גשמי ברכה סג

ושם (כ"א) דבר המלך נחוץ, ובתהלים (מ"ב) בלחץ אויב. ובירמיה (ל"ז) לשכת הסופר ובנחמיה (י"ג) נשכה בחצרות בית ה'. ורש"י לישעיה (ל"ג י"ט) כתב בבאור הלשון עם נועז, שהוא כמו עם לועז. והשם חלון (אשנב) עקרו חלול (מקום פתוח), ונתחלף בנו"ן. וראי' מכרחת דהשמות גן וגל אחד הם ממה שאמרו במ"ר כאן, תני בשם רבי נתן, גן נעול גל נעול, שתי פעמיים למה וכו', ואם שני שמות הם. מה קשה לו. ה. ב) פתחי לי אחותי. במ"ר כאן: אחותי - שנתאחו (שנתחברו ונדבקו) לי במצרים, בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל, ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואומר לך בדמיך חיי (כך כפול הלשון בפסוק זה) זה דם המילה. והנה איתא במס' נזיר (מ"ח ב') ובכ"מ בתלמוד על הפסוק בפרשת נזיר (פ' נשא), לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא - ולאחותו מה תלמוד לומר, הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יחזור ויטמא, אמרת, לא יטמא. יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה (מת מצוה נקרא מת שאין לו קרובים וגואלים לקברו) תלמוד לומר ולאחותו, מה תלמיד לומר ולאחותו (ר"ל, אחרי שכבר נאמר לאביו ולאמו ולאחיו, ובודאי גם אחותו בכלל), לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. והנה כלל ענין הדרשה והדין מבואר בגמרא, ואין כאן המקום לפרשם, אך תכלית הערתנו בזה למה שתפס ביחש הלמוד מן ולאחותו את שתי המצות שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ולמה לא תפס בסתם, הרי שהי' הולך לדבר מצוה. ואי משום דמצות אלו הם כאלה שיש בהם כרת, הרי יכול לכלול ג"כ בקצרה, למצוה שיש בה כרת - אבל יתפרש היטב עפ"י המ"ר שהבאנו למעלה אחר ציון פסוק זה, פתחי לי אחותי - שנתאחו לי במצרים, בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, וזה מרומז כאן בשם ולאחותו, כלומר, אפילו שתי מצות אלו המאתים את ישראל להקב"ה נדחים מפני מת מצוה. וראיתי להעיר כאן עפ"י דברי המ"ר אלה ישוב נכון לדברי הבית יוסף בטור יו"ד סימן רס"ה, בענין סדר ברכות המילה, כתב בזה הלשון: נוהגין לכפול הלשון ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי. ותמהו עליו, מה שייך בזה "ונוהגין", אתרי שכפילת לשון זו בא בפסוק גופא. אבל לפי דרשת המ"ר שלפנינו, דכפילת הלשון בדמיך חיי בא אחת לפסח ואחת למילה, אם כן, בעת שאנו מברכין על המילה הי' מן הראוי שיזכירו זה רק פעם אחת, לרמז על דם המילה, אבל מה שייך רמז לפסח בשעת מילה, על זה בא הב"י להשמיענו, דאעפ"י כן נוהגין לכפיל הלשון. והנה גם אם לא כיון הב"י להערה זו, אעפ"י כן גדול זכותו שיהיו דבריו קיימין גם במקום שרבים מתפלאים עליו. יא) קווצותיו תלתלים. ראה מה שנכתוב להלן בסמוך בפסוק ט"ו שוקיו עמודי שש. יג) נוטפות מור עובר. בתלמוד מס' שבת (ל' ב'), אמר רב גידל אמר רב, כל תלמיד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר.