גשמי ברכה סו

ו. י) מי זאת הנשקפה. עיין ברש"י לפרשת וירא בפסוק וישקיפו על פני סדום (י"ח ט"ז) כתב בזה הלשון: כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (פ' תבא) שהיא לטובה, עכ"ל, ומאמר זה הובא בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ח, ורק במקום שכתוב ברש"י כל השקפה שבמקרא כתוב שם כל השקפה שבתורה. ונראה עיקר גירסת הירושלמי, יען במקרא מצינו השקפה גם לטובה, וכמו כאן, מי זאת הנשקפה, וכן מצינו באהלים וק' ב) כי השקיף ממרום קדשו, ובאיכה (ג') עד ישקיף. וירא ה' משמים, ועוד, אבל לגירסת הירושלמי שבתורה ניחא דשם באמת לא נמצא פעל זה לטובה. יא) אל גינת אגוז. במ"ר נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה אתה נוטל מן הכיס וכולן יורדין ומתגלגלין זה אחר זה, כך ישראל. כשלקה אחד מהם כולם מרגישין. על יסוד דרשה זו יתבאר היטב מה שמפרשים במאמר חז"ל "אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם" (יבמות, ס"א א'), וידוע מה שטענו ורגזו על זה ביחש אי - כבוד לאומית העולם, וגם זה פלא, שהרי שם "אדם" מקורו על שם יצירתו של אדם הראשון מן האדמה, כמבואר בפ' בראשית, אם כן מה יש בזה יתרון מאיש אחד על זולתו, הלא כולם ממקור ראשי אחד חוצבו. אבל עפ"י המדרש שלפנינו יתפרש, דכונת המאמר מוסבת על האחדות אשר בעם ישראל, כדמפרש, שכשלקה אחד מהם כולם מרגישין ותלה זה בשם "אדם" שאינו בא ברבים (אדמים) כמו איש, אנוש, גבר שבאים ברבים אישים, אנשים, גברים. ואמר בזה אתם קרוים אדם, שהנכם כולכם כאיש אחד, כמו תכנת שם אדם, שבא רק ביחיד, אבל אין בזה כל שלילת כבוד מאוה"ע שאין בהם יחש תולדי וטבעי כזה כמו בישראל. ז. ב) חמוקי ירכיך וגו' בתלמוד מס' סוכה, (מ"ט א') אמר רבי יוחנן, שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים - שמחוללין (שחלולין) ויורדין עד התהום, מעשי ידי אמן, מעשה ידי אומנתו של הקב"ה ע"כ. ושיתין הם חללים שתחת המזבח. עשויים נקבים, שנגררים עליהם יינות הנסכים. ומקור שם "שיתין" כתב התוי"ט שהוא משפת ארמית. ולא אדע למה לא יחסו לעברית מלשון כי השתות יהרסון (תהלים, י"א) ומהוראת יסוד, ובישעיה (י"ט) והיו שתותיה מדוכאים, ומזה הלשון אבן שתיה (במשנה יומא נ"ג ב'), ואמרו בגמרא (שם נ"ד ב') למה נקרא שמה שתיה, שממנה הושתת העולם (כלומר, נתיסד), ומוסב זה על מקום המקדש. ומתבאר, שהשמות שתיה ויסוד אחים בהוראתם. ג) שררך. הוא טבור החי (Nabel Pepek) ומהוראת קשור וביחזקאל (שט"ז ד') לא כרת שרך, ברי"ש אחד, וזה הוא מפני ששם בא הרי"ש דגושי (וזה אחד מן יוצאים מן הכלל, שאות ר כאחת מן אות אהחע"ר