גשמי ברכה סז

יקבל דגוש), וכאן בא ברי"ש משנה במקום הדגוש, או דשם בא הדגוש למלא רי"ש משנה. כך נראה לפרש עפ"י כללי הדקדוק. ואמנם עפ"י הסגנון הרגיל בלשה"ק ביחש סדור ומערכת אותיות, כי כאשר תפגשנה במלה אחת שתי אותיות דומות ותכופות, שני אלפי"ן, שני ביתי"ן, שני גימלי"ן וכו' זה אחר זה, אז, לפעמים, לתכלית קלות ההברה תשמט אחת מהן. וביחש שני רישי"ן כתב מפורש רש"י בס"פ נח (י' כ"ט) בשם שרה, כי עקרו של השם הוא ששררה", ומפני תכיפת ני רישי"ן יפול אחד מהם. וכן כתב בשם שנאב (פ' לך, י"ד ב') שעקרו "שנא-אב", ומפני תכיפת שני אלפי"ן יפול אחד מהם. וכן השם יחלאל (פ' ויגש, מ"ו י"ד) עקרו יחל לאל, ומפני תכיפת שני למדי"ן יפול אחד מהם. וכן בפ' נח, ונבלה שם שפתם, תחת - ונבלל, כי השרש בלל, וכזה בס' שופטים (י"ט כ"א) ויבל לחמורים, תחת - ויבלל (סכסך בלול במים, והוא מספוא לבהמה מזרעונים שונים, וכמו בליל חמיץ, ישעיה ל'). וכן בפ' בלק: לכה נא ארה, ולכה נא קבה, מה אקוב, תחת לכה נא אררה (כי השרש ארר), ולכה נא קבבה (השרש קבב), מה אקובב. ובמלכים א' (א) ואבישג השונמית משרת, תחת - משרתת, כי השרש שרת, ובירמיה (ד' כ"ח) דברתי זמתי, תחת - זממתי (כי השרש זמם). ולדעת קצת, שם העיר כרכמיש (ישעיה י' ט' וירמיה מ"ו ב') בא תחת השם "כרך-כמיש" (ונזכרת בפ' חקת, כ"א כ"ט) וכ"ף אחד נתכווץ בהברה. ובספרנו מקור ברוך חשבנו הרבה כאלה. ועפ"י זה נראה לפרש בפ' אחרי (י"ח כ"ג) בענין עריות, תבל הוא, ובפ' קדושים (כ' י"ב) תבל עשו, שעיקר מלה זו תבלול שענינו כמו ערבוב ובלבול (משרש בלל) וכמו תבלול בעינו (פ' אמור), וענינו כאן - בליל הזרע הכשר עם הפסול. וחז"ל במס' חגיגה (י"ב א') דרשו הפ' בראשית. את השמים - שם-מים, ונשמט מ"ם אחד, **(ומה שהכריחם לחז"ל לדרוש כן נראה דקשה להו מה דכתיב בפסוק הבא ורוח אלהים מרחפת על פני המים, והלא לא נודע עוד מעיקר בריאת המים, ואיך זה אמר על פני המים, כדבר ידוע, ולכן דרוש שביחד עם השמים נבראו גם מים. ועיין במנחות כ"ט ב' ברש"י.)** ובסנהדרין (ק"ה א') דרשו השם בלעם כמו בלע עם, בהשמטת עי"ן אחד. וכבר כתבנו לפרש עפ"י זה חז"ל בתענית (ט' א') על הפסוק דפ' ראה עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. ולא נודע איך דרשו כן. וי"ל, דדרשו כמו שבמלת תעשר חסר תי"ו אחד, כמו באותיות דומות, ועקרו - תתעשר. ודלת ראשך. פירוש לשון זו לא נתבאר ברחבה, וגם לא מצינו כלשון זה במקרא. ורש"י פירש, קליעת שערות, ונקרא דלת ראשך על שם שהקליעה מודלת על גובה הראש, עכ"ל, ועדיין צריך באור. ולולא דבריו הי' אפשר לומר, כי מצינו במערכת אותיות אשר אותיות שהם ממוצא אחד מחלקי ההברה מתחלפות לפעמים זו בזו, וחשבנו כמה וכמה מהן בספרנו מקור ברוך (במבוא פרק ו'). והנה הדלי"ת והתי"ו הם ממוצא אחד, דטלנ"ת, מן הלשון, ומצינו במליצת יפוי שער הראש כאן בשה"ש (ה' י"א) קוצותיו תלתלים, וכאן בא הדלי"ת (מן ודלת) בחלוף תי"ו,