גשמי ברכה סב

דרשות זו בזו וזו בזו, ושתיהן קיימות - ולדוגמא, בברכות כ"ו ב' על הפסוק בפ' חיי ויצא יצחק לשוח בשדה, אמרו, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ב) ולפני ה' ישפוך שיחו, ובמס' ע"ז (ז' ב') על הפ' ולפני ה' ישפוך שיחו, אמרו אין שיחה אלא תפלה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. וכן במגילה (י"ג א') על הפסוק ויהי אומן את הדסה, אמרו, אין הדסה אלא צדקת, שנאמר (זכריה א) והוא עומד בין ההדסים, ובסנהדרין (צ"ג א') דריש הפסוק והוא עומד בין ההדסים, אין הדסים אלא צדיקים, שנאמר ויהי אומן את הדסה (ועיין מש"כ בזה בהערותינו למגילת אסתר בפסוק זה). וכן במס' סוטה (י"ג ב') על הפ' בפ' ברכה, כי שם חלקת מחוקק ספון, דרשו, מכאן דמשה נקבר בנחלת בני גד, כלומר, מפני שמשה נקרא מחוקק, ופסוק זה כתיב בגד. ובב"ב (ט"ו א') דרשו מכאן שמשה נקרא מחוקק, מדידעינן שנקבר בנחלת בני גד. וכן בגיטין (נ"ג ב') על הפסוק והלבנון באדיר יפול (ישעיה י') דרשו אין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר (ר"פ ואתחנן) ההר הטוב הזה והלבנון, ובספרי שם על פסוק זה ההר הטוב הזה והלבנון דרשו אין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר והלבנון באדיר יפול. ועוד כהנה. ד. בנוי לתלפיות במ"ר, תלפיות זה ביהמ"ק, ומהו תלפיות, אמר הקב"ה, אני הוא שעשיתיו לתל בעוה"ז אני הוא שעתיד לעשותו יפה לעוה"ב, ע"כ. ומתבאר, שדרשו תלפיות כמו תל יפות, בהפוך אותיות ממאוחר למוקדם, וזה הוא לתכלית זכרון הדרשה. ובפרשה הבאה (פסוק י"ג) בדרשה נוטפות מר עובר נביא כמה דוגמאות לסגנון דרשות בחז"ל עפ"י חלופי אותיות והעתקתם ממוקדם למאוחר וממאוחר למוקדם. וגם דוגמאות כאלה במקרא גופי'. לתלפיות. ראה בהערתנו למגילת אסתר (א' ו') בפסוק חור כרפס, ט) לבבתני. פירש משכת את לבי, עכ"ל, ולכאורה הוא פעל שאינו רגיל בצירופו. ואמנם נמצאו פעלים כאלה שנתקצרו בלשונם, וכמו בפ' לך ויאהל עד סדום, תחת ויט אהלו, ובפ' בא, וערפתו, תחת וכרת ערפו, ובשמואל ב' (טז) ועפר בעפר, תחת והשליך בעפר, ועוד כהנה. יב) גן נעול, גל נעול פירש"י, גל, יש לפרשו לשון מעין, כמו ביהושע (טו), גולת עליות, וגם יש לפרשו לשון שער והוא לשון ארמי בתלמוד, טרוקו גלי, עכ"ל, והלשון טרוקו גלי הוא בברכות כ"ח א', ובאורו - סגרו הדלת, וכ"ה בב"ק קי"ב סוף ע"א. והנה שני הפירושים אין מתבארים ברחבת. ולולא דבריו, הייתי מפרש, דהשם "גל" ג"כ מובנו גן, יען כי מצינו שהלמ"ד והנו"ן מתחלפין בנקל, מפני שהם ממוצא אחד, דטלנ"ת, מן הלשון, וידוע, שאותיות שהן ממוצא אחד מתחלפות. וכה מצינו בפ' דברים (ג' י"א) הלה היא ברבת בני עמון, תחת הנה היא וגו', ועיי"ש ברמב"ן, ובמנחת שי טרח בזה, ובאמת הוא פשוט כמש"כ. ובשמואל א' (כ"ז) אל פשטתם היום, תחת אן פשטתם,