כן ישתדל ויוסיף אומץ להטיב מעשיו ולתקן דרכיו, ושלום לו. והמאמר בגמ' נדה הנ"ל מורה רק, כי לא יחשב האדם, שכמה שהוא עומד, במדרגת