גשמי ברכה סה

מה מעים, הלב מכאן והכרעים מכאן, כך ספר תורת כהנים (ס' ויקרא) שני ספרים (בראשית, שמות) מכאן ושני ספרים (במדבר, דברים) מכאן והוא באמצע, ועיי"ש עוד דמיונות. ומתבאר, דשם "מעים" כנוי לספר תורת כהנים והנה ריש לקיש השתקע עצמו בלמוד סדר קדשים, וידוע, דכל דיני קדשים, עקרם ומקורם בספר תורת כהנים. ובדרך צחות ולשון חכמים הביע דבר השתקעותו בספר תורת כהנים בלשון "רמי על מעוהי" ועל ס' תו"כ) ומקשה (בדיני קדשים). טו) שוקיו עמודי שש. לפנים בישראל, היו הנכבדים שבעם לובשים בגד ארוך ורחב המכסה את כל הגוף מן הצואר ועד כפות הרגלים. ותכליתו היתה לגדר הצניעות. והי' זה הבגד נקרא "מעיל", כמש"כ רש"י לתהלים (ק"ט) על הפסוק ויעטו כמעיל בשתם כמעיל העוטה את כל הגוף, עכ"ל, ומזה הלשון בישעיה (ס"א) הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, ושם (נ"ט) וילבש בגדי נקם ויעט כמעיל קנאה. הקביל את הפעל "עטה" למעיל, וזה מכיון לפירש"י הנ"ל. והי' המעיל לפנים לבוש בני מלכים (ש"א, י"ח ו') ושל נשיאי האומות (יחזקאל, כ"ו ט"ז), ושל משירי הארץ וגדוליה (איוב, א' ב') ושל שרי העם (עזרא, ט' ד'). - ולא כן תכונת הלבושים בהמון העם, אנשים מן השוק, אכרים, רועים, נושאי סבל, וכדומה המוניים, כמו שמתואר חיי הרועים, שלובשים רק כתונת קצרה עד הברכים, בעלת בתי זרוע קצרים, חגורה על מתניו וראשו גלוי. ובזה יתבאר מה שהי' (הרועה) מתהלל מפי הרעה (כאן בפסוק שלפנינו) בשוקיו - עמודי שש, בידיו - גלילי זהב, ולמעלה (פסוק י"א) בראשו - כתם פז ובקווצותיו תלתלים, יען כי כל אלה היו גלוים ונראים (לפי תכונת מהלכו במלבושיו) ותהללנו לפי מראה עיניה עמודי שש. וכן באסתר א' רצפת בהט ושש. וענינו אבן לבנה. ונראה שנתכווץ השם משם שיש", ובא במלואו בדהי"א (כט) ואבני שיש, כי השמטת היו"ד הוא חזון נפרץ במקרא מפני קלות הברתו, וכמו בפ' שמות ותתצב אחותו - תחת ותתיצב, ושם, ותניקהו תחת ותיניקהו, (כי השרש ינק), ובעמוס (ה' ט"ז) הו הו - תחת הוי הוי, ועוד הדבה. וכמה פעמים נשמט היו"ד במספר רבים (כדי להקל על המבטא), כמו: עברים, מצרים, כנענים, גוים, תחת עבריים, מצריים, כנעניים, כושיים, גויים, כי יו"ד אחד מן השרש והשני לסימן רבים. ובשמות שבשרש שלהם סופם יו"ד, יפול ביחיד יחוסי יו"ד אחד, וברבים שני יודי"ן, כמו: הלוי תחת הלויי, הלוים תחת הלוייים (בשלשה יודי"ן, אחד שרשי ואחד יחוסי ואחד לסימן רבים. - והשם בכלי' צ"ל ברבים כליים (יו"ד אחד מן השרש ויו"ד אחד לסימן רבים וכמו: גדי צבי בא ברבים: גדיים (עירובין יד, א'). (פסחים נג). צביים (נחמי' ז, נ"ט, ש"ב ב' י"ח, שבת קכ"ח, ב,) דליים (נדה ג.) מן דלי (לחיים עירובין י"ד מן לחי,) ועפ"י כל זה יש לפרש בדהי"ב (כ"ו ה') המבין בראת אלהים, וטרחו המפרשים בבאור מלת בראת, אבל יש לפרש עפ"י לשון הכתוב במשלי (ב') אז תבין ביראת ה', וכן כאן. המבין ביראת אלהים, והיו"ד נשמט, כמבואר ובמקום אחר הארכנו בענין זה.