גשמי ברכה נו

אפשר לו' להוריד ערך כשרונותיו עד מדרגה נמוכות עד שיהיו נכוחים להמון העם. ועל זה אמר, דלקהלת היתה גם שלמות זאת וכשרון זה. כי עם רוב חכמת ורחבת דעתו הי' יכול בכל זאת ללמוד דעת את המון העם. להורותם להבינם עד ערך השגתם המצומצמת. וזה אמנם כשרון מיוחד ונעלה:

ואזן וחקר. בתלמוד מס' עירובין (כ"א ב') אמר עולא א"ר אלעזר. בתחלה היא תה התורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים (כפיפה הוא עין סל) עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. שנאמר ואזן וחקר. פרש ואזן ממובן מאזנים. ובהשאלה שקל כל דבר בבחינה ובבקור לעמוד על אמתת ענינו. והבאור שרצה בזה. הוא שחקר ומצא לטוב לעשות תקנות וסייגים לשמירת המצות. למען שע"י זה לא יבאו לעבור על עקרי המצות. ומעין הלשון והענין "משמרת למשמרת" המשל לכפיפה ואזנים. כי הכפיפה שאין לה אזנים (מיני אזור תלוים משני הצדדים להחזיק בהם) ואוחזין בהכפיפה עצמה. אז ע"י המשמוש בידים. לאט לאט תבלה ותפסד. מה שאי כן כשאוחזין באזנים. כך הם מצות התורה. כשאוחזין בסייגים (רמז לאזנים) בטוח יותר קיום גוף המצות:

ואפשר לפרש עפ"י זה את לשין התורה בפ' בשלח. ויאמר, אם שמיע תשמע לקול ה' והישר בעיניו תעשה והאזנתה למצותיו. אשר לכאורה. אחר הלשון והישר בעיניו תעשה הוי הלשון והאזנת למצותיו מיותר דהלא הישר בעיניו היינו שמירת המצות אך מרמז שתעשה אזנים להמצות. סייגים וסדרים. וכלשון הגמרא בעירובין שהבאנו - ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ד דריש הלשון והאזנת בענין אחר:

(יב) עשות פרים הרבה אין קץ. פירש"י, אם באנו לכתוב אין אנו מספיקן עכ"ל. ועם כל זאת הלשון אין קץ אינו רצוי כל כך. דזה מור רה שמכיון שאין קץ על כן אין כדאי להתעסק בחבור ספרים. וזה קשה. ומכבר פרשתי מאמר זה על דרך צחות ושעשועין דאורייתא. כי כידוע, דברי שלמה בכמה וכמה מקומות בספריו נאמרו במליצה חידית ובכונות נסתרות. ולכן אפשר לומר. דכאן בלשון זה טמונה כונה נסתרת ורעיון פלאי ונכבד:

והוא עפ"י מ"ש באגדה דחלק (צ"ז א'). אין בן דוד בא אלא בדור שיהי' כולו זכאי או כולו חייב. ובגמרא רה"ש (ט"ז ב') אמרו. דברה"ש שלשה ספרים נפתחים (בב"ד של מעלה) של צדיקים. של בינונים ושל רשעים. והנה מובן הוא. כי בדור שכולו זכאי יפתח רק ספר אחד, של צדיק וכן בדור שכולו חייב ג"כ יפתח רק ספר אחד, של רשעים. ונמצא, שקץ הגאולה יבא רק כשיהי' נפתח רק ספר אחד. או של צדיקים. בדור שכולו זכאי. או של רשעים. בדור שכולו חייב. אבל לא בעת שיפתחו שלשה ספרים. שאז מדרגות שונות בערך צדקת האנשים. צדיקים בינונים ורשעים:

ובמס' גיטין מ"ו א' אמרו, דסתם רבים הוא מספר שלשה. וזה שאמר כאן במליצה חידת:

עשות ספרים הרבה. בעת עשית ספרים הרבה. שהם שלשה. של צדיקים ושל בינונים ושל רשעים. אז אין קץ. כלומר, אז לא יוכל לבא קץ הגאולה. יען כי אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי הי' אז רק ספר אחד. של צדיקים. או בדור שכולו חייב ויהי' אז גם כן רק ספר אחד. של רשעים. אבל לא בדורות של שלש כתות של צדיקים ומבינונים ומרשעים שאז נפתחים שלשה ספרים. ה' יזכנו לקץ הגאולה בב"א: